באר מרדכי קסז

ורנב"י וצע"ק ואולי רק ב' הראשונות נקיט ולא יותר וק"ל (כללין של"ו ועיין עוד כללין סי' שמ"ט, שצ"ז). י') אלפא ביתא שיש שמונה שורות אלף בית משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהם, ויש בהם רומיזות שונות לפי הנקודות שמונה ואמר שלא הי' יודע מה הוי אומרים בכוונת האותיות של ח' שורות למפרע והי' תש כוחו שהי' מצער על שלא ידע כוונתו כיון שהגיעו לדבר אחד דהיינו מסופן לראשן עד האלף שהוא מורה על אחד וכו' עכ"ל מהרש"א מנחות דכ"ט [ובאמת יש שם חילופי גירסאו' ובנוסח כ"י י"ח שכ"ה בכ"י "רומא" וקאהירא ובע"י ובילקוט כ"י פ' יתרו ומנוה"מ דפוס קושט' וכ"ה בשט"מ בשם ס"א עי' דקדוקי סופרים ועץ יוסף וד"ק של רבינו מהרש"א זי"ע לא זכיתי להבין במה שכ' ח' אלפא ביתא לפי מה שהבאתי בכללין סי' של"ו יש חוץ מא"ב הפשוט עוד ד' אלפא ביתא ולא יותר: (מערכת אלף א'). והצעתי הדברים לפני הגאון מאור הגולה מאלטשטאט שליט"א וז"ל א') ואשר נפשו היפה בשאלתו על מ"ש ח"א מהרש"א מנחות כ"ט ע"ב שיש ח' שורות א"ב משונות וכו מה המה הח' שורות א"ב, ובש"ס נמצא בשבת ק"ח ושאר דוכתי מלבד א"ב הפשוט, א"ת ב"ש, ואח"ס בט"ע, ואלב"ם. ואבט"ח של ר"ח, הנה מהרש"א דעת שפתיו ברור מללו שלא נתכוין לכל הא"ב שהן בעירובי אותיות כמו א"ת ב"ש וכיו"ב אלא שיש ח' שורות א"ב כסדרן מא' עד ת' עש"ה וח' שורות הם שונות זה מזה בהנקודות שכ' שיש ח' שורות א"ב משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהן ויש בהן ודאי רמיזות שונות לפי הנקודות שמוכ' עכ"ל ואם כי ישנן עשר נקודות (עי' בהקדמת תקו"ז) חשב מהרש"א לקמץ גדול וקמץ קטן לאחד על כי מבטואם אחד בהפרש קטן וכן חשב למלאפום ושורק לאחד על כי מבטאם אחד, וז"ב בס"ד בכוונת מהרש"א ז"ל [אמר המחבר לא זכיתי להבין הלא יותר נכון להשוות חירק גדול עם חירק קטן וגם הוא חדשות] ב') מה שציין כת"ה כ"י על א"ת ב"ש לירמי' סי' נ"א פ"א והיינו מ"ש לב קמי והכוונה על כשדים בא"ת ב"ש בפירש"י ושאר מפרשים שם הנה כן הוא בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג [שנדפסו שלהי מסכת ברכות] מדה כ"ט גונטורי' ואם לתמורת הרי כבר אמור לב קמי בחילוף האותיות כשדים, לב קמי מתחלפין באותיות א"ת ב"ש כשדים ע"כ (וכן הוא בת"י שם על כשדים) וכן הוא בפירש"י סוכה כ"ח ע"א והביא שם רש"י תחילה מהקדום בירמי' סי' כ"ה פכ"ו ששך היא בבל בא"ת ב"ש וכ"ה בת"י בב' מקומות על בבל, וע"ע מגילה ו' ע"א גדול הוא בששך פירש"י בבל בחילוף א"ת ב"ש: והנה רש"י סוכה שם הביא ב' אנפי על גמטריא חילוף אותיות הנ"ל וסהדה מנון באטב"ח וחשבון אותיות יהי' בגימטריא שלשים הוי וזהו ממש כדאיתא בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג מדה כ"ט מנין שדורשין גימטריא באגדה אם לחשבון וכו' (והביא שם מקרא דשמונה עשר ושלש מאות דעולה למנין אליעזר שהוא בש"ס נדרים כ"ב ע"א ואח"כ בדברי בעל הכריתות שמיישב למה לא חשב רי"ש מדה זו והיא דרשה דיהיה בגמטריא שלשים שהיא להלכה וצריכין לתרץ ע"ז למה ל"ח רי"ש למדה זו והיא דרשה דחשבון שברש"י סוכה הנ"ל) וגם לתמורת האותיות ומביא לב קמי שהביא ג"כ רש"י סוכה שם וכנ"ל! (הג"ה אמר המחבר יצ"ו בפי' הרא"ש שם בנזיר יהי' בגימט' תלתין הו' יראה דגמרא גמירי לה ואסמכוה אהך גמטריא דלאו מי"ג מדות היא שהתורה נדרשת בהם עכל"ק ותמוה הלא הו' מל"ב מדות דר"א בריה"ג וכי