באר מרדכי כד

מיירי שנתברר הדבר ולא כשהדבר בספק עומד ועיין ב"ש ופ"ת ודו"ק. ועיין שו"ת מהרי"א יו"ד סימן קצ"ה ורמב"ם פרק י"ד מאישות הלכה ט"וא כיוצא בזה וש"ס כתובות דף ע"ב וצ"ע. באה"ט שם. עד אחד מעיד שהיתה טמאה או שא"כ ולאו טמאה את ואמרה הן לא מהני לה אמתלא כנה"ג בשם רבו ע"כ ספר כנה"ג על יו"ד אינו במחיצתי וצ"ע טובא מדוע יהי' העד נאמן אם היא מכחישתו וכמו שאינה נאמנת לגבי בעלה מדוע יהי' עד נאמן [ויש לחלק] וצ"ל עפ"י סברת הטו"ז שאם אמרה בפני רבים לא מהני אמתלא ובכ"ז צ"ע וע"כ צ"ל שהיא מודית שאמרה כן להעד ואחר כך נותנת אמתלא לדברי' אבל אם היא מכחישתו שלא אמרה כן מסתמ' אינו נאמן נגדה ובפרט כי האיך נצייר שידע העד להעיד על נידותה אולי יש לה מכה באותו מקום וכמבואר להלן סימן קפ"ז ס"ו ובהג"ה אלא כאמור ודו"ק וגם לדעתי העניי' יהי' חילוק מי העד איש או אשה ויש צד לומר שאשה אחרת תהי' יותר נאמנת כי היא קים לה באורח הנשים, ולהיפך בנאמנת האשה הגרוע דאית' מאה כחד או כתרי. ועיין ש"ס ברכות דף מ"ה ויבמות וסוטה ובכללין סי' שכ"ח ועיין תוספות רעק"א כריתות פ"ג מ"א ואכמ"ל ודו"ק. סי' קפ"ו שו"ע סעיף ב': אם אין לה וסת קבועה ג' פעמים הראשונים צריכים לבדוק קודם תשמיש ואחר תשמיש וכו' והוא שיטת הרי"ף ועיין בב"י בארוכה ובש"ך בדעתו בזה. ובאמת שיטת הרי"ף צ"ע מנ"ל זה והנלפענ"ד דהנה אית' בגמ' דף י"ב ע"ב אר"י א"ש הלכה כרחב"א וכו' מאן דמתני הא לא מתני הא ושיטת רש"י לעולם בעסוקה בטהרות וקשי' לן תרתי למ"ל וכו' ואי קשי' הא ר"י נמי אמרה דאמר ר"י לעיל גבי מתני' דקתני לעיל ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה לאו פירכא היא ועיין היטב בלשון הרא"ש ואית דמפרשי [והוא שיטת ר"ח] לעולם בשאינו עסוקה בטהרות ודקשי' לן דר"א וכו' [ואשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה ג"כ ג"כ] וטועים בדבר דא"כ קשי' דרב יודא אדרב יודא דהא איהו גופי' אמר בשאינה עסוקה לא בעי בדיקה ולדעתי בס"ד הרי"ף ז"ל רצה לפשר הדברים וע"כ הוליד שיטה חדשה כי הן לשיטת רש"י והן לשיטת ר"ח נשאר מקום לגמגם ולשיטתו מתורץ הכול בס"ד. ופי' הגמ' כן הוא כשיטתו לעולם בשאינה עסוקה בטהרות כי פשטות פלוגת' ר"ח ור"מ הוה לבעלה ועיין בר"ן הלכות נדה מובא ג"כ בב"י וקושי' הגמ' כן הוא אי בשעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר כל לבעלה לא בעי בדיקה דקדק כומר "כל" [הפשטות מורה אפי' אין לה וסת ג"כ] וי"ל שר"ל אפי' ב"ג פעמים הראשונים ג"כ לא בעי בדיקה ועיין בב"י בתירוצו לדברי הרי"ף מקושי' הרא"ש וז"ל דאמרינן סתמ' כל לבעלה לא בעי בדיקה משמע דלא בעי בדיקה כלל אפי' פעם אחת עכ"ל. וע"ז משני מאן דמתני הא לא מתני הא ר"ל מאן דמתני הא דר"ח שב"ג פעמים הראשונים צריך בדיקה זה