באר מרדכי קסג

תחת החופה להניח תפילין ולומר שרק של ראש יניח לזכר הלא כ"ז שהוא בין עניך יהי' שתיים וד' יאיר עיני] דלא להוי קרקפתא דלא מנח תפילין ותחת התפילין אפר מקלה בראשי חתנים ובאלו ארצות נהגו לשום עטרות של זית במקום אפר מקלה עכ"ל, ואעשה עטרה מדברי קדשו בהקדמה וזל"ק נאום ירוחם ב"ר משולם מארץ פרובינציאה הלא כתבתי לך שלשים ואם היתה המלאכה מרובה ממני כבר אמרו חכמים ז"ל יודע אני בעצמי שאיני כדאי ואם יאמרו לי חברי עלה לדוכן הייתי עולה [שבת ק"ח ע"ב ושם הגירסא א"ר יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאינו כהן ואם אומרים לי חברי עלה הייתי עולה ועיין בתוס' ובשו"ע או"ח קכ"ח בהג"ה ס"א טו"ז מג"א ועפ"י גירסת רי"ו אור חדש יופיע עלינו שאמר כדאי, והיינו ששם דוכן אינו ר"כ דייקא בכהנים שמברכין את ישראל אלא כל העולה הן לנגן והן לדרוש ולתרגם לפני עם ד' מכונה בשם דוכן עיין ערכין פ"ב מ"ו אין פוחתין מי"ב עשר לוים עומדין על הדוכן שהוא אצטבא, ומדות פ"ב מ"ו, וש"ס בב"ת כ"א ואי איכא ונותבי' ריש דוכנא ופי' ראש האיצטבא ששם ישיבת הנערים וכלים פ"ז דכון שיש בו בית קיבל ועיין בערוך "דוכן" וא"כ י"ל שהיינו לעמוד בראש העם והכוונה נ"ל בס"ד עפ"י מה דאיתא בספר אגרא דפרקא אות טו"ב בשם הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל כשיבואו בני אדם לכבדך וכו' קבל הכבוד בלי הפצרה ואם מכבדים אותך לכבוד המצוה איזי תהי' כחפץ של מצוה כגון לקיים עמך מצות הכנסת אורחים עיין שם אות ח"י ובזה יובן מה דקאמר ר"י תיתי לי ולהנ"ל כוונה גדולה טמון ברמ"ז כי הכבוד שקיבל לא נתפעל בו אלא כמו שאר הדברים שלא נסתכל וכו' שנעשה גופו מרכבה לשכינה ודו"ק] האל הוא יודע וישראל הוא ידע [יהושע כ"ב כ"ב וקיצר בלשון הקרא] כי לא לכבודי עשיתי ולא מהיותי חכם בעיני זמותי כי לא דבר מלבי רק אני כמעתיק דברי הגדולים אשר עברו לפנים והסידור שסדרתיו ויסדתיו מי יתן והייתי משיג תוכן דבריהם וכוונת מאמריהם וכו' אך אמנה אמרתי מלאכתי מלאכת שמים ומשם יעזרוני להתחיל ולהשלים ועזרת השם לנגדי כמאמר החכם השלם [תהלים ל"ח] ד' נגדך כל תאותי עכל"ק: בספר קיצור שו"ע סי' קמ"ה סי"א ואם נאבדה הכתובה צריך ליזהר מאוד שילך מיד לב"ד לכתוב לה כתובה אחרת ע"כ וכן הוא הנכון והגם שבספר מסגרת השולחן כ' שם ולפי שקצת אנשים מתביישים לילך לב"ד הגם שעיקרי הדברים כ' יקח שני אנשים כשרים ויהיו ג"כ קצת בני תורה ולא יהיו קרובים לא לו ולזוגתו גם לא יהיו קרובים זה לזה כמבואר כל זה בחו"מ סי' כ"ג ל"ד ויעשו עמו קנין סודר בחפץ להם על הכתובה וכמבואר בחו"מ סי' קצ"ה דצריך שיאחוז ממנו כשיעור והיינו כשקונים בסודר [שקורין פארטשיילע] וזאקטוך) צריך שיאחז הבעל ממנו שיעור ג' אצבעות על ג' אצבעות ואח"כ יכתוב נוסח זה ויחתמו תחתיו השני עדים ויזהר לכתוב הזמן כראוי עכ"ל, ואני איני רואה בזה שום בושה וזה לפענ"ד בכלל כל מי שאינו בקי בטוב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק עמהם ובפרט שצריך השמות לכתוב כראוי ע"כ הנכון כמו שכתבתי בס"ד בקול קורא הנדפס ממני שילכו למורה הוראה היראים שבעירו והגם שאינו צריך ב"ד של שלשה