באר מרדכי קפא

וכו' אך שמע נא וכו' הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת ויקח חנניה את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו וכו' ויאמר ירמי' הנביא אל חנניה הנביא שמע נא חנניה הנביא לא שלחך ד' ואתה הבטחת את העם הזה על שקר לכן כה אמר ד' הנני משכחך מעל פני האדמה השנה אתה מת כי סרה דברת אל ד' וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחודש השביעי. קורא הנעים! לך נא עמדי, ונעשה השקפה רחניות על מעמד אחינו בימים הללו, אנחנו עתה יודעים שירמיה הוא הנביא אמת וחנניה הנביא השקר אבל בעת שגברה המחלוקה ומלחמה בין הנביאים וחז"ל העידו עלינו מה שהאדם רוצה נקרא הן מסתמא רוב העם הטו אוזן לדברים שהם בשם שמוע טובה ואז להכריע איש כפרי ששמע דיעות חלוקות מה יעשה למי יפנה ומי יכריע וע"כ תפוג התורה מישראל ברבת חטאותינו ובירושלמי סנהדרין איתא [בפ"ק ה"ד] א"ר יוסי בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא סנהדרין של ע"א וכו' עיי"ש שהי' להם הלכה ברורה משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשו שתי תורות ודו"ק וביותר להכריע בימים הללו מי הי' הנביא האמת ומי השקר להכריע יכול מי שהי' גדול בקדושה וטהרה, ותורה, וחכמה, ועי"ז מי שלא הי' בו לא כל אחד מאילו ג' דברים זה ההדיוט קפץ בראש ועי"ז אם הוכיחו את ישראל לא שמעו לו כי הלא בעל מחלקותך אומר שמימך מי מערה ואפרך עפר מקלה ע"כ ברוב בקורת חפושת היתה והבן, והנביא ירמיה צווח היו שריה כאילים לא מצאו מרעה ודרוש חז"ל ידוע וי"ל דהנה דרכו של איל לנגח וע"כ בהיות שהוה מחלוקת בישראל ע"כ כל אחד ואחד ממנהיגים "לא מצאו מרעה" שירעה צאנו כי לא קבלו דבריו וביני לביני פרצו, ואם נעיין בדברי רש"י דברים (א' י"ב) טרחכם מלמד שהיו ישראל טרחנין הי' אחד מהם רואה בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראי' להביא מוסיף אני עליכם דיינים ע"כ והמורה הקדים שאמר להם שמפי הקב"ה אמרו וא"כ האיך יעיז פניו לומר בב"ד שישב בראש משה רבינו הריני מוסיף עליכם דיינים אולם זה נמשך "ומשאכם" מלמד שהי' אפיקרסם הקדים משה לצאת איחר לצאת וכו' וע"כ בהיות שהיו מסתפקים ועוד יתירה בדעתם הנכזבה לא הי' משה רבינו ספון וחשוב אצלם, ממעין נרפש ומקור משחת הזה נמשך שהי' אומרים הריני מוסיף עליכם דיינים וכו' רק זאת ולא אחרת גרמה זאת ודו"ק. ובכן נבוא לבאר המ"ר ששמנו למטרה לנו משה אמר איכה אשא לבדי והכול נמשך ממחלקת קרח ומתאוננים והמפרשים פירשו ובני קרח לא מתו שתמיד נשארים בני ותולדות בעלי מחלוקה וכו' מזה גופי שהי' פירוד לבבות נמשך שלא הי' אפשר להוכיח ולא שמעו בקול מורה כי ניטל כבוד התורה ע"כ אם הוכיח בדרכי הצניעות לא שמעו בקולו ופרצו פרצה אחר פרצה אז ראה אותם ישעי' בפחזותם איכה היתה לזונה וכמו בכל משפחה ומשפחה אם אין שלום בית והבנים שומעים האיך האב מבזה האם והאם בכבוד האב יקיל אזי הם בלי שבט מוסר כן המשא ומריבה בכלל ישראל מביא לפרצת הדור שאין מי שימצא