באר מרדכי קעו

הרשב"א הנ"ל באריכות ודו"ק ואכמ"ל) וי"א תפילין שאני משום דכתיב ידכה [וגזה"כ הוא ותפילין נאמר חוץ] אבל בעלמא ספיקא הוה אי יש לו ימין [ר"ל לעיטור] ואינו חולץ כלל מיבעי' דר' ירמי' דמספקא ליה וא"כ יחלוץ בשתיהן (ר"ל דאיבעית ר"י הוה בכל מילי אי בתר דידי' אזלינן או בתר מיני' ובעיטור הוה ספק הנ"ל כיון דילפינן שבעי ימין אי בתר מיני' אזלינן זהו אין לו ימין כמו באיבעית ר' ירמי' דאזלינן לחומרא) ואעפ"כ יש לחוש [בכאן יש ט"ס וצ"ל וי"א ואעפ"כ יש לחוש דילמא אינו חולץ כלל וכן מבואר בחי' רשב"א בכאן שהעתיק דברי הרמב"ן הנ"ל ועיין בלשונו הזהב] דאמרינן במסכת בכורות (מ"ה) עיטור בין ביד ובין ברגל פסול ופירש"י ז"ל משום דבעי ימין וזה אין לו ימין והתם טעמא משום דגמיר ממצורע כדאמרינן בזבחים (כ"ד) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה וזה אין לו ימין [ויש לבאר מה הוסיפו אילו הי"א ומה לחוש שמשמע לכתחילה והנלפענ"ד בביאור ד"ק שר"ל שאם יש אחר שיחלוץ השני והגם שמצוה בגדול לייבם בגוונא זה שהוה ספק אם אפשר בו חליצה לא יחלוץ הגדול, ובתשו' נוב"ת סי' קנ"ה בד"ה ואמנם העלה מעצמו כן והנלפענ"ד שזה מבואר בדברי הרמב"ן הקדוש זי"ע ודו"ק ובגוף דברי הנו"ב הנ"ל נדבר בס"ד להלן ואכמ"ל] ויש דוחים דעיטור משום מום נפסל כדאמרינן [בכורות מ"ה ע"ב] בשולט בשתי ידיו דפליגי התם מ"ס בריותא הוא וכשר ומ"ס חולשיתא הוא אבל בעטור חלושיתא הוא ופסול משום מום עיין ברשב"א ור"ל שרק משום מום פסול אבל יד יש לו וא"כ יחלוץ בשתיהם ואפי' יש קטן שאינו עיטור מצוה בגדול לייבם במקומו עומד ודו"ק והיינו כי"א הב' ודו"ק] וע"ז דוחה רבינו הרמב"ן זי"ע וזו אינו תורה דא"כ ליתני במתני' גבי אלו מומין כדתני [במתני' בכורות] שולט בשתי ידיו אלא ש"מ דלאו משום מום נפסל אלא מפני שאין לו ימין הלכך גבי חליצה נמי לא חליץ בש [צ"ל בשניהם] וצ"ע עכ"ל הרמב"ן הקדוש זי"ע ועיין בחי' רשב"א היטב וכוונת רבינו זי"ע שסברת הרמב"ן זי"ע בגוונא שיש אח קטן ממנו אינו מצוה בו ובכ"ז הניחו בצ"ע וס"ל מסברא כי"א הג' כאמור, וארהיב בנפשי נפשי עני לומר שמרן הנו"ב לא ראה גוף דברי הרמב"ן בחי' כי בפעם ראשון נדפסו בליוורנא בשנת תק"ע ע"י הרב הגדול מ' יעקב והנו"ב זי"ע נפטר בשנת תקנ"ג עיין בהקדמת בנו הגאון ר' יעקב בק"א זצ"ל בנוב"ת בשם דברי ידידות ונכונה, ובפעם שנית נדפס עם הסכמת והגהות רי"ש כ"ז זצוק"ל אב"ד ק"ק לבוב אכתי"ר עיי"ש בהסכמתו ב') ועיין בריטב"א שהביא ד'] דיעות ושקשי' לי' לרמב"ן על דחי' זו, ומדברי קדשו למדתי הכוונה אמיתי' בדברי הרמב"ן כי אני חשבתי שיהי' כוונת הרמב"ן בזה שהקטן יחלוץ ובזה לא אמרינן מצוה בגדול כמו שביארתי בתוס' נופך שלי על הרמב"ן זי"ע ועתה ראיתי שהכוונה וז"ל ומעתה לא יחלוץ כלל מיהו מיבמה ולא אמרינן בהא כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום מידי דהוה אאלם ונקטעה אע"פ שאינו חולצין ונייבים עכ"ל הריטב"א ועיין נמ"י פרק מצות חליצה שהביא ד' דיעות א) אי חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם ב) או בימינו שהוא שמאל כל אדם ג) או בשתיהן ד) או שאינו חולץ כלל וסיים ודעת הרמב"ן דלא הוה טעמא משום מום אלא משום דאין לו ימין הלכך גבי חליצה נמי לא