באר מרדכי קעז

ונהגו כסברא ראשונה וז"ל הב"ח (בסי' קס"ט) והב"י בפי' סדר החליצה כ' לחלוץ בשתי רגליו בפעם אחת (כנודע כי הב"י חברו ורק הב"ש שת הגהות עליו ועיין בסדר ששה זרעוני ערוגה) ורבותיי לא נהגו כמותו אלא חולצת בזו אחר זו וכו' עיי"ש ועיין בסדר חליצה סי' מ' ובהגהות הב"ש זי"ע, ואני בעניי הכינותי בתשו' אחת בס"ד להוכיח דשיטת הב"י דחליצה בשמאל כשירה כי אם תחלוץ בשתי רגליו בפעם אחת אי אפשר בגוונא אחרת רק שבידה א' מרגל אחת ובידה השנית מרגל השני' ועיין בב"ש בס"ק כ"ד בסי' קס"ט ואכמ"ל ובשו"ת חת"ס סי' ע"א ושו"ת נוב"ת סי' קנ"ו שאינו מבורר ברמב"ם שפסול, והנלפענ"ד שדעת הב"ח הקדוש דהנה מה שתחלוץ בשתיהם הוא להפלט מספיקא ואם יחלוץ בשמאל א"כ לא פלטן מספיקא וחשש חליצה פסולה שפיר יישב הדעת זי"ע ודו"ק. ה') והנה דעת הטור (שזכרנו דאיטר חולץ בימין דילי' דומיא דתפילין ורש"ל ביש"ש הקשה על הטור ב' קושי' א) דשם לא נאמר שמאל אלא ידכה משא"כ במצורע וחליצה שם נאמר ימין וי"ל ימין דעלמא. ב) ותו הא להרמב"ם מפורש דקיטע אפי' שחלץ בשמאל חליצתו פסולה וקיטע שמאל היא ימין דילי' אפ"ה פסולה ומובא בשו"ת חת"ס ח"ב סי' ע"א ד"ה והנה ועיי"ש, תי' הגאון רא"ז מרגליות זי"ע ועיינתי ביש"ש והוא ביבמות פרק י"ב סי' כ"ב לכאורה מוכח מש"ס בכורות מ"ה שאיטר בין ביד ובין ברגל פסול ועיי"ש ברש"י כשעוקר יד שמאל תחילה וא"כ הרי חזינן דמדמינן יד לרגל וחליצה ילפינן מרגל דמצורע וא"כ שניהם שווין וחי' שרש"ל זי"ע סמך ידיו על דברי רש"י מנחות ל"ז ע"א הואיל ורוב כוחו בשמאל וא"כ שפיר הקשה שאין לדמות ברגל שאין בכח באחד יותר מחבירו אבל לסוגי' דבכורות הנ"ל ברש"י כשמהלך עוקר רגל שמאל תחילה וכו' לעמוד ולשרת כתיב כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין עכ"ל ר"ל שזה הוה שינוי וא"כ הוא חולשה כנלפענ"ד אולם לשון רש"ל זי"ע ילמדינו כוונתו הקדושה ובזה נדחה תי' מהר"ז זי"ע וז"ל קדשו וכו' אלמא דהכול תלוי מחמת כח היד אבל הכא דילפינן ממצורע מג"ש נראה שאין לחלק בפרט ברגל שאין בכח באחד יותר מחבירו רק שמעקר רגל ימין תחילה כדאיתא במנחות א"כ אפי' איטר אין לשנות "דומיא דאוזן" עכ"ל דבר גדול דיבר האדון רש"ל זי"ע כי קשה שלא הזכיר סוגי' דבכורות אולם בעיון בשום שכל ככוחי ידכה בס"ד מצד הסברא הנ"ל לא ישיג רש"ל על הטור זי"ע כי שתק מסוגיא דבכורות שמדמינן יד לרגל באיטר ובפרט מרש"י אבל ברש"י הנ"ל מוכח כפירושי דאי עקר כרעי' דימין הוא מצד חולשה אולם רש"ל זי"ע ס"ל דשם לא מצד חולשה כשאר מומין אלא שהוה שינוי ולא נאה להשתמש באנשים המשונים בטבעם והרי גם הכושי פסול וכי נאמר שאין בכוחו ככח אנשים ודו"ק ע"כ לא הזכיר סוגיא דבכורות כי בשני פנים יש לפרש דברי רש"י או שברגל מטעם חלושה פסול כביד והוא שיטת הטור או שלא משום חולשה אלא משום שהוה שינוי בברייתו אולם עיקר קושי' רש"ל נסמכים על דברי סמ"ג (שהעתיק בריש ד"ק) וז"ל ומורי כ' כי אפי' איטר חולץ בימין כל אדם ושמאל שלו חשוב ימין תדע שהרי אוזן אוזן לרציעה דילפינן ממצורע דבעי ימין שם אין לחלק שאין כח באוזן אחד יותר מחבירו עכ"ל וע"ז סמך רש"ל זי"ע סמיכה בשתי ידיו "דומי' דאוזן" כיון דילפינן בחליצה שבעי ימין מאוזן דמצורע וא"כ חזינן דלא בעי רגל ימין משום שכוחו