באר מרדכי כו

זימנא לאחזוקה דומי' הך דלעיל דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפילו לרבי בעי תלת זימנא עכ"ל וטעמי בעי במה פליגו. וי"ל בס"ד דהנה התשמיש אם הוא כוסת הקפיצות [שהוא גרוע כאשר הארכתי בס"ד בסי' קפ"ט] או כאכילת שום הנה אדונינו הש"ך כ' בסי' קפ"ז ס"ק ל"ה ותשמיש חשוב ע"י אונס כמו קפיצה ועיין לקמן בש"ך בסי' קפ"ט ס"ק מ"ח שהביא ראי' לענין וסת הקפיצות מתשמיש עיין שם ואם נאמר שאינו כקפיצות אלא כאכילת שום א"כ אין מקום לראי' הש"ך. ועיין בתוה"ש שהעתיק דברי הש"ך בכאן. וכן ס"ל ג"כ הנוב"י קמא סי' מ"ו ויישב בזה קושי' הגאון מוהח"צ זצ"ל ברואה ג"פ דם מ"ת האיך ניתרת ע"י בדיקת שפופרת אף שלא מצאה כלל והאיך נעקר וסת שנקבע בג"פ בפ"א. וכתב הנוב"י עפ"י דברי הש"ך שתשמיש הוה כוסת הקפיצו' שאינו כדין וסת קבועה וע"כ נעקר בפ"א הגם שנקבע ג"פ וכ' וז"ל ומטעם זה יש להקל הרבה קולות ברואה מ"ת כיון דעיקר החשש מטעם וסת אין כאן אי' דאו' ועיין בש"ך ס"ק כ"ה ועיין בדגול מרבבה שם בקיצור שמובא בנוב"י בארוכה ועיין בהג"ה שם שמהח"צ זצ"ל כ' בגליון הש"ך שלו מתוס' הנ"ל ראי' נגד הש"ך שתשמיש הוה כאכילת שום [שהבאתי בס"ד] והתוס' ס"ל בדף ס"ה ע"ב בד"ה אכלה שום שע"י אכילת שום לחוד נקבע וסת ואינו כע"י אונס עיי"ש והנוב"י כ' לדחות שהתוס' כתבו זאת רק לדמיון [ובאמת כן מוכח מלשון התוס' שכתבו כגון וכו'] ומצד כ"ש כתבו זאת שאם באכלה שום בכ"ז צריך להיות מוחזק ב"ג פעמים מכ"ש בקפיצות שגרוע ממנו שצריך להיות נקבע בג' פעמים ושיטת רש"י נוכל לומר בס"ד דהנה הגאון מו"ה דוד דייטש ז"ל מובא בשמו בשו"ת מרן חת"ס יו"ד סי' קנ"ג הראה מקום לדברי החלקת מחוקק סי' קי"ט ס"ק כ"ב שכ' שרואה דם מ"ת הו' דאו' עיי"ש. והנה הוא אומר הבא מן החדש. ואני מצאתי ג"כ בס"ד בתה"ד בפסקיו מובא בפלתי ריש סי' קפ"ג וז"ל דרואה דם מ"ת נמי אינו מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמאה אלא אמרינן הרגשת שמש הוא וחשיב ליה ספיקא דאו' עכ"ל הגם שיש לדחות שכונתו רק שהוה ספיק' דאורייתא כיון שלא הוה הרגשה בכ"ז אם נאמר שהוה ראי' ממש א"כ חמור דינו וק"ל. והנה אם אמרינן שפרישה סמוך לוסת הוא דאורייתא מכ"ש בשעת תשמיש ממש והנה רש"י כ' בהוריות דף ח' ע"ב פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהי' רואה בשעת תשמיש מוכח משיטתו שהוא דאו' ואפי' פרישה סמוך לוסתה ועיין בספרי על מסכ' הוריות שם מ"ש בס"ד ועיין בשו"ת אמרי אש יו"ד סי' ס"ה] וי"ל שאם אמרינן שפרישה סמוך לוסת הוא דאו' מכ"ש בשעת וסת ממש וכיון שכן נוכל לומר אפי' ע"י תשמיש אפילו הוא רק כקפיצות או כאכילת שום בכ"ז בשעת הוסת התשמיש הוא דאוריי' ובפרט לשיטת הרז"ה והטור שס"ל שנקבע הוסת לקפיצות לחוד עיין בס"ט סי' קפ"ט אות כ"א שכתב שם שגם שיטת רש"י כשיטת הטור אבל אי אמרינן שפרישה סמוך לוסת דרבנן הגם אם נאמר כחכ"א שבשעת הוסת הפרישה הוא דאו' בכ"ז בוסת שע"י אונס כחות דרגא ואפי' בשעת תשמיש הוא דרבנן. ויובן בס"ד כיון דס"ל לרש"י שפרישה סמוך