נעלם זה מהאשר"י וע"כ צ"ל כגר"א, וז"ל ור"א דמנה פ"ב לפי שדורש באגדה [והיום בלמדי בחברתינו מחזיקי התורה יצ"ו ספר שמואל ברש"י א' ה' בסופו כל תהומות ע"י רעם וזהו אביהן וירעם ד' בקול גדול על פלשתים ויהמם כך מפורש באגדה שלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגללי ע"כ הרי שמכנה בשם אגדה מוכח כהגר"א שכל דברי ר"א בריה"ג הוא אגדה והוא נקודה נפלאה בס"ד ובעיוני בל"ב מדות שנדפסו בש"ס סוף ברכות לא מצאתי שם הך שהזכיר רש"י בשמו וע"כ צריכין לחפש אחר כי"ק ואי"ה במקום אחר יבואר בס"ד ודו"ק] והן נגד ל"ב נתיבות חכמה ומ"ש הר"ש מקינון מחבר ספר הכריתות נראה לו לדוחק בטעם דלא חשיב ר' ישמעאל ל"ב רק י"ג, והילל לא מנה אלא ז' מדות עיי"ש וי"ל שהאשר"י ס"ל גמטריא הוא רק דברי אגדה וע"כ צ"ל שגמרא גמירי לה ולא ניחא ליה לומר כר"ש מקינון שרב מתנה ס"ל כר"א בריה"ג ובר פדא ס"ל כר"י ע"כ חולק אלא שהנך כ"ב הם דברי אגדה ובכאן גמרא גמר לה ובזה נ"ל לבאר שמקשי הש"ס תחילה ורב מתני נמי נילף מנזרו עפ"י מה שכתבתי בכללין סי' תי"א, וחי' ריש מסכת ע"ז כשמקשי מ"ט היינו משום דאידך מסתבר טעמא וה"ה בכאן מסתבר טעמא דבר פדא כי "יהיה" הוא רק דברי אגדה וע"כ מקשי שרב מתנא נמי נילף מנזיר וזה יבואר שם בפי' הרא"ש וז"ל דמסתבר טפי דכולהי איכתבי למניינא מלמידרש גי' מילה ע"כ ומדי דברי אציע שלא זכיתי להבין על נכון דברי הש"ס ובר פדא אמר לך ליכא חד מנהון דלאו לדרשה אלא מדההוא למניינא כולהו נמי למנינא ותמוה לעיני הטרוטות מנ"ל זה אלא הך דלדרשה לא הוה למניינא ומה דלא אתיא לדרשה הוא למניינא וצ"ל שכמו לרב מתנא הוה לו קבלה שהוה כ' כן לבר פדא הי' לו קבלה ג"כ כ"ט אבל לא כ"ז ע"כ הכריח שלשיטתו שאינו ל' אבל לא פחות מכ"ט שהוה לו ג"כ גמרא גמירי ליה וזהו נכון בס"ד וקצת נתיישב בפי' הרא"ש וז"ל דהנהו לאו לדרשה מגלי על אינך דכמו דהנך למניינא אינך נמי למניינא ותרתי שמעינן מני' עכ"ל, ובכ"ז צ"ע ועכ"פ לדבר הלמד מענינו מצאנו נקודה נפלאה פלוגתא במדות שהתורה נדרשת בהם להגר"א וכן הוכרחתי מפירוש הרא"ש שס"ל שר"א בריה"ג הוה רק דברי אגדה ודו"ק ע"כ הג"ה] ג') מה שהעיר דלדברי רשב"ם ב"ב קל"ד ע"א שמפ' גימטריאות על ר"ת דאנכי ודירט. נוטריקון וגימטראי הוו חדא, הנה כ"ה ג"כ בפירש"י ספ"ג דאבות חשבון האותיות ונוטריקון (וע"ש תוי"ט) והנה לכאורה קשה עליהם ז"ל מל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג שחשבן בשתי מדות מדה כ"ט גמטרי' מדה כ' נוטריקון (וכן קורא להם שמות מיוחדים בדחז"ל לזה גמטרי' ולזה נוטריקון אולם הדבר נכון דכיון שהי"ל להזכיר גם נוטריקון בספ"ג דאבות דגם נוטריקון הוא פרפראות לחכמה כתקופות וגימטריאות ובב"ב קל"ד ע"א (דודאי שלא הניח ריב"ז גם נוטריקון וכמו שלא הניח תקופות וגימטריאות ואינך כולהו דחשיב התם) להכי מפרש רש"י ספ"ג לתרווייהו על גימטריאות (והכי חזי' דכייל בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג ב' גווני על גימטריא חשבון ותמורה) כדאשכחן כ"פ ב' דברים או יותר שלפעמים כוללם בשם אחד ולפעמים מייחד לכל אחד שם לעצמו והרשב"ם בב"ב קל"ד ע"א ג"כ ס"ל לפ' הכי התם מטעם הנ"ל אלא שמאחר שרצה להביא דוגמאות לא רצה להאריך להביא גם דוגמאות לסוג גימטריא ולא הביא דוגמאות רק מנוטריקון כדי לבאר דכאן נכלל גם נוטריקון וסמך על המבין שיבין דכ"ש דקאי התם על סוג שבפי' תיבת