באר מרדכי קסב

אחר מי – וג"כ להיפך הוא תובע שיהי' לו אשה לשוושכו וא"כ שניהם תובעים ונתבעים כי יש להם טענות ותביעות זה נגד זה ובכה"ג בהגהות ב"י שאם התובע והנתבע היו במקום אחד ואח"כ הלך הנתבע שכופין הנתבע לבוא למקום התובע ועפ"י רוב בטענות בין איש לאישתו הוה שניהם תובעים ונתבעים משא"כ בשידוכין הוה רק טענה אחת או לקיים השידוך או להתיר החבילה ע"כ הי' מקום לומר דהנה האדם מרגיש בעצמו מי התובע וחז"ל אמרו מאן דאית ליה כאבי ליזל לבי אסיא ע"כ מי שהוא תובע ומבקש הד"ת זהו התובע, וג"כ צריך לעיין בגוף הדבר אם הוא דאורייתא ובספרי הנ"ל כתבתי שהוא דאורייתא ועתה ראיתי בכה"ג בהגהות הטור אות כ"א שהוא לתועלת הנתבע בשם מהרשד"ם שלא יהי' קטטות ביניהם לאיזהו מקום ילכו לדין ולכן ראוי להשקיט הריב אחר שהנתבע ציית לד"ת ואינו מטריח לילך חוץ לעיר שהדין בזה עם הנתבע עיי"ש והכה"ג כתב הטעם שלא יתן העני עינו בעשיר ויתבע ממנו וכדי שלא יצטרך לעשות הוצאות יוציא ממנו עיי"ש - והנלפענ"ד שהוא בכלל מה שאמרו חז"ל המוציא מחבירו עליו הראי' ועיין בכה"ג שם בהגהות ב"י ס"ק ו' שהעלה שהוא לתועלת הנתבע ודלא כרשד"ם שלא יהי' סכסוך ביניהם במקום עמידתם לדין ובזה תולה לפענ"ד לטעם של כה"ג שלא יתבע בכדי רק להוציא ממנו ברמאות ובאיש לאשתו הלא נודע לנו שיש להם טענות זה על זה אבל לטעם רשד"ם שהוא לתועלת הנתבע ג"כ בכאן שייך זה, ע"כ הנלפענ"ד בס"ד בתנאים לדין במקום שנקשרו בתנאים ומסתמא נמצאים שם עדים להענין, וכן באיש ואשתו לדין במקום שדרו יחדיו ואם נתפרדה החבילה לגמרי דהיינו שדרו בעיר אחד וע"י פירודם הלך האיש לאבותיו והכלה לאבותי' ג"כ במקום שדרו יחדיו וכמו שמבואר בכה"ג שאם הי' התובע ונתבע במקום אחד ואח"כ הלך הנתבע למקום אחר שכופין לנתבע לילך למקום התובע כן יהי' הד"ת מקום שדרו יחדיו, ועפ"י שו"ת ד"ח חו"מ סי' כ"ה פשוט לפענ"ד מי שנפרד הן איש או האשה הוא התובע כי רוצה לפרד החבילה ודו"ק בס"ד בכל זה וקצרתי: כמה טרחות טרח אותו צדיק יס"ע הגאון מופת הדור רבי ישעי' זילבערשטיין שליט"א אב"ד ור"מ דקה"י וואייצען תע"א מחבר ספרי מעשי למלך בהסכמתו לספרי להעתיק דברי הזכור לאברהם ורק מפני שגגת המדפיס אי אפשר להבין הכוונה, כי לא הייתי מתעסק ומטפל בעצמי במזבח הדפוס ונלקה בחסר ויתר וחילוף הענינים ע"כ בס"ד הנני לתקן, וז"ל הזכור לאברהם אע"ז ח"א אות כ' נוסח כתובא דאירכסא ועי' בתשו' הרמ"ע מפאני סי' מ"א ובי"א אות מ"ו ובסוף מחזור רומאנייא. בכך בשבת וכו' אתא קדמנא פב"פ ואמר לכו ידוע ליהוי לכון כי מקדמת דנא כד נסיבית לי לאנתו למרת פ' ע"י חופה וקידושין כדת משה וישראל (אם ידוע היום והשנה שנשאה יכתוב ביום כך כו') כתיבית לה שטר כתובה נדונייא ותוס' בר ממאתן זוזי דחזו לה כהלכת בנת ישראל דמנסבן לגוברין יהודאין ועל סמך ההיא כתובא דכתיבית לה בההוא יומא דאיתנסיבת לי שהתה עמי עד יומא דנן והאידנא אירכיס ההוא שטר כתובה או אכלוהו עכברי