לוסת הוא דאו' בכ"ש בשעת הוסת וא"כ נוכל לומר שבשעת תשמיש אפי' ע"י אונס הוא דאו' וגם רש"י לא יחלוק שתשמיש הוא ע"י אונס וזה כונת רש"י שכ' שאתי' כרשב"ג דאילו לרבי בתרי זימנא הגם שאמרינן שאפי' לרבי באם כת שום שצריך ג' זימנא התם נתעורר אח"כ ע"י אכילת שום אבל הכא מיד בכדי שתרד ממטתה ועיין בשו"ע סעיף א' והו' בשעת תשמיש הוסת וע"כ גם רבי יודה שבתרי זימנא הו' חזקה כי זה חמיר כיון שהוה ממש בשעת תשמיש ורש"י כא ס"ל לחלק בין אם הוא בשעת תשמיש או מיד בכדי שתרד ממטתה אלא שגם אם הוא מיד בכדי שתרד ממטתה הו' ג"כ דאורייתא כמו אם ראתה בשעת התשמיש וע"כ הגם שהוה לכל היותר רק כאכילת שום בכ"ז כאן חמיר כיון שראתה בשעת תשמיש. זהו שיטת רש"י אבל התוס' ס"ל שהוה ממש כאכילת שום ודוקא אם ראתה בעת התשמיש נקבע בב' זימנא אבל מיד אחר התשמיש הגם שהיה בכדי שתרד ממטתה הוה דומה ממש לאכילת שום או כקפיצה ולכ"ע נקבע רק בג' זימנא כנלפענ"ד בביאור דבריהם' [ועיין בשו"ת חת"ס יו"ד סי' קנ"ג בד"ה אך בתחילה ובדיבור שאח"ז עיי"ש שהעלה להלכה שראתה דם מיד אחר התשמיש הוה דרבנן אבל בשעת תשמיש הוה דאו'] ועיין בשו"ת בית אפרים שכ' לתרץ הירושלמי ביבמות ס"פ הבע"י שכ' בפי' שאתי' כרשב"ג לשיטת התוס' וכ' דאם ראתה בשעת התשמיש דאז חוץ מזה שהוה כקביעות ומה הוה כמו הוחזקה לראות בשעת תשמיש וכתב שהירושלמי מיירי שרואת דם בשעת תשמיש וע"כ לרבי בתרי זימנא הוה חזקה. אבל גמ' דילן מיירי שהוה בכדי שתרד ממטת' והוה מטעם וסת והוה דומי דאכילת שום עיי"ש ומובא בספר כלחם ושמלה כאן. ובכ"ז תראה שנכונים דבריי בס"ד שרש"י ותוס' פליגו בזה אם יש חילוק בין בכדי שתרד ממטתה או ממש בשעת התשמיש ודו"ק. עד כה הבאתי שרואה דם מ"ת הוא מטעם שנקבע לה הוסת. וג"כ אם רואה בשעת תשמיש מבית אפרים זי"ע שהוא כהוחזקה לראות בשעת תשמיש ואפשר לומר כחת"ס שהוה דאורייתא עיי"ש אבל ראה זה מצאתי בישועות יעקב שהעתיק מתשו' בשמים רא"ש הרבה תשובות מהרא"ש והביא הרא"ש בשם מורו מהר"ם אונרוטענבורג שרדמ"ת מטעם וסת נגעו בו והוא השיג עליו וכ' הטעם איסור רואה דמ"ת משום שנתברר לנו שיש למעלה דם כנוס במקור במקום שהאבר מגיע לשם ואם יפתחנו ירד הדם למטה והיינו הך ענינא דחררת דם המבואר בש"ס פ"ה דף ס"ו עכ"ל והגם שהוא בלא הרגשה בכ"ז כיון שידוע שהוא מן המקור חמור ועיין מה שאכתוב בס"ד סי' ק"צ בש"ך ס"ק ג' עיי"ש ובאמת המעיין בחוות דעת סי' קפ"ז ביאורים אות ד' יראה שכ' כן מסבר' דנפשי' עיי"ש. ובזה מתורץ ג"כ מה שנתעורר בהגהת מהר"ץ על הש"ס בדף ס"ז מדוע מועיל בדיקת השפופרת נימא שע"י שהי' חימום התשמיש ראתה ובשפופרת אין חימום. אולם כפי דברי הישועות יעקב שכ' שהאיסור רק שמוכח שיש שם דם כנוס ונפתח ולא משום וסת נגעו נכון וזה מפורש ג"כ בדברי הישוי"ע וז"ל וכיון שהאבר מגיע לשם ומוציא דם היא השפופרה ג"כ מוציא דם שאין כאן משום וסת אלא שנפתח המקור [והיינו כעין דמיון התה"ד הידוע] ובפרט הכא שראתה וא"כ לפי"ז ג"כ נוכל לומר שפיר שהוא דאו' ומובנים דברי החלקת מחוקק ודו"ק.