באר מרדכי קסט

י"א) ד' מינים נשאלתי להודיע מקור הדברים שנהגו אנשי מעשה לקיים מצות נטילת הלולב בסוכה תשובה בס"ד מבואר בת"ז בהקדמה דף ב' ע"ב סוכה רמיזא לאימא דמסככת עלייהו ע"כ וכתב בחי' רמ"ז שמכאן רמז שצריך דוקא לברך ברכת נטילת לולב בסוכה משום דכתיב לא תקח האם שהיא הסוכה על הבנים שהם ד' מינים שבלולב ומי שלא מברך ברכת הלולב בתוך הסוכה נקרא עליו שלח תשלח את האם והוא עושה בין האם והבנים פירוד ח"ו משום דצריך לאתדבקא אימא בבנים תדיר עכ"ל ועיין בפע"ח [פרק ב' משער הלולב ובשער הכוונות ריש דרושי חג הסוכות] דצריך לברך הד מינים בסוכה עיי"ש בספר בל"ר דף י"ג ע"א בד"ה והא אינין תמני עיי"ש ובדי"ב ע"ב ד"ה אפרוחים ודו"ק, (כללין סי' תתס"א). י"ב) טעמים, קם יחזקאל נביאה לגלאה אילון מראות קמי' שכינתא וכו' ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בנקודי אורייתא וטעמי דאורייתא עיי"ש בהקדמת ת"ז דף ד' ע"א ולהלן ועיין בע"ח ריש פ"א משער טנתא' וז"ל דע כי אין מציאת קומת האדם בעולם שלא יהי' בו כללות ד' בחינת "טעמים" "ונקודות" "תגין" "ואותיות" שהם כוללים כל האצילות מכל העולמות עיי"ש ועיין בע"ח שער טנתא פרק ה' ובשער פנימיות וחצונית פרק ו' שהאותיות הם גוף דז"א ותגין הם הנפש דז"א והנקודות הם רוח והטעמים הם נשמה עיי"ש ובספר באר לחי רואי שם ודו"ק ועיין ש"ס נדרים דף כ"ז ע"ב ובר"ן שם ודו"ק, מוכח בפירוש שהנקודות וטעמים הם דאורייתא (כללין סי' תתס"ב) ועי' כללין סי' תרצ"ד ומערכת נקודות סי' ה'. י"ג) חנוכה, מסרת גבורים "ביד" חלשים וכו' "ביד" ונ"ל בס"ד דהנה מנין הנרות הם ל"ו ומבואר בתיקונים תיקן שתיתאי בד"ה צואריך וכו' הא אינין חמש אצבעין ובהון תליסר פירקן: דאינין ח"י וכן ח"י ביד ימין ועיי"ש במגי' שתמה כי הפירקן ארביסר עיי"ש] ועתה נפל בדעתי כי אולי הפרק התחתון של אצבע הקטן אינו חושב כי הוא אינו בשטח שאר אצבעות ורק הפרק השני הוא מתחיל בשטח אצבעות השאר ודו"ק ותשכח וא"כ הל"ו הם ב' ידיים והנה ידוע ששמאל הוא חלש וימין ד' רוממה והטומאה ג"כ מכונה בשם שמאל כנודע ושם גברו הימין על שמאל והוה כ"ו ומהיי"ט נכון שבחנוכה אנחנו תמיד כמהדרין מן המהדרין להורות שיהי' מנין "יד" עם חמש אצבעותיו ורבינו הקדוש זקף עשר אצבעותיו והיינו אצבעות בלא היד והיינו ביחד כמנין כ"ח והוה בחינת ועתה יגדל נא כח ד' כי גם באצבע קטנה הוה שני פרקים שמוסר נפשו לד' יתברך ויתעלה ודו"ק ובזה יבואר שם תיקונא תשיעאה הנוספות וזהו תיקן כ"ט בראשית ברא-שית סטרין דאיסור והיתר ועלי' אתמר ועתה יגדל כח ד' ועיי"ש שדיבר מת"ח והוא כאמור שגם השמאל מגבירים ונעשה ימין והיינו שמ"ע עד שיתפקקו' כל חליות שבשדרה והיינו ח"י ואם לא כרע במודים נעשה פחוי' עיי"ש והבן, (כללין סי' תתס"ה).: עי' אהלות פ"א מ"ח. י"ד) נחש, [יו"ד סי' קצ"ד] הרמב"ם תמוה בפ"י מא"ב ה"י וז"ל המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה מפני שגלגל עיניו עגול כשל אדם ע"כ וכ' הראב"ד ז"ל ולפי מה שכ' דבעינן צורת אדם כולו כשל אדם כי הו' גלגל עיניו כשל אדם מה יועיל ובודאי ר' יהושע דאמר הכי לא ס"ל דנבעי אפי' חצי צורה שלימה אלא אפי' בצורה אחת ע"כ והמ"מ הוכיח מסוגי' שמוכח כהראב"ד ודעת רבינו צ"ע והכ"מ ובב"י הוכיח