נגד ר"ז וכו' אמר שמואל שאמר כל לבעלה לא בעי בדיקה משמע מפורש שאפי' פעם אחת אינו צריך בדיקה כלל אבל ר"י אמר שמואל שאמר כאן הלכה כר"ח הגם שאמר לעיל בדף י"ב על מתני' פעמים שהיא צריכה להיות בודקת שחרית אר"י א"ש לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת י"ל שמה שאמר בדף י"ב שהלכה כר"ח בן אנטיגנוס היינו דוקא להורות איסור שב"ג פעמים הראשונים צריכה בדיקה וכאמור ומה שאית' בדף י"א בדברי ר"י א"ש שלבעלה מותרת היינו לאחר ג' פעמים הראשונים כי כמו שלטהרות בעי בדיקה היינו תמיד ואפי' לאחר ג' פעמים הראשונים כן לבעלה שבעי בדיקה היינו דוקא לאחר ג' פעמים הראשונות דאם ב"ג הראשונות הלא הוא גופי' אמר שב"ג פעמים הראשונות צריכה בדיקה שהלכה כר"ח בן אנטיגנוס ודו"ק. פתיחה סי' קפ"ז: האשה שרואת דם מחמת תשמיש אסורה לבעלה והנה טעם הדבר תפסו מקצת הראשונים כמובא בב"י הוא משום וסת נגעו בו שהוה וסתה בשעת תשמיש והנה הוא חשש דרבנן ועיין בנוב"י קמא סי' מ"א וז"ל שהרי הרואה דם מחמת תשמיש שאסורה שוב לשמש מטעם וסת נגעו בו שקבעה וסתה בשעת תשמיש כמבואר בב"י וביתר הפוסקים, ואנן קיימ"ל וסת דרבנן וא"כ זו שרואה ג"פ מחמת תשמיש אסורה לבעלה רק מדרבנן שצריכ' פרישות הוסת. ועיי' בהג"ה שם ששיטת הרשב"א כן הוא שהוה לגמרי דרבנן עכ"ל ומוכח מזה שגם אם וסתה בשעת תשמיש ממש ופרישה בשעת וסתה ממש ע"ד משל אם יש לה שעה קבועה ג"כ כיון שקיימ"ל וסת דרבנן זה דרבנן ועיין בספר חכמת אדם כלל ק"ח סוף סעיף ג' וז"ל נ"כ דבעונת וסת וכן אם לפעמים רואה בתחילתו ופעמים באמציעתו ופעמים בסופו הוי כל היום עונת הוסת ואסור' כל היום מדאו' לכ"ע ועיין בב"א שם שפלפל בזה, בפ"ז הניחו בצ"ע. ובאמת אינו מוכרח לומר כן לכ"ע והרשב"א לא ס"ל כן כהבנת הנוב"י כי רואת דמ"ת הו' כעונת וסתה בשעת תשמיש ממש בכ"ז הוה דרבנן ועיין בתשו' הרשב"א סי' תרל"ט מובא בס' לחם ושמלה סי' קפ"ז שמלה אות ד' ועיין שם שהביא דברי הרשב"א במה שהסכים להראב"ד בגירסתו שחייב לפקוד את אשתו ביום שיוצא לדרך אפי' בשעת וסתה ממש. ועפי"ז נ"ל בדברי הש"ך בכאן ס"ק ט"ז עיי"ש. איתא בברייתא נדה דף ס"ו ע"א ואם יש לה וסת תולה בוסתה ויש בזה ג' שיטות א) שיטת רש"י ע"ד משל שדרכה לראות דם תמיד בר"ח מחמת תשמיש ע"כ אסור' לשמש אז, ב) שיטת המרדכי שאם יש לה וסת קבועה וראתה דם מ"ת טהורה שתוכל לומר שדם זה טהור ועיין בשו"ע סעיף ה' ועיין בטו"ז ס"ק ח'. ג) שיטת הרמב"ם בפ"ד מהלכות איסורי ביאה הלכה כ' אבל אם שמשה סמוך לוסתה תולה בוסת ותמוה הכא אסורה לשמש סמוך לוסת וג"כ אין לתרץ ביוצא לדרך כי הרמב"ם אינו מתיר ביוצא לדרך כאשר תמה ה"ה עליו בהלכה י"ב ופשטות לשון הרמב"ם בהלכה י"ב "ואסור לו לאדם לבוא על אשתו סמוך לוסתה [שמא תראה דם בשעת תשמיש" הורה לנו