שיגדור גדר ויעמוד בפרץ, וירמיה ראה אותם בנבלותם ר"ל הענין גופי' בנבואתו האמיתי נגד נביא השקר ומי שמע להתראתו האמיתי כי רק אנשים צדיקים אשר שלש אלה א'] טהרה וקדושה ב'] תורה ג'] חכמה כאמור יכלו להכריע וזה הגרמא בחרבן, וד' הטיב יעזרינו בפרט בזמן הזה שבכל דבר וענין דיעות חלוקות בין היראים יצ"ו שיתן ד' שנבוא אל עמק השוה וזה עמק המלך לצאת לקראת משיחנו בבי"א – ג' ז' מנחם אב תרפ"ה לפ"ק. (דרוש לפ' לך ויצא תרפ"ו לפ"ק) נקי כפיים ובר לבב (תהלים כ"ד). הרימותי ידי לד' וכו' אם אקח מכר אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם [בראשית י"ד כ"א כ"ג]. והנ"ל בס"ד לבאר בהקדים דברי נעים זמירות ישראל לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד' כשמיע בקול תודה (סי' כ"ו) הכוונה שמי שלוחם מלחמת ד' שערה אזי יהי' נזהר במלאכתו מלאכת הקודש שלא יהי' מעורב בה כלאים לקצץ בנטיעות מחשבת הניצוח או חמדת ממון כי אז לא יהיו דבריו נשמעים מלכינו העיד על עצמו שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב ומי יעיד בנו שמחשבתו כולו קודש לד' אם ארחץ בנקיות כפי ואסובבה וכו' שיהיו ידיי נקיות מכפת שוחד, אז יהי' השנאה והנצחון נגדם מוקדש לד' כי אייתר בזה לשמיע בקול תודה ר"ל שיהי' דבריי נשמעים אבל זולת זה הלא מה יאמרו הבריות אהבת הנצחון הטהו לזה ע"כ אבינו הזקן ויחלק עליהם הלילה שהי' בליל התקדש חג ולכאורה אמר יאמר לא טוב לאותו זקן לערוך סדר הלילה ולישב בסגל חבורא קדישא ולא לעמוד על פני השדה ללחום עם אנשי סדום אולם הי' מלחמה לשם שמים ומי הוכיח שהי' לשם שמים באמרו הרימותי ידי לד' ר"ל בלשון עבר שמה שהרימותי ידי הי' להשם זה מוכיח ולא אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי לכאורה תמוה הלא מצאנו באברהם שלקח מאבימלך, ולפום שכלינו שכל אנושי יותר יאות לקבל מה שלקחו משבי המלחמה אולם נכון כאשר ביארתי במק"א בס"ד שבכאן הי' ניצוח האמת נגד השקר וזה יודע רק אם ישאר נקי כפיים משא"כ באבימלך הגם שהי' בתם לבבו אבל כא בנקיון כפיים עיין ברש"י וע"כ לענוש קבלו ממנו שידע שחטא והבן. ובזה יבואר בפ' ויצא (כ"ע י"ט) ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה, איתא במ"ר פ' ס"ט סי' ז' הוא לוז שצובעין בה תכלת הוא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה הוא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם הזקנים שבה וכו' עיי"ש ובפ' וישלח פ' פ"א סי' ה' ויבא יעקב לוזה שכל מי שנכנס לתוכה הרטיב מצות ומע"ט כלוז ומסתמא היו רחוקים מן השקר כי השקר הוא חרבו של מלאך המות ועיין ש"ס סוטה מ"ו ע"ב וסנהדרין דצ"ז באתרא חדא דקושטא שמי' דלא הוה מיית אינש בלא זמנא והודיענו התוה"ק שהורה גבר גבר בגוברין יעקב אבינו ויקרא שם המקום בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה ר"ל שכאבן יסוד מי שרוצה לבנות "בית אל" בכלל ובפרט ראשונה יהי' בו מדת לוז שלא יבנה ביתו בלא צדק ושפת אמת תיכון לעד והבן ודו"ק.