מסוגי' דכן הלכה, אבל בכ"ז לא יתרץ קושי' ראב"ד והמ"מ, ע"כ לבאר זה צריך אני להציע סוגי' דש"ס בס"ד ונראה שיטת רבינו כי בכאן מצא עני בדעת כמוני מרגליות בסגולת מלכים ומקודם נציע הקושי' שרמז המ"מ איתא במתני' דכ"א המפלת מין בהמה חי' ועוף וכו' תשב וכו' דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שאינו מצורת אדם אינו ולד [שם כ"ג ע"א] אמר רבב"ח היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם דומות כשל אדם [דייק דומות כשל לישנא שלילה] אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם [לא כ' אדומות' רק לישנא דשווי' גמור והבן] וכי תימא הכ"נ ליתני נחש, אי תנא נחש הו"א בנחש הוא דפליגי רבנן עלי' דר"מ דלא כתיב ביה יצירה וכו' [פשטות לשון הש"ס שר"מ ליתני נחש משמע להמקשן גם לר"מ לא הו' פשיט' שנחש יהי' בכלל בהמה וחי' ועוף] והגם דמשני אי תני נחש הו"א בנחש הוא דפליגי רבנן עלי' דר"מ דלא כתיב יצירה אבל בבהמה וחי' לא פליגי [ומודו לר"מ] דכתיב בי' יצירה [וא"כ מפשטות הענין מוכח שבהמה וחי' עדיף ומנחש] והא גבי מומין קתני לה את שגלגל עינו דומה לשל אדם לא קשי' הא באוכמי והא בצירי ובירושלמי גלגלי אדם עגולים וגלגלי בהמה ארוכין אר"י ב"א באדם הלבן רבה על השחור ובבהמה השחר רבה על הלבן, וא"כ קושי' הראב"ד חזקה מאוד. לא תהי' כהנת כפונדקית נחש גרע אפי' לר"מ ולהלכה יהי' מטמאה בלידה: בהמה וכו' שעדיף בכ"ז אינו מטמאה ונציע התוספתא פ"ב ה"ב אמר ר' חנינא בן גמליאל נראין דברי ר"מ בבהמה מפני שגלגלי עינו של בהמה דומה לשל אדם וכו' [ובהיות כי נודע שבתוספתא רבו הטעותים מדפוס וזה מעט המציאות שיאמר נראין דברי ר"מ, וגם בסדר הדורות ערך ר' חנינא דיבנה, הזכיר מקומות שמובא בתוספתא ולא הזכיר הך תוספתא דכאן אם ניתן רשות לפעוט כמוני הייתי משער שצ"ל חנינא סתם, והוא חנינא בן אחיו של ר' יהושע שהורה שהפילה דמות נחש שאמו טמאה לידה דאם נאמר שבנו של ר"ג דיבנה הי' מדוע שכח לר' יהושע הנהג בן אחיך הלא גם בנו ג"כ קאמר כדברי ר"מ, ועיין ש"ס ברכות כ"ח, במחלוקת ר"ג ור' יהושע ודו"ק כי קצרתי] ונציע דברי הספר חסידים סי' תתשס"ו הנחש הי' מהלך על שתיים וקצת דמות אדם עליו תדע שאותן שיודעים להפך אדם לזאב או לחתול וכחמור גלגל העין לא יתהפך וכן הנחש שנשתנה לא ישתנה לו העיניים לכך המפלת כמין נחש אמו טמאה לידה שעיניו דומין לשל אדם עכל"ק אורו עיניי כי פסק כרמב"ם והוא שר' חנינא ס"כ כר"מ בבהמה וחי' ולא בעוף, כמבואר בתוספתא בכ"ז לא הורה וזה דרך הש"ס מתחילה הוי סבר שנחש גרוע מבהמה וחי' וכאשר הצענו ובדרך הזה דרך הראב"ד וג"כ ה"ה אבל כאשר מסיק הש"ס וביותר בירושלמי שבהמה אינם דומין לגלגל עין כאמור ע"כ הדר מזה שבהמה לא עדיף מנחש, ואדרבה נחש עינו ממש כאדם ושפיר מתורץ מה שדקדקנו שבבהמה נקיט "דומין" ובנחש הואיל וגלגל עינו עגולה ממש כבאדם, והבן כי העין נשאר כאדם מיצרתו ודו"ק וקושי' הש"ס הוה שאם נאמר בבהמה משום שדומה לאדם אלא מעתה נחש כי זהו ממש כאדם וקושי' הש"ס ליתני נחש היינו שליתני נחש כחודיא וכמבואר בתוספי הרא"ש וזה אינו קושי' כ"כ כי מצאנו בש"ס אטו תנא כי רוכלי ליחשב וליזל, וג"כ קושי' הערוך לנר שלעיל לא מקשי כן גבי תנין וליתני תנין וס"ל לרבינו הרמב"ם