חליץ והרשב"א העלה התם ופגה"נ] הדין בצ"ע עכ"ל הנה לא פורש לדעת הרמב"ן זי"ע אי מייבם או שיחלוץ הקטן ולהלן נדבר מזה עוד ורק באתי לעורר מה דמשמע דהרמב"ן ברירי' רק הרשב"א מסופק וכן הביא הב"י בסי' קס"ט ואחריו נמשך ג"כ הנו"ב בסי' קנ"ה הוא נמשך אחר הנמ"י הנזכר אבל באמת הרמב"ן זי"ע בעצמו מסופק בזה וק"ל, והר"ן זי"ע ג"כ הביא דברי הרמב"ן ויש שם ט"ס וצ"ל רמב"ן ולא רמב"ם. סוף דבר בדעת הרמב"ן זי"ע כפי מה שהביאו הריטב"א דעתו שייבם והיינו כפי הנראה לנמ"י שרק הרשב"א מסופק ולא הרמב"ן בעצמו אבל לפי מה שמבואר ברמב"ן בחי' שבעצמו מסופק א"כ יש מקום לומר כמו שכתבתי לעיל לדבריי חוזרים ונראים א"כ טוב יותר בגוונא זה שהקטן יחלוץ ולא ייבם הגדול ודו"ק כי הוא שער הפונה קדים בס"ד, ואזכיר עוד מדברי הר"ן נראה לעיקר שחולץ בשניהם כי הוא הביאו באחרונה ועיין בראש יוסף שהביא תי' הרשב"א דומיא דיעקב ומינו שיש להם כף יעיי"ש ואפשר מש"ה כתבה רחמנא אצל יעקב ע"כ ר"ל כי רק מצוה שנשנית בסיני הם לנו למשמרת עיין במשנה חולין והרשב"א לשיטתו ועיין בשו"ת סי' שס"ד שבשר אדם מותר והבאתיו לעיל ותו לא מידי ג') ועתה נבוא לדעת הפוסקים לדברי הטור בס"ד בסי' קס"ט בשם ה"מ ג' דיעות, א) שחולץ בימין כל אדם (ופשיטא ששולט בשתי ידיו שחולץ רק בימין של כל אדם ושלו) ב) וי"א שחולץ בשתיהן וע"כ הוצרך רבינו הטור להשמיענו ששולט בשתי רגליו וכן ה"א בשתי ידי' שיעשו רק בימין וכא לי"א קמא כאמור לעיל ג) יש אומרים שעיטור חולץ בימין שכפו שהוא שמאל של כל אדם ולא הוצרך להשמיענו דיני עיטור כי הטור זי"ע כ' שמסתבר דומיא דתפילין ובשולט מבאר שם בסי' כ"ז שמניח בשמאל של כל אדם ורק לי"א אמצעים שס"ל שחולץ בשניהם היא משום דלא מדמינן עלמא לתפילין משום שכתיב ידכה ועיין ברמב"ן שהעתקנו וא"כ כיון שאמרינן שחולץ משניהם הוא מצד ספיקא א"כ נאמר גם בשולט ע"כ הוצרך רבינו הטור להשמיענו כנ"ל עפ"י הפשט, ודעת הרמב"ן שלא תחלוץ כלל לא הובא בטור ומה שהשמיענו רבינו הטור והכי מסתברא בי"א ג' דהנה דיעה א' הובא בסתם ואח"כ ב' י"א וא"כ קיימ"ל כדיעה א' כנודע מספרי הכללים ע"כ הוצרך להשמיענו ובשו"ע סעיף כ"ה בשם י"א שיטת רוב הראשונים שתחלוץ בשתיהן ואח"כ יש מי שנסתפק לומר שאין תקנה והוא דעת הרמב"ן, ותמוה טובא הלא לשיטת הריטב"א שפיר יש תקנה לייבם וא"כ הו"ל להשמיענו מרן בשו"ע שייבם ומזה הי' ראי' למה שפירשתי בס"ד דברי הרמב"ן זי"ע שהקטן יחלוץ ואין בזה מצוה בגדול ודו"ק וצ"ל שעתה שאין מייבם ובכ"ז הלא לעת הצורך גדול מייבם ועיין שו"ת דברי חיים, ובהיות שעפ"י כללי הפוסקים הגם שאם יש ב' י"א בד"ת לחומרא ובדרבנן לקולא ועי' בפרמ"ג כללי הוראת או"ה כלל ב' ד' אבל בכאן שנקיט י"א ויש מי שנסתפק א"כ גם האומרים כן מסתפקים בזה לא שבקינן פשטותם די"א הללו מפני ספיקם של אחרים ולא יכריע בזה איזהו לחומרא וכא ד"ת ורבנן ודו"ק ועיין בשו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף י' בשו"ע והרא"ש כ' דאפשר ועיי"ש בטו"ז ס"ק ט' ודו"ק וע"כ שהעיקר הוא הוא דיעה ד' די"א שיחלוץ בשתיהן וע"כ הוצרך להשמיענו שולט בשתי ידיו וכמו שביארתי לעיל בסיד לדעת הטור ודו"ק. ד') ועתה נבוא בס"ד כנידן שלנו בס"ד לבאר לשיטת הסוברים שיחלוץ בשתיהם וכן הכריע הרמ"א