ואיצטריכנא השתא למכתב לה כתובה אחריתי בחריקא דההיא דאירכסא משום דאמר רבנן אסור לאדם להשהות עם אשתו בלא כתובה וכדו אמינא לאנתתי מרת פלונית הנזכרת קדמייכו מן יומא דצבית ברעות נפשיכי והוית לי לאנתו כדמ"ו קבילית עלי דאפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל יתיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא ואודי פ' הנזכר קדמנא דדא נדונייא דהנעלת ליה אתתיה פ' דא מבית כו' במעות בעין סך כך ובמלבושין וכו' סך כך וצבי ברעות נפשיה והוסיף לה מדיליה תוס' על עיקר כתובה סך כך ס"ה כו' בר ממאתן כו' וקיבל עלוהי בההיא שעתא כל הסך הנזכר והעלתם כל עצמו כנצ"ב [כנכסי צאן ברזל] שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וקנו מיניה סהדי בההיא שעתא ושעבד לה כל נכסיו כו' והאידנא נמי שעבד לה מההיא שעתא ותיהוי הך כתובא חלופי ההיא כתובא דאירכיסא ככל משפטי כתובה ושעבודה וכך אמר לנו פלוני הנזכר אחריות כו' (יכתוב כאשר נוסח הכתובה) וקנינא מיד פ' כו' וקיים עכ"ל וסיים הגאון מאור הגולה הנ"ל שליט"א וסדר לשונו נכון יותר מסידור לשון של הרי"ו והלבוש שכ' מעכ"ת נ"י שמזכירין שנאבד קודם שהזכירו כי היה כתב לה כתובה אבל לפי ספר זה מזכירין תחילה ועל סמך ההוא כתובה דכתיבת לה בההיא שעתא ואח"כ מזכירין כי אירכסא ההוא כתובה עכ"ל ועיין בזכור לאברהם הנ"ל בח"ב אע"ז אות כ' עיי"ש ובח"א הנ"ל שאין לצייר צורת חתן וכלה [ואגב ראיתי שם באו"ח ח"א אות וא"ו וז"ל מעשה שבא לידי בשנת התקנ"א בחתן שיצא מחופתו ביו"ד בטבת ועשיתי כמ"ש השכנה"ג לומר כל הסליחות והוידוי ולהניח נ"א והוא רחום כמ"ש מרן ועם דהשכנה"ג כ' זהו דוקא כשיושב בהיכל [הכוונה לפענ"ד שהי' מנהגם לעשות כהיכל, וחופה לחתן כל יום הנשואין וכעין שאית' בכלים פכ"ב מ"ד כסא של כלה] יע"ש פשיטא דהיינו לפי מנהגם אבל למנהגינו דבכל חתנים אפי' שאינם יושבים בהיכל עכ"ז א"א תחנונים כמו כן הדין בתענית והוא פשוט עכ"ל ומורי בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' ס"ב נשאל אם מותר לעשות נשואין בי' בטבת בזה ולא הזכיר מד"ק עיי"ש בדברי מרן זי"ע וק"ל. ונחזור לענין דעסקנא ביה בנוסח הכתובה וכתובתו עיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ש"א עיי"ש בפירושו וסי' רל"ד בכתובה דאירכסא, בספרי הנ"ל עמו"ד ט"ו הזכרתי שדעתי בס"ד לבאר אי כתובה דאורייתא או דרבנן, איתא בש"ס שבת י"ד ע"א וט"ז ע"ב שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה לכאורה מוכח דכתובה דרבנן אולם בש"ס כתובות פ"ב איתא דהיינו שתיקן שיהי' כל נכסאין אחראין לכתיבה זהו תקנתו ודו"ק, ועיין במלבי"ם משפטים כ"ב, ט"ו, ומכילתא סי' ק"ע בתוה"מ ובספר המכריע סי' מ"ב ושם הביא הנוסח וז"ל ומה שאנו כותבין בכתובתינו עכשיו מאתים זוז שהן שמונה זהובים ושליש כתובת תורת משה עיי"ש משמע שכתובה דאורייתא ובתוס' ע"ז ד"ט ע"ב ד"ה האי דאמר לאפוקי מרשב"ג אע"ג דהלