באר מרדכי כא

שעונה סמוך לוסת היינו י"ב שעות ולא יותר וזה שכתב הרמ"א בתשו' סי' קל"ב אות ב' וכן הלבוש זי"ע מובא במג"א אות כ"ט בסי' ר"מ אע"ג דחייב לפקוד את אשתו היינו בלילה שלפניו וצ"ב מה השמיענו בזה [ובדוחק י"ל שהיה חיוב] וי"ל שהשמיענו הגם שפרישה סמוך כוסת היינו יום שלם בכ"ז בכה"ג אין צריך להוסיף בחומרא ובמקום מצוה לא אמרו להזהיר כ"ד שעות ודי בי"ב שעות ר"פ אם שעת וסת ביום ביום, ובלילה בלילה, אולם דעת רש"י ביבמות וכן בשבועות ובהרבה מקומות היינו אותו היום או אותו הלילה וק"ל. ועפי"ז מיושב כמין חומר בס"ד שאם רצונו לשום לדרך פעמיו לצורך עסקו אזי בלילה שלפניו מותר לפקוד ממש ולא רק בדברי ריצוי אבל אם לא ידע בלילה שלפניו אלא פתאום הוצרך לשום לדרך פעמיו אז פסקו של הרמ"א בסי' קפ"ד סעיף י' שיש להחמיר שלא לפקדה רק בדברי ריצוי ומ"ש באו"ח בלילה קודם שיוצא לדרך מצוה לבעול אפי' סמוך לוסת כמו שכתב ביו"ד סי' קפ"ד ר"כ בסעיף ב' במחבר בשעת וסתה צריך לפרוש עונה אחת אם הוא ביום ביום וכו' ור"ל ביום שיוצא לדרך בלילה שלפניו מצוה לבעול ולדינ' שיטת ק"ז הלבוש זי"ע א) צריך לחוש לשיטת הא"ז והדעת הב"ח שפרישה סמוך לוסת היינו כ"ד שעות בסתם ב) אולם אם יוצא לדרך ביום בלילה שלפניו מותר אפי' בתשמיש ג) אם שם לדרך פעמיו פתאום מהונסבב סיבות ביום או בלילה אזי מותר בדברי ריצוי דברים וכאמור וזכותו יגין עלינו אמן כי"ר. ועפי"ז שכתבתי שבמקום צורך יש להקל רק בהפרשה י"ב שעות הא אמרינן אין האשה מתעברות אלא סמוך לוסתה ועיין בדרישה יו"ד סימן קפ"ד אות ב' ופרישה או"ח סי' ר"מ אות י"ב דהיינו קודם י"ב שעות סמוך לוסת וכן מצאתי אח"כ מפורש בפרישה ושמחתי ברוך השם. באר היטב ס"ק ה' ולא וא"ו המחלקת היא כתבתי בגליון שו"ע חו"מ שלי סי"ד וז"ל שם במה דאית' ברמ"א עשיר מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו וכו' עיין בפ"ת דשם שבו"י שהוא וא"ו המחלקת עיי"ש בס"ק ה' ועיין ביד מלאכי כללי הפוסקים אות כ"א שהעלו בעלי אסופות והשו"ע שהוא וא"ו המחלקת וצ"ל שהכול כפי הענין ודו"ק ובספרי פותח שערים מערכת וא"ו בס"ד עכ"ל. שם ס"ק ט"ז ועיין סמ"ג דף ל"ז ע"ב דאסור לאשה שתעמוד בימי טומאתה אלא יש לה לטבול מיד וכן כתבו האחרונים ע"כ כתבתי בגליון ופשוט שהיינו כשבעל' בעיר וכמבואר בצוואת ר"י החסיד סי' מ"א וז"ל ולא יניח אדם מלזקוק עם אשתו בלילה שטבלה ע"כ ואם אין בעל' בעיר עיין שבו"י ח"ג סי' ע"ז שיש סכנה לטבול אם אין בעלה בעיר משום דיבוק רוח הטומאה ומזיקין כאשר שמענו שאירע כן ופירוקא לסכנתא הוא שמניחים אצלם תינוק וסכין תחת הכרים והביא דברי הש"ך להלן סימן קצ"ז סק"ג וז"ל ודבר ברור דקיי"ל וכו' ולכן אין הנשים טובלות כלל כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות אין טובלת כלל בזמנן עכ"ל עיי"ש ובספרו מנח"י בסי' קצ"ז ס"ק א' ובכ"ז נ"ל בס"ד שכ"ז שבעלה אינו בעיר ואינה ממתינת עליו שיבוא עתה אבל הוא אינו בעיר ובכל שעה ממתינת עליו שיבוא ואפי' אם ספק לה אם יבוא היום או מחר תרד למקוה לטבול ותעשה כתקנת השבו"י זי"ע וכל רעה עלי' לא תאונה וק"ל. סי' קפ"ה ס"א: האשה שהיא בחזקת טמאה אסור לבוא עליה עד שתאמר לו טבלתי דהיינו כיון שודאי ראתה אבל בספק אם ראתה מבואר לעיל בסי' קפ"ד בסעיף י"א דהוה ס"ס והקשה המ"י הא לא סמכינן אס"ס במקום שאפשר לברר ועיין בפלתי עיי"ש. והנלפענ"ד דהנה עיין בש"ך בכללי ס"ס אות פ"ה בשם הרשב"א ובפלתי שם בארוכה בזה. ותחילה נדון בס"ס שאפשר לברר אם צריך לברר יהיה תולה בדברי תשובת הרשב"א אם ס"ס מטעם רוב והם דומה כרוב יהי' דינו כרוב אולם ברוב גופי' אם הוא מטעם ודאי או ספק נחלקו הראשונים ועיין בפלתי סי' ס"ג שהוא פלוגת' רב ולוי עיי"ש. ובזה יהי' תולה ברוב אם צריך לברר אם הוא ודאי א"כ אינו צריך שום בירור שבעולם או אם הוא רק ספק א"כ הוה רק ספק טוב א"כ ברוב צריך בירור ואני אמרתי במק"א שע"כ רוב מטעם ודאי וכא מטעם ספק דאל"כ שהוה רק ספק וכי יהי' שם ספק שנניח את הרוב וניזול בתר המיעוט כי החוש והשכל יכחיש זאת אע"כ שרוב הוא מטעם ספק מצד הסברה וסברה דאוריית' ועיין בפנ"י ברכות דף ל"ה אולם בכ"ז איני כדאי ללקות על הסברה ודומה למה שאמרינן שאין לוקין מן הדין והגם שק"ו הוא סברה דאו' ועיין במהרש"א סנהדרין כנודע ובספרי פותח שערים מערכת אין עונשין מן הדין באר רחובות בס"ד. ולזה אמר "מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא" ר"ל שמן התורה ידוע שאזלינן בתר רוב מטעם ספק אבל לא מטעם ודאי והנה יש מקום לתרץ הרמב"ם מקושיות הר"ן בפ"ק דקידושין להרמב"ם שספיקא דאוריית' מה"ת לקולא א"כ למה לן למילף שאזלינן בתר רוב תיפק לן מטעם ספק ולהנ"ל מתורץ בטיב טו"ד בס"ד כי בש"ז הגם שספיקא דאו' מן התורה לקולא אבל עכ"פ מדרבנן לחומרא והיינו שהטעם כבר מבואר בחוו"ד בבית הספק כי התורה לא דיברה רק מודאי ולא מספק אבל חכמים שעשו גדרם וסייגים על התורה אסרו אפי' הספק וכ"ז במה שהותר רק מטעם ספק אבל במה שהתורה התירה מטעם ודאי אין כח ביד חכמים לאסור. ועיין בטו"ז סי' קי"ז ביו"ד כנודע ועיין בספרי שורות הבנין במסכת ערכין וזה שאמר מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא שאפי' מדרבנן אזלינן בתר רוב וזה ילפינן רק מקרא ויהי' רוב מטעם ודאי ולא קשה הקושי' שספיק' דאורייתא מן התורה לקולא כי עכ"פ מדרבנן לחומר' לזה אמרינן שילפינן שאזלינן בתר רוב ואפי' מדרבנן לא מחמרינן ועיין במג"א סי' ח' ס"ק י"א ועיי"ש שהביא דברי הב"י הידועים בסי' תל"ז שמה שצריך לברר אפי' ברוב היינו דוקא אם יש לו חזקת איסור אבל אם לא היה לו חזקת איסור לא עיי"ש והעלה המג"א בשם הב"י שברוב שיש לו חזקת אי' כנגדו צריך לברר אבל ברוב שאין לו חזקת אי' כנגדו אין צריך שום בירור. וכעת נבוא לתרץ בס"ד הקושי' דהנה עיין בסמ"ג מובא בסי' קפ"ד בבאר היטב ס"ק ט"ז דאסור לאשה