באר מרדכי קעט

כי יהי' בו נגע צרעת חזר בו מוטב ואם לאו באים בגופו שנאמר ואדם כי יהי' בעור בשרו ע"כ הכוונה שהתורה מודיענו מה יהי' בסופו וכעין מה שאמר איוב אשא דיעה למרחוק דהיינו מה שיהי' בסופו אדם כי יהי' בעור בשרו וכו' הגם שהוה הנגע תחילה על ביתו ואח"כ על בגדיו ובסופו על גופו אבל אהובי אחי תראה סוף מעשה במחשבה תחילה כן יש לפרש המדרש: ולבאר הכול נקדים דברי הרמב"ן זי"ע בפרשתינו והנכון בעיני כי האשה בימי ראייתה תקרא נדה בעבור שינדוה וכו' אף מבט שלה מוליד היזק וכבר הזכרתי זה בסדר ויצא יעקב והי' משפט הנדות לשבת באוהל מיוחד והוא מאמר רחל לאביה כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי כי מנהגן שלא תלך ולא תדרוך כף רגלה על הארץ עיי"ש בד"ק בפ' ויצא וז"ל בפ' אחרי בפסוק "ואל אשה בנדת דותה" אסר הכתוב הנדה מפני הטעם שהזכרתי שלא היתר התורה המשכב אלא לקיום הזרע והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר ומדם הנידות לא נוצר כלל והוא סם המות ימות כל בעלי החיים וכו' וכבר הזכירו הרופאים עוד שאם יהי' ניזון מדם המשובח וכל מזונו מדם הטוב אלא שנשתקע בתוכו מדם הנידות יחמיץ אותו ויולד בולד שחין ואבעבועות למיניהם ועל דעת רבותינו אם ישאר ממנו בגופו קצת יהי' הולד מצורע עיי"ש ויש להעמיס "וכפר עליה הכהן וטהרה" שע"י הקרבן ושמרה מקודם חוק נידות שתטהר גם מחשבתה והודיענו התוה"ק בסמוכים שאם לא תהי' נזהרת אזי "אדם כי יהי' בעור בשרו" כי זה התולדה מאבות טומאת הנדה ובזה יובנו דברי המשנה נגעים "שאת ותולדתו" ואח"כ נגעי בגדיו דהיינו מידותיו כעין שאמרו חז"ל מאן דלביש מדו כי ת"ח צריכין להיות מצויינים במלבושיהם וע"כ בהיות כי אביו ואמו לא נזהרו אזי יהי' בעל מדות רעות כי אין תוקף ברוחו לעמוד גם ברוח מצוי לרוח היום תהלוכות הזמן ותוקף העת כי יהי' בעל תכונה רעה ומידותיו שבורות ולבסוף גם נגעי הבית כי כל הדורות הבאים לא יצליחו לתורה ועבודה ובזה יתורצו כמה פליאות שראינו בני ת"ח ובנותיהם שלא היו מצויינים בלבושיהן היינו משום שלא נזהרו: כי שאר עבירות הגם יש באפשרי לתקן בבית באשר היסוד חזק ישלו קיום אבל אם היסוד לא טוב ונרצה לבנות עליו בית ומגדל, לא יהי' מגדול עוז ויפול לגמרי עד היסוד בה "הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט" אם הבית הו' בלא צדק ובונה על הבית עליה זהו "בלא משפט" ולא יקום ויהרוס לגמרי והבן והגם שהו' בביתו חטא שבשורת הבנין לבינה אחת אינו כתקנה אז אפשר לתקן, [ושלימות האמיתי והבית בהבנתו אבן שלימה מסע נבנה (מלכים א' ו' ז') ושירת הים נכתב באריח ע"ג לבינה וביארתי בדרוש לפ' בשלח שחומה הנשגבה אז יתקיים אם היא ישרה כפי משקולות אנך אשר הבונה ינטה עליה, וכן גדרה של תורה לא תסיפו ולא תגרעו ממנו כי אם יצא מן החומה אבן לפנים או לאחור אז חסר שלימות הבונה והבנין [עיין קונטרס שער המחנה פתיחת שו"ת מחנה חיים או"ח פ"ג בפ' בשלח] אבל אם היסוד לא טוב אזי כל הבית נופל והשי"ת הודיענו שבתים הללו יהרסו לגמרי. והכוכב יעקב ביאור בפרשתינו דברי הש"ס (ערכין י"ז) על ז' דברים נגעים באים עיי"ש, לא רק בדרך עונש והפלגה אלא בדרך הטבע כי ג"ע מביא מיתה לעולם כי רובם מתים מרוב תשמיש ובתנחומא