עדיף שהרי באוזן אין מקום לומר כן הוא כוונת רש"ל זי"ע ולא יתורץ הקושי' במה שכ' מהרז"מ זי"ע דה"נ ידו ורגלו הימנית משמע החזקה עיי"ש ולא הועיל בזה כי רק בתפילין מצאנו הקפידה משום הכח אבל מנין לשאר מילי ועיי"ש עוד בדברי מרן החת"ס זי"ע בד"ה שאח"ז ו') וקושי' ב) שהקשה רש"ל הנלפענ"ד בס"ד ליישב בפשיטות כיון שס"ל להטור שמדמינן לתפילין א"כ לגמרי מדמינן לו וכמו מי שאין לו יד שמאל פטור מתפילין ואיטור חייב ביד ימינו כן בחליצה ועיין בשו"ע סי' כ"ז באה"ט אות ד' ועיין שבות יעקב ח"א סי' ג' וא"כ י"ל שרש"ל ס"ל בתפילין כשיטת השבו"י הנ"ל שחייב בתפילין וא"כ כמו שאיטר מניח בימינו כן נמי מי שאין לו יד שמאל שהימין הוה ימין ושמאל שלו חייב ובגליון הבאה"ט הנ"ל הראתי לדברי רש"ל הנ"ל ודו"ק ואכמ"ל. ז') ובעיקר דברי רש"י שכ' בכורות דף מ"ה איטר רגל כשמהלך עוקר רגל שמאל תחילה הנ"ל בס"ד לבאר דהנה איתא ת"ר איטר בין ביד ובין ברגל פסול ואח"כ איתא הפלוגתא בשולט בשתי ידיו ותמוה מדוע לא נקיט ג"כ בשולט בשתי רגליו אולם הנכון כיון דאיטר ברגל היינו שפוסע ברגל שמאל תחילה וזה דבר שאי אפשר שיפסע בשתי רגליו בפעם אחת וע"כ אי אפשר שיהי' שולט בשתי רגליו, – ח') ונבוא לגוף דברי הסמ"ג שהועתקו גם בב"י וז"ל תנן חלצה ברגל שמאלי חליצתה פסולה [בגירס' שלפנינו איתא במתני' דף ק"ד בשמאל ובמתני' איתא סתם בשמאל וי"ל שהסמ"ג זי"ע יצא להשמיענו כדברי הנמ"י שדוקא ברגל שמאל פסול אבל חליצה אפי' בשמאל ואפי' לכתחילה דהא לא כתיב אלא וחלצה ואפי' גידמת חולצת בשינייה עכ"ל ושפיר נקיט דייקא חלצה ברגלה ודו"ק] שאנו למדין רגל רגל ממצורע שכתוב בו רגלו הימנית [ר"ל לרבנן שילפי רגל רגל ממצורע כמפורש בש"ס שם] כ' מורי אפי' הוא איטר חשוב כימין מאחר שהצריכה התורה ימין בפי' [ר"ל מצד גז"ש כאמור כי בחליצה לא כתיב ימין] תדע שהרי באוזן אוזן לרציעה אנו למדין ימין שם אין לחלק שהרי אין כח בזו יותר מבזו עכ"ל וצ"ע לכאורה הלא זה דאוזן נקטינן לר"א ואנן לא ס"ל כוותי' ועוד צ"ע ללישנא קמא דמוחלפת השיטה, מה הסיבו כר' יוחנן לומר כן וי"ל כיון שת"ק מכשיר בחלצה בלילה מדוע יפסל בשמאל כי נרא' ששניהם שווין כמו שבלילה הוה הזמן שאינו אמיתי כן בשמאל ע"כ ס"ל לר"י שרישא עיקר ולהסיב הסיפא לו כמו שפוסל בחלצה בלילה לר"א כן בשמאל זה הסיבו לר"י לומר כן וי"ל ללישנא קמא דמחוכפת השיטה וא"כ ר"א מדמי רגל דחליצה לאוזן דמצורע וקיימ"ל כר"א וכמו שקיימ"ל בחלצה בלילה שפסול כר"א וקיימ"ל כלישנא קמא דיש פוסקים דס"ל דמאביי ואילך הלכה כבתראי ולא אביי ורבא עצמם נמצא הלכה כר"י דמוחלפת השיטה וקיי"ל כר"א ועיין שו"ת חת"ס הנ"ל בריש התשובה בשם הגאון בית אפרים זי"ע עיי"ש כנלפענ"ד בכוונת הסמ"ג והית' לבאר כמו שכתבנו לעיל בכוונת קושי' היש"ש כי "ביד נרגש החילוק בכח" וברגל ג"כ אבל לא כ"כ אבל באוזן לא נרגש כלל ועוד נדבר מזה בלשונות הש"ס או י"ל גם ללישנא בתרא דרבא דאמרינן לא תיפק אוזן אוזן מופנה רגל רגל לא מופנה אבל אי הוה מופנה גם ברגל פוסל בשמאל דומי' דאוזן ושם ע"כ באוזן אינו פוסל בשמאל משום חולשה אלא שהוה קפידה שיהי' בימין וה"ה בכאן בחליצה שקיימ"ל שצריך שיהי' בימין ה"ה ג"כ דומיא דאוזן דר"א ושם לא מטעם חולשה וכח וה"ה ג"כ באיטר צריך דוקא בימין