באר מרדכי קפ

שחכמי העמים ברוב הימים בחשבון הזמן היו כאילים לא מצאו מרעה ורק חשבון שלנו קיים וקאי אדלעיל קינין שהם מובאים לקרבנות של "פתחי נדה" שבזה פתח השאול לחטאת רובץ ופתח אילו החטאים שבאים הקינין עליהם הם מכוונים מי שנכשל בזה נכשל בזה וזה כמין קינין שפורחים ממקום למקום ע"כ הכול בא מפתח כדה שלא נזהר מזה או מעין זה וברבות הימים ראינו שבית המכונים בשם יראים אבדו: אם נבוא לחשבון ונדע בזה תקופה האמיתי נראה שמי ששמר בקדושה ובטהרה ענין פרישות והלכותיה זהו כאילן ששרשיו מרובים ומי שלא נזהר בזה הוה כאילן ששרשיו מועטין, ולידע מי שיכול לעמוד ברוח גם ברוח שאינו מצוי זה לא נוכל להבין ולהכיר בכל עת רק הנה זה בא לפרקים לבסוף תקופת השנים וגם כן "בגמטריאות" בחשבון שאינו מובן לכל אדם נר' בפרפראות לחכמה איזהו בית יסודו רע, ואיזהו בית בשם בית צדיקים יכונה: ואיוב הי' לו הרבה יסורים ובכ"ז הי' סופו טוב והפסוק מעיד כי לא היו כבנות איוב, כי הי' איש תם וישר וסור מרע עיין ש"ס בבית י' ובמדרש שהי' מיועצי פרעה ושתק: ובזה יבוארו דברי התנחומא "איוב ראה בני אדם ואשה יולדת זכר" ר"ל בבני אדם יש אשה יולדת זכר דהיינו בן שבונה בית אבותיו אשרי מי שבניו זכרים [פסחים ס"ה] והכול תולה אם אמו היתה אשה כשירה ועי' המעשה בירושלמי פ"ק דיומא שאמרו לה חכמים מה מעש"ט בך וביארתיו בדרוש לפ' תצוה בס"ד ולהיפך ראינו הרבה בתים שהם כספינה המטורפת בים ר"ל שלא יוכלו לעמוד בגלי הזמן ותהלוכות העת בנסיונות ע"כ הודיענו שהכול תולה האיך שמרה חוק נידות כמצווה "וטמאה שבעת ימים" ע"כ אמר איוב אשא דיעה למרחוק אם אביט בכלי הבטה באספקלריא למרחוק אתן צדק לפועלי היינו הקב"ה אבל גם אב ואם שנולדתי מהם עיי"ש בפסוקי איוב נראה שמדבר שם מדרכי ד' ובפרט בסי' ל"ו ה' שלא יגרע מצדיק עיניו דהיינו "כתר לי זעיר" ר"ל לבסוף בחשבון התקופות נראה מי שהוא דור ישרים ומי שאינו דור ישרים וכן בפסוק ז' - ט' ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו ר"ל חטאי נדה, וע"כ באיוב ראינו שחטאו הי' בגוונא שהי' די' אם "וחלצו האבנים" אבל בכל הבית לא הי' בו הנגע ורק "כנגע נראה לי בבית" והבן ועיין במ"ר פ' י"ד אשה כי תזריע וכו' הן בעון חוללתי רב אחא אומר אפי' אם יהי' חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהי' לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים כלום נתכוין אבא שלי להעמידנו והלא לא נתכוון אלא להנאתו תדע לך שכן הוא שמאחר שעשו צרכיהן זהו הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן וכו' כי אבי ואמי עזבוני והבן ודו"ק. ובזה יבואר בסוף מצורע והזרתם את בנ"י מטומאתם ודרשו חז"ל פרישה סמוך לוסת וע"כ מי שאינו נזהר בזה לבסוף בא שיהי' זב שבא מרוב התאוה והדוה בנידת' ולזוב את זובו ולבסוף ולאיש אשר ישכב עם טמאה ר"ל שבתחילה לא נזהר מטומאת נדה וע"כ לבסוף בא לדברים אחרים והבן. ועיין בלקוטי פרדס לרש"י שזכרנו לעיל ועי' שם בענין שמתחיל דין החתן שהוא בשנה הראשונה וכו' ותראה אילם עיור חרש משום שהרהר האיש או האשה באחרים בלי זיווגה ע"ז