אבל בקי בטובו בעי וזה ברור להלכה ולמעשה ועי' בספרי עמוד כ' סי' ד' עיי"ש ואביא ראי' מדברי מסגרת הנ""ל זצוק"ל שהזהיר מעשרה ואילך יכתוב יום אחד עשר יום וכו' אחד ועשרים וכו' ומי שאינו עוסק בטוב גיטין וקידושין אינו יודע ליזהר (ואני משער כוונת הש"ס קידושין [עיין מהרש"א וטוב גיטין מהר"ז מרגליות בהקדמה שר"ל שאסור לעסוק בגיטין אם אינו יודע גם טוב קידושין ובקידושין אם אינו יודע טוב גיטין וע"ד מליצה אני אומר ויצאה והיתה שבהלכות הוי' צריכין להלכות יציאה וליציאה פסקי הוי' ודו"ק) ע"כ למען אחיי ורעי אדברה נא שיהי' נעשה דייקא ע"י מורה הוראה המפורסמים בתורה ויראה מכת היראים ויונעם לכם בס"ד: ולזכות הרבים הדפסתי הנוסח כתובה דאירכסא ונתונים המה לבית ישראל ועתה אעשה ציון לתורה כי ממש ביגיעה רבה מניתי כל אות כמונה מרגליות בס"ד ואבאר טעמי ונמוקי הגם שבספרי ביארתי בס"ד בכל זה נשארו עוללות לבאר עוד. בנוסחו: מה דהות (בלא יו"ד והוא נוסח רי"ו וק"ז הכבוש זי"ע ועיין נ"ש אות א' :) קדמנא בשבת – יום לחודש (כצ"ל ולא לירח ועיין בספרי עמוד כ"ג ד"ה ויש לעורר:) שנת חמשת אלפים ושש מאות ושמונים - לבריאת עולם למנין שאנו מנין (כן כ' ק"ז הלבוש ונחלת שבעה ומסגרת הנ"ל :) כאן עיר - (עיין בספרי עמוד כ"ג סי' י"ב) איך - בן אתא לקדמנא ואמר לנו הדא מרת – (השמטתי תיבת איתתיה הגם שבמסגרת כותבו עפ"י ק"ז הלבוש ונחלת שבעה ועיין בספרי עמוד כ"א סי' זיי"ן) בת - (בנוסח רי"ו ולבוש כ' בר אבל בנ"ש ראיתי בת כתבתי כן כי אצלינו בר הוה לשם זכר ואולי הי' יותר נכון ברתא דפלונית ורק שלא רציתי להגיד חדשות ע"כ נמשכתי אחר מסגרת השולחן) הוה (עיין בספרי עמוד כ"א אות ז' שבעניי פקפקתי על מסגרת שמגיד כאן חדשות והנכון נוסח ק"ז הכבוש זי"ע ובכאן נמשכתי אחר זה בס"ד) נסיבת לי [כצ"ל ונדפס אליה' בטעות] - (במסגרת כ' לה, והגם שמסתבר כי הוא שטרה אבל בכ"ז אינו האבידה רק לה אלא גם לי כיון שאסור להשהות עם אשתו בלא כתובה כאמור שם הספר ע"כ היטב אשר השמיטוהו ונמשכתי אחריהם בס"ד :) לאנתו מן קדמת דנא כהלכת בנת ישראל דמתנסבין לגובריהון בקידושין (עיין בספרי עמוד כ"ג בנוסח המ"ע אות א' ולעיל אות י"ב שהנ"ש הוסיף בחופה ויש לעיין אי כותבין בחופה וקידושין או בחופה בקידושין ע"כ שוא"ת עדיף והשמטתיו) ובכתובתא (עיין בזכור לאברהם כי מתחילה צריכין לכתוב שהוה לה כתובה ואח"כ שאירכס ולא נכון לכתוב קודם שאירכס ואח"כ לכתוב לה כתובה וכן עורר הגאון הגדול שליט"א מוואייצען בהסכמתו, אבל אם כותבין בכאן שהיתה נשואי' ובכתובה ע"כ אמור עם הספר בקוצר מילין שהוה לה כתובה ושפיר יכולין לכתוב תחילה באריכות שנאבדה הכתובה כיון שכבר הזכירו שהוה נסיבת כדמו"י ודו"ק) וכדו אירכס (עיין ברי"ו וק"ז הלבוש ונ"ש ומסגרת הגם שבב"י לא כתב כן) שטר (כן כתב ק"ז הלבוש זי"ע) כתובתה דהות כתובה לה מההוא יומא דאיתנסיבת לי (נמשכתי אחר לשון שני נביאים הראשונים רי"ו וק"ז הלבוש זי"ע הגם שבנ"ש ובמסגרת אינו כן כי מתנבאים בסגנון אחד וטוב לנו צפרנם של הראשונים) כהלכת בנת ישראל לגוברין יהודאין (עיין בספרי בנוסח רי"ו בחופה וקידושין אבל נכון יותר כמו שכתבתי בס"ד וכן נוסח