סי' י"א מפורש ע"י מה הנגעים באים ע"י זנות וביותר מפורש שם ריש מצורע [ונ"ל בס"ד שז' דברים שאיתא בש"ס הנ"ל כולם הם כדוגמת ריעותי' מובאות אחרי' ראשונה לשון הרע עיין תנחומא הנ"ל בדואג האדומי שהי' בעל לשון הרע ועל שפיכת דמים שנהרג על ידו נוב עיר הכהנים ושבועת שוא הוא לדעתי ע"ז כי אם מאמין במה שכתבה התורה כי לא ינקה ד' את אשר ישא את שמו לשוא לא יהי' נשבע לשקר וזה סמיכת הדברות לא יהי' לך אלהים אחרים וכו' לא תשא את שם ד' לשוא כי מי שעובד ע"ז אזי נשבע לשוא כי אינו מאמין בזה כלל, ואח"כ גילוי עריות דהיינו ע"ז ג"ע ושפיכת דמים (וביארתי בדרושים כמו שבקדושה הוה התורה משולב עם עבודה וגמ"ח, כן להבדיל בטומאה ע"ז מביא ג"ע ושפכ"ד והדברים עתיקים ואכמ"ל) והכול ע"י גסות רוח כיון שהוא גס רוח ולגאותו צריך להרבות כבוד ביתו אם לא יוכל לאסוף הון בהיתר יצבור אותו בגזל ושרשי החטא הוא צרות עין וכעין מה שאיתא חולין ק"ו מים הראשונים האכילו בשר חזיר וביארתי הלא חז"ל העידו כך הוא דרכו של יצה"ר היום אומר לו כך ומחר אומר כך עד שאומר לך עבוד ע"ז ומי שלבסוף אוכל חזיר פסיעה הראשונה הי' שזלזל בנט"י עד שבא לאכילת חזיר ממש: וגחזי ג"כ לא הי' צנוע כי אלישע הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש ויגש גחזי לדחפה אר"י בר"ח שאחזה בהוד יפיה [ברכות י' ע"ב] ע"כ נתחלל שם שמים על ידו ובמשאות שוא ומדיחים רצה לשלול הון רב מנעמן ונדבק בו צרעתו וזה ביאור המשנה כל שחכמתו מרובין ממעשיו ר"ל אפי' חכם בחכמת התורה [כתלמיד שבת י"ג] ויבוא להתיר לעצמו בנדה דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים כיון שלא נהג בקדושה ע"כ בא רוח ועקרתו אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו א"כ שרשיו טובים ויש לו קיום והבן ועיין לקוטי פרדס מרש"י מר"י ישמעאל בן אלישע האיך נתקדשה אמו ועלתה הרבה פעמים מבית הטבילה משום שפגע בה חזיר עד שבא מלאך גבריאל בדמות אשה (ברכות ז') ומש"ה זכתה אמנו שנתמנה בנה לכה"ג. והנביא (ירמי' א') היה דבר ד' אליו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ר"ל אם אבות הבנים מתנהגים בקדושה ובטהרה במחשבתם כדברי הרמב"ן זי"ע שזכרנו שתטהר במחשבת' אז נביא בגוים נתתיך ושמשון (שופטים י"ג ג') הזהירה מלאך ד' והרית וילדת בן ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא וכו' כי נזיר אלקים יהי' הנער. ונבוא למטרת חפצינו בס"ד לדברי התנא האלקי ראב"ח "קינין" ופתחי נדה וכו' דהנה קן צפור הוא פורח באויר והחכם (במשלי כ"ז ח') אומר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ואביו המלך המשיח ע"ה במר נפשו צועק בקול נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים אם הצפור פורח לא ידענו מאיזהו קן נדדה ומקומה האמיתי לא נמצא אבל תכלית דבר חקור לידע ביתה וכי קינין הם קרבן זב וזבה אפי' כשהם עשירים וכן יולדת אם שמרה חוק נידות, ומצורע, וכן מי שנשבע לשקר וכאמור לעיל שעל ז' דברים נגעים באים כי הם חדא ואח"כ טומאת וקדשים וביטוי שפתים "תקופות וגימטריאות לחכמה" הכוונה בס"ד דהנה התקופה אמרו חז"ל מה דכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שהוא חכמת התקופה וכאשר ראינו