נאמר פוקד עון אבות עיי"ש, אם ראית נער שהוא מחלף לשונו וכו' ואילו שהן חוברת את בעליהן ואינם נזהרות בנידותן סופו ללקות בצרעת ועיין בסדר הדורות באלף הראשון בד"ה כ' הק"ה פ' בראשית חנוך הי' חכם גדול וחסיד והכניס העמים תחת עבודת האל ושישמרו מלישכב עם נידות (בש"ס בכורות מ"ד ע"ב ש"ז רבה צרעת רבה וברש"י והנלפענ"ד בס"ד הכוונה מי שהוא כתרנגול שמוציא זרע הרבה הגם שהוא בהיתר עם אשתו בא לידי צרעת והבן) ומלטמאות עם המתים [ועיין בדרושים לפ' אמור] ושתהא כוונתם להתונדת הישוב וחלק העם כ"ג משמרת כהנים ומלכים והמון וענינים רבים ודו"ק ולדעתי זה כוונת הנביא בהפטרת קדושים: "ערות אביך גילה בך טומאת הנדה עינו בך שבזה נתגלה קלונו של אביו אם טומאת הנדה ענו בך שקאי על האב שאז נתגלה קלונו של האב על ידך שאומרים ארור שזה גידל ושזה ילד אם אביך טומאת הנדה עינו בך" שנולדת בטומא' ע"י ערות אביך מה שעשה אביך בסתר, אולם הנסתרות לד' אלקינו אבל הנסתרות יהי' נגלות לנו ולבנינו ע"י בנינו שנוצרו עי"ז הנסתרות יהי' נגלות: ועיין מא"ד (מדוז"ק זי"ע) ח"ב כלל ח' פרט ב' ודו"ק: דרוש לשבת חזון תרפ"ה לפ"ק. שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה ירמיה, משה אמר איכה אשא לבדי וכו' ישעיה איכה היתה לזונה ירמיה אמר איכה ישבה בדד אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם אמר איכה אשא לבדי טרחכם ישעיה ראה אותם בפחזותם אמר איכה היתה לזונה ירמיה ראה אותם בנולותם אמר איכה ישבה בדד [מ"ר איכה פ"א ס"א] והנ"ל בס"ד לבאר בהקדים אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בערבה מול סוף לבן וחצרות ודי זהב ופי' רש"י שכולם דברי תוכחת הם ונחזי אנן כל המוכיח את ישראל צריך להוכיח בענוה ומי כנו גדול הנביא ישעי' אמר בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב ונענש א] וכל מי שמוכיח יהי' תוכחתו בדרך ענוה ב] וג"כ לפשפש במעשיו אם אין בו אותו החטא ובכ"ז רק ברמז אמרו וחס על כבודן של ישראל וג"כ איכה אשא לבדי הגם שהוא דברי תוכחה בכ"ז תולה החסרון בעצמו שהוא אינו יכול לסבול ולא בהם וכל מה שהוכיח משה שהוה בענוה וביותר שלא הי' בו שמץ מינהו מאותו חטא שהוכיח "שמע ישראל' שאומרים בכל יום דרשו חז"ל שמע השמע לאזנך מה שאתה מדבר ר"ל הכהן שהוכיח את ישראל בהלכם למלחמה תחילה וראש לפדיון הנפש להשיב רבים הוא שיהי' אזניו שומעים מה שהוא מדבר ב) הענוה, והנביא נאמר לו מהקב"ה כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם י"ל כשופר כמו שהשופר הוא כלי הדיבור ולא יתגאה כן הנביא יהי' מלובש בענוה עכ"פ בניצוץ משה רבינו, אלה הדברים אשר דיבר משה בענוה ולא ביזה אותם והמ"ר בריש פרשתן רמז, אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבי שמרפאה את הלשון מנין שכן כתיב בה מרפה לשון עץ חיים והבן, ונקדים דברי הנביא [ירמיה סי' כ"ח] אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ד' לעיני הכהנים וכל העם לאמר כה אמר ד' צבאות אלקי ישראל שברתי את עול מלך בבל וכו' ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא