באר מרדכי כב

לעמוד בימי טומאתה אלא יש לה ליטבול מיד ע"כ והנה כבר מובא בדברינו בס"ד דברי הנוב"י הגם שוסת דרבנן בכ"ז עונה סמוך לוסת הוא דאוריית' עיי"ש בסי' נ"ה כי שמא מת לא חיישינן אבל שמא ימות חיישינן ועיין בנוב"י יו"ד סי' מ"ג וסי' נ"ז בס"ס שאפשר לברר שצריך לברר הייני דוק' אם אפשר לברר כל הספק אבל אם אי אפשר לברר אנא ספק אחד יותר טוב שלא לברר כי ע"י בירור יהי' רק ספק אחד ויהי' ספיקא דאו' מן התורה לחומר' ע"כ טוב יותר שלא לברר וכאמור עיי"ש היטב בנוב"י מובא ג"כ בפתחי תשובה יו"ד סי' ק"י שאף הרשב"א לא הצריך בירור אלא היכא דאיכא חזקת איסו' ובהא כ"ע מודה אבל במקום שיש חזקת היתר אף דליכא חזקת היתר ממש אלא דגם חזקת איסור ליכא כלל גם הרשב"א מתיר וכו' עכ"ל והנלפענ"ד כי הרשב"א לשיטתו שס"ס הוא מטעם רוב שיש רוב צדדים להתיר עיין בטו"ז סי' ק"י וכמו ברוב אם יש לו חזקת אי' צריך בירור כן נמי בס"ס דוק' אם יש נגדו חזקת אי' אבל בגוונ' אחרינא לא ועפי"ז דעת לנבון בניקל ליישב קושי' הנמ"י והוא דבכאן לא היה כלל איזהו שעה שיהי' לו חזקת איסור כי בשעה שהולך לביתו ולא הי' שעת הוסת וא"כ לא היתה מוחזקת כלל בטומאה כי בכל שעה נעמידנה בחזקת טהרה וע"ז אינו מתנגד חזקת אורח בזמנו בא כנודע מדברי הנוב"י הנ"ל ואפי' אם נאמר שהאורח בזמנו בא אבל כעת שיש כבר שהות לטבול וא"כ יש כבר חזרה לחזקת טהרה הראשונה ולא היה שום שעה שנחזיקנה בחזקת איסור בודאי ובפרט לדברי הסמ"ג שדברנו שאסורה לעמוד בלא טבילה ובודאי עשתה את שלה והדין של הש"ך לא נאמר אלא אם יש לה חזקת איסור אבל בכאן לא היתה מוחזקת בודאי בחזקת איסור ודו"ק בס"ד. *)ועיין בס' עבודת עבודה למהרש"ק בדף מ"ה ע"ב שהוכיח דלא כנוב"י ודו"ק. סתירת השו"ע מכאן בס"ג אבל אם ראוה לובשת בגדים המיוחדים בימי טומאת' ואח"כ אמר' טהור' אני אע"פ שנתנה אמתלא לדברי' אינה נאמנת עכ"ל. רבים מקשים מהא דסי' א' סעיף י"ג במעשה דטבח שעשה סי' בראש הכבש וכו' דנאמן אח"כ באמתלא לומר דכשר הוא אע"ג דעבד מעשה וכבר נאמרו הרבה תירוצים. ועיין בסימן קכ"ז בהג"ה ס"א ובטו"ז ס"ק כ"ב ובדרכי משה שם וק"ל והנלפענ"ד עפ"י דברי מהר"ל מפראג זי"ע המובאים בכאן בטו"ז בס"ק ב' לתרץ קושי' הטור על הרמב"ן שכתב שאם לבשה בגדי נידות לא מהני אמתלא כי מ"ש דיבור ממעשה ותי' מהר"ל זי"ע דשאני הוחזקה נדה בשכנותי' דלאו כ"ע ידעה מן האמתלא וא"כ על מה סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כ"ע משא"כ באומרת לבעלה טמאה אני אפשר שסמכה עצמה שאח"כ תאמר לו את האמתלא ותי' נכון הוא ולמדתי עוד מזה דאפי' באמרה יש חילוק אם אמרה בפני רבים לא מהני אח"כ אמתלא עכ"ל הטו"ז והנלפענ"ד ללמוד מדברי קדשו שאם אמרה האמתלא בפני רבים כמו מה שאמרה בתחילה ג"כ מהני פפי דבריו אפי' עשה מעשה לפי דבריו שאין בזה גירעותא במה שעשו מעשה אלא שהכול אם הוא דבר שנעשה ע"י מעשה קול ופירסם ברבים ומעשה שהוחזק ברבים וחברים חברי' אית ליה והקול נעשה מפורסם ושוברו אינו מפורסם לכן לא מהני אבל בדבר שהאמתלא יש לו אותו הקול כמו מה שהיה בתחילה הן דיבור או מעשה מהני אמתלא אפי' במעשה כי הוה שוברו ממש דומי' דקול זה סברת מהרל"פ זי"ע לפענ"ד. ועפי"ז מתורץ הקושי' היטב בס"ד כי בכאן שעשת' מעש' שלבשה בגדי נידות עשתה בפני כול והאמתלא אמרה רק לבעלה ע"כ לא מהני אמתלא כי צריך שיהיה קול ודומי' לו השוברו ואז מהני משא"כ בסי' א' בסי"ג בטבח שעשה סימן בראש כבש שלא יקנו מאותו בשר וזה הסימן הי' בפני הקונים וג"כ אמר כן להחזיק הסימן והכול שלא יבואו לקנות ממנו ואח"כ בפני הקונים אמר שהיא כשירה ופירסם ברבים כמו הקול ע"כ מהני משא"כ כאן שאין דרך לפרסם ברבים דברים שבין איש לאשתו ורק שהם ידעו ע"י הבגדים שלובשת אז, ע"כ לא מהני האמתלא כי אינו מדרך שתספר לאחרים מדברים שבינו לבינה משא"כ בסי' א' שזה השוחט רצה להצדיק מעשיו שאם יראו שאוכל מבשר הנ"ל שלא יחשדוהו שאוכל איסו' בודאי פירסם זאת ברבים כדי שמי שהיה יודע מהסימן שלא יחשוד אותו שאוכל איסור וק"ל ודו"ק בסברה הנ"ל בכאן הוה האמתלא רק בפני בעלה משא"כ שם הוה האמתלא לכל העולם ומסתמ' מפרסם לכל הקונים כי תכליתו בזה שלא יחשדוהו שאוכל איסור ועפי"ז נ"ל בס"ד ג"כ מתורץ בטוטו"ד בס"ד דברי הרמ"א בשו"ע חו"מ פ"ה סעיף ג' בשם תשובות הרא"ש אשה שהקדישה נסכי' וצותה שידורו בנותי' בבתים ויתנו שכירות ואח"כ הביאה בת אחת שטר מתנה מקודם לשטר מתנה של הקדש ושאר יורשים אומרים אילו היה שטרך אמת למה נתת שכירות אם הבת נותנת אמתלא על השכירות הדין עמה ואם לאו הדין עם היורשים [עיין שם בסי' קמ"ב סעיף א' בהג"ה בשם המרדכי ובשו"ת חת"ס חו"מ סוף סי' נ"ג ואכמ"ל ועוד חזון למועד בס"ד] ודברי הרמ"א תמוהים טובא הלא בכאן עשתה מעשה ומה גם מעשה גדולה ליתן מעות בכ"ז מהני אמתלא ולא הביא שום חולק בכאן וביו"ד סי' קכ"ז ס"א בהג"ה הביא הך דטבח שעשה סי' [דהיינו בעשה מעשה רק בשם י"א] עיין בכללין סי' קי"ד ויועתק בס"ד בספרי פותח שערים מערכת י"א ועיין בד"מ שלא ברירה ליה משום סתירת השו"ע מסי' קפ"ה וכאמור וסיים [ויש לחלק וצ"ע] וכאן בחו"מ סי' פ"ז הביא דברי הרא"ש בתשובה בלי חולק וצ"ע אולם האמת יורה דרכו שהוא אשר דברנו שסברת מהר"ל הוא במקום שהאמתלא יתפשט ויהי' מפורסם ממש כמו הקול אז מהני אבל במקום שלא יהי' מפורסם האמתלא כלל והקול יהי' מפורסם לא מהני כלל. ובמקום שהאמתלא יתפשט אבל לא כ"כ כמו המעשה דקודם לא מהני לכ"ע ויש בזה דיעות. תברא לדינא בס"ד ג' חילוקם בדבר א) הך דשו"ע יו"ד סימן קפ"ה בלבשה בגדי נידות שתאמר האמתלא רק לבעלה ואינו שייך לומר שתאמר ג"כ לאחרים כי זה דברים שבינו לבינה לא מהני לכ"ע אמתלא ב) הא דיו"ד סי' א' סי"ג כי הגם שיאמר האמתלא לרבים להצדיק מה שעשה בכ"ז אינו ברור כ"כ שיודע לאותן ממש שהוציא בפניהם הקול שהוא טריפה אבל יש סברה לומר כיון שכונתו להצדיק אמירתו ועשייתו של הבשר כשם טריפה בודאי יודיעה לאותן שאמר בתחילה וע"כ הביא הרמ"א בשם י"א בסי' קכ"ז ודעת קדשו זי"ע לפענ"ד לחילוק הנ"ל ג) הך דחו"מ שמהני אמתלא לכ"ע ולא הביא בשם י"א משום שכיון שמה שנתנה דמי השכירות בפני אחיות ובידיעתם כאפטרופס של הקדש ואח"כ בפניהם ממש אמרה האמתלא ואין לזר לידע מנתינת המעות תחילה ורק לאחיותיה ולב"ד וממש בפניהם אמרה אמתלא לנתינת מעות ומה לנו מעשה גדול מזה כי אינש דייק ליתן מעות בכ"ז מהני אמתלא בזה