באר מרדכי קעח

כנלפענ"ד בס"ד לבאר דברי הסמ"ג כי ענין איטר לא נזכר בחליצה ודו"ק. ט') ונציע לשונות הש"ס לענין עבודה מפורש שבעי ימין ועיין זבחים דף כ"ד ומנחות דף י' וניחה לי' לש"ס לאגמורי עבודה מעבודה, עיין דף ל"ו ע"ב ד"ה ידך עיי"ש ושם בדף ל"ז מפורש בתפילין שתולה בכתיבה ובכח ובסוגי' בכורות דף מ"ה איתא ג"כ דיני איטור וכן בסוגי' דמנחות ורק בתפילין בשולט בשתי ידיו לכ"ע מניח בשמאל ובעבודה פליגי וא"כ חזינן שחלוק עבודה מתפילין ועתה לענין חליצה נוסף שפליגי אם כשר בשמאל א"כ מצד סברא החיצונה הי' שיהי' כשר באיטור בימין שלו כי נרא' שענין חליצה נדמה לעבודה וזו סברת הסמ"ג שהעתקנו לעיל בס"ד ותו לא מידי, - י') ובשו"ע (סי' קס"ט סעיף כ"ח) קיימ"ל כפסק רמ"א שאיטר ברגלו שחולץ בשתיהם במנעל של ימין, בימין ובמנעל של שמאל בשמאל, והוא שיטת הסמ"ג וע"כ ס"ל שתחלוץ תחילה בימין ואח"כ בשמאל כיון שס"ל שהעיקר בימין. וכ"כ רש"ל ביש"ש בשם ראבי"ה שהי' קדמון ובעל הוראה ובשם מהר"י ברודא שיחלוץ בשמאל תחילה ורש"ל ס"ל לדחות דברי הטור ע"כ ס"ל בימין תחילה וראיתי בפתחי תשובה באות כ"ד ד"ה והנה שהביא דברי רש"ל הללו להוכיח שחולץ בימין תחילה אולם הוא דוחה דברי הטור אבל הפוסקים שאינם דוחין ובפרט הטור כ' לדמות לתפילין יש מקום לומר שחולץ בשל שמאל תחילה ובכ"ז לישנא דשו"ע מוכח כישועות יעקב הנ"ל ומי יכול להכריע בין הרים גדולים ועיין בשו"ת חת"ס שם סי' צ"א בארוכה להגאון רעק"א זי"ע בענין חליצה בשמאל בהביאו דברי הגאון ר' זלמן עמעריך זצ"ל בששה זרעוני ערוגה שהעלה שעיטור היינו שגורר רגלו עיי"ש בד"ה אמנם חזי וכו' עיי"ש. י"א) ועתה נבוא לנידן הבעלי מלחמות הנה בעת הטור שמדמינין חליצה לתפילין, ומרן החת"ס בתשו' סי' ע"א בסוף ד"ה ועדיין העלה דהעיקר הטור ולא כיש"ש ע"כ אפתח לנפשאי מתפילין שכ' המרדכי מובא בב"י ובמג"א שם ס"ק ט' דאם הרגיל עצמו לעשות איטר דינו כאיטור שנולד כך עכ"ל ומיהו במרדכי שם יש חולקין ועיינתי במרדכי ובביאור מרדכי שסיים שהלשון מגומגם ואי אפשר להבינו כראוי ועיין במג"א ס"ק י' ועיין ששה זרעוני ערוגה שתמה ג"ש במג"א הנ"ל והביא חי' אנשי שם סביב המרדכי עכ"פ להלכה שם י"א בהרגיל הוה כשולט בשתי ידיו ויש להאריך בזה אולם נ"ל לחדש עפ"י דברי הדגול מרבבה שהרגיל עצמו מרצונו שאם הורגל ע"י הכרח אינו כן ודו"ק כי הבעלי מלחמות ע"י הכרח הוה ובנידן הבעלי מלחמות האמור נ"ל לומר לס"ס שאולי אינו בשם איטור ובפרט ממרדכי שם מסופק אם אי דינו כשולט בשתי ידיו ועיין בשו"ת חת"ס בסי' צ"א בד"ה ומ"ש מו"ח שדחה דבריו שלא הוה ס"ס דלמא לחומרא אבל בכאן הוה לצירוף כי אולי לא הוה בכלל איטור ואפילו לרש"ל שהעלה שם דאי עביד בימין לחוד מהני עיי"ש שפוסק כסמ"ג ודלא כטור אבל בכאן בימין לחוד בוודאי מהני אפי' לדעת הטור [כי בהרגיל יש אומרים שדינו כשולט בשתי ידיו,] [וכשאני לעצמי דהנה מקור הענין מדברי הש"ס דף ק"ג לענין כתיבת שבת בשמאל מדוע לא מוקי לה בהרגיל ויש אומרים שהיינו תי' הש"ס שם בשולט בשתי ידיו והנלפענ"ד דשם שאני לענין שבת כי מלאכת מחשבת אסרה תורה ואפי' הורגל אינו כתיבה מעלי' ההרגל החדש וכן מה שהוה בתולדתו ג"כ לא הו' כתיב' ודו"ק] שס"ל שחולץ האיטור בימין שלו שהוא שמאל, כאן ביש ספק אם הוה בכלל איטור ויש ב' ספיקות אולי ההרגל לא הוה כלום וא"כ הוא ככל אדם ועוד יש ספק אולי הוה כשולט בשתי ידיו לכ"ע אם חלץ בימין לחוד מהני כנלפענ"ד, ועיין בסי' תרנ"א בטור ושו"ע סעיף ג' ורש"ל וב"ח וטו"ז ומג"א, ומצד הסברא בשלומא בדבר שצריך ימין אבל בכאן שלקיחת הד' מינים הוה בשתי ידיו אזלינן בתר כ"ע כנלפענ"ד בס"ד אבל כתבו שהוה טעות סופר בטור עיי"ש, ולענין הסיבה העלה הפרמ"ג במג"א סי' תע"ב ס"ק ד' שמסיב בשמאל עיי"ש. ואחזור בשיטה אחרונה לענין בעלי מלחמה שהו' הרגל אצלם די' בחליצת ימין ואפי' אם יהי' צריך שניהם פשיטא שחולץ בשל ימין תחילה ועיין מ"ש באות י' ואם חלץ בשל ימין תחילה אין צריך חליצה אחרת אבל חלץ בשל שמאל צריך חליצה אחרת, וד' הטוב יתן שלא תבואינה בנות ישראל לידי חליצה ויבום. ואנחנו נעבור חלוצים לקראת ביאת גואלינו בבי"א, ונזכה למבשר שלום משמיע ישועה ולברכת כוח"ט אכי"ר, הצעיר מרדכי פארהאנד. א') דרוש לפרשת תזריע מצורע תרפ"ה. רבי אליעזר בן חסמא אומר קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה (אבות פ"ג מי"ח) וסמוכים לו במשנה הקודמת הוא הי' אומר (רבי אלעזר בן עזריה) כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטין בא רוח ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר וכו' אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובים שאפי' כל רוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר והי' כעץ שתול וכו' ויש להבין הסמיכות בס"ד. ולבאר זה א') נקדים מעניני דיומא וידבר ד' אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא (במדרש תנחומא) ועל זה הי' איוב אומר אשא דיעה למרחוק לפועלי אתן צדק הי' איוב רואה את בני אדם ואשה יולדת זכר וספינה מטורפת בים אצבע על אצבע ואומר אשא דיעה למרחוק ב') נקדים עוד סדר המקראות א] נגעי אדם ב] נגעי בגדים ג] נגעי בתים ולכאורה הי' צ"ל בהיפך אין בעל הנפשות נוגע בנפשות תחילה וראשונה בביתו ואח"כ בגדיו ואחרונה גופו כי איוב אמר עור בעד עור כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והמפורשים הקשו כן עיין שערי שמחה ובאמת הדבר מבואר בתנחומא [וזה גופי' צ"ע] בסי' י' אדם כי יהי' בעור בשרו קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה מה הוא עושה מתרה בו תחילה ואח"כ מלקה אותו שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בתחילה מלקה ביתו חזר בו מוטב ואם לאו מלקה בגדיו שנאמר והבגד