באר מרדכי כז

שו"ע סי' קפ"ח: ש"ך ס"ק ג' שהסכים לדינו של הטו"ז לחלוק על הב"ח שאין צריך להמתין עד שיתיבש והביא ראי' מלעיל סי' נ"ב שאין צריך להמתין עוד לשרקו עיי"ש ועיין בפלתי ומהרש"ק בשם שו"ת ח"צ זי"ע. והנ"ל בשלמא התם לשלקו ולעשות מעשה רבה אין צריכין אבל הכא אדרבה שאומרים לו להמתין ולא לעשות פעולות כמו התם ולדעתי דבריי בכלל דברי הפלתי ודו"ק. שו"ע סעיף א' ועיין היטב בב"י ודו"ק לכאו' הי' מקום להסתפק עפ"י מה דאיתא במתני' דף י"ט ה' מיני דמים טמאים באשה ועיקרא דמתניתין ליחשוב הטמאים משמע ששאר מיני דמים הם טהורים שה' מיני דמים טמאים דוקא וכן בדף כ"א חתיכה של ד' מיני דמים וכו' של שאר מיני דמים וכו' הרי ג"כ משמע שאילו הטמאים דוקא כי אמר של שאר מיני דמים טהורה. והנה בלשון הטור אשר יסודתו עפ"י דברי הגמ' ואין טהור' אלא בשני מראות שהן הלבן והירק [גרין בלוי] משמע ששאר מראות שאינם מפורשים טמאים אולם הב"י כתב ומשמע דה"ה לכל מראות שאין לספק בהם באדמימות כלל דטהורים וכו' וכן נראה מדברי הר"ן עכ"ל, והנה כי כן הי' מקום לדון לאותן מראות הריאה שאינם מפורשים אם להתיר או לאיסור האיך דינם. ועיין בתוב"ש ונוב"י יו"ד סי' י' בארוכה. יש מקום לומר לפענ"ד עפ"י דברי הב"י שהקדמנו לומר שאותן שהם שייכות לאותן מראות הפסולות פסולים וי"ל לפי"ז שמה"ט חשבו חכמים דוקא מראות הפסולות שאותן שהם דומות להם ג"כ פסולים ומה שחשוב הכשירות משום שאין להם שייכות למראות הפסולות מ"ה הם כשרים משא"כ השאר שאינם מפורשים, הם עכ"פ ידוע לחז"ל שיש להם שייכות למראות הפסולים ולא הי' יכולים לחשוב בכלל הכשרים כי אינו כשירה ומה שחשוב אלו טריפות כיון אותן שלא נחשבו ג"כ פסולות? י"ל שרצה להורות לנו שגם המראות שאינם מפורשות טריפות משום שהם מסוג הטריפות וכן אותן שנצמחו מן המראות הכשרים הם כשרים ולדוגמ' להורות נתן ולידע איזי מראה הוא מראה פסולה ואיזהו מראה כשירה ולעולם שאר מראות שאינם מפורשות אם הם ממראות הכשירות כשרים [אם קרוב בדמיונו] והדומה לטריפות טריפה ודו"ק [ועיין בנוב"י שם]. והנה בכאן שחשיב מראות הכשירות כבן וירוק וכ' הב"י שכרבות' נקט הגם שיש להם דמיון למראות הפסולות וכן יש לומר כאן גבי ריאה שחשיב מראות הכשירות שהי' קצת סבר' לאסור ומ"מ מותר מכ"ש מראות שלא נחשבו שמותרות ועיין בנוב"י בארוכה שם. ובעיקר הענין נלפענ"ד ספיקו הוא גמ' מפורשת בפרק אילו טריפות כי בריש אילו טריפות חשיב אילו טריפות ובדף נ"ד במתני' חשיב אילו כשירות ופליגי ר"י ורל"ק אי אילו כשירות דוקא או אילו טריפות דוקא ובזה ג"כ יש לומר שתולה בזה לר"י שאמר אילו טריפות דוק' וא"כ הכא נמי אילו טריפות דוקא ואותן שאינם מפורשו' הם טריפה. וכיון שקיימ"ל ר"י ול"ק הלכה כר"י א"כ אילו טריפות דוקא ואותן שהם מפורשות להטריף הם טריפה והשאר הם כשירות ודו"ק. וחידוש שלא הובא ראי' זו בנוב"י כי לפענ"ד הדמיון נכון בס"ד. וכ"ק עט"ר שליט"א כ' לי וז"ל אבל י"ל בזה דוקא בדברים שהוזכרו במשנה דתנא אין צריך לפרש דבריו ופליגי אי דוקא אבל מראות שלא הוזכרו רק בדברי אמוראים בדף מ"ז ואמורא צריך לפרש דבריו שפיר יש מקום לכאן ולכאן דפליגי הנוב"י והתבו"ש. ועיין בשו"ת חת"ס סי' ל"ד דמביא דהגאון בעל נוב"י חזר בו וכו' דיפה עשה שחזר בו כי כל שינוי מראה חשש שמא נתמסמס אלמא ג"כ דאילו טריפות דדברי מימרא דאמוראים ל"ה דוקא ודו"ק עכ"ל הזך. שו"ע סעיף ג' כ' הרא"ש בפסק"ו פרק המפלת סי' ג' וז"ל תנ"ה תטיל למים רשבג"א ממעכו וכו' והלכה כרבנן דדוקא במשנתינו פסק ר"י כרשב"ג אבל לא בברייתא וכו' ועיין במעדיו"ט שם שאף במשנתינו י"א דלא סבר הוא וכתבתי מזה בפרק הפרה סוף סי' ד' עכ"ל. עיין בכללין סי' קכ"א - קמ"ב - ותשצ"ו - ובמערכת ריש אות ו' ערך רשב"ג. ומדי דברי בדברי הרא"ש שם ולפתיחת הקבר נמי לא חיישינן שבדבר קטן כזה אין בו פתיחת הקבר ועיין במעדיו"ט ואות כ"ד ואות ט"ו ועיין בב"י וא"כ הרא"ש גופא חילק זאת ועיין בב"י מה שהקשה דברי הרא"ש אהדדי ממה שפסק בסי' ב' הלכה כחכמים והם ס"ל שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכתב שהטור חילק בין חתיכה וקטנה בגדולה ובאמת מתורת אביו הרא"ש למדו: ובעיקר הפלוגת' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם יש להתבונן הלא הוא פלוגת' במציאות וצ"ע וי"כ [כדברי הרשב"א הידועים בענין אם יש בגידין בנו"ט] ולעולם יבוא משהו לעמו והגם לכ"ע אפי' רואת טיפת דם כחרדל טמאה מן התורה ועיין בש"ך סי' קפ"ג ואפי' פחות כחרדל ומה שאמרו חכמים כחרדל משום דשיעור חכמים כן הוא ועיין בטו"ז סי' כ"ו ס"ק י"ד עיי"ש. אולם י"ל דפליגו אם יש לדונו כדם ממש או רק ככתם ובכתם צריך שיעור כגריס ובזה פליגי למ"ד שא"א לפתיחת הקבר בלא דם ס"ל שדין דם ממש יש לו וא"כ אפי' כחרדל ואפי' פחות ממנו טמא ולמ"ד שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ר"ל דם ממש אבל דין כתם יש לו ובזה צריך שיעור וכיון שכתם דרבנן ועיין בסי' ק"צ ולכן כ"ז שלא ידענו שיעורו טהור ודו"ק. ואיתא עוד שם בשו"ע ועיין בב"י ובשו"ע ודו"ק היטב. גמר' דף כ"א ע"ב אמר אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה [דאין דרך רואה דם בכך] כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ופירש"י לעולם ודפלי – ת"ק סבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמאה ורבנן בתראי סברי אפי' פלי וכו' טהורה דאין זה דם הנידות שב דרך האשה לראות דם בחתיכה ועיין בתוס' בד"ה כי פליגי בחתיכה וברא"ש בפסקיו פרק המפלת סי' ב' שהרבה מאוד להקשות עם רש"י והביא פי' הר"ש מקוצי זי"ע ופליגי רבנן ור"א בטעמ' דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת ר"א סבר דממעטינן שפופרת משום הפסקה וכן חתיכה הכא שאין הדם נוגע בבשרה ורבנן סברי טעמא דממעטינן שפופרת משום דאין דרכה של אשה לראות בכן וכן עשה הר"ש באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר הי' נופל בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך האשה לראות בכך והב"י נסתפק אם היתר אפי' בדם ממש היוצא ממנה באופן זה אולם המעדיו"ט כ' באות ס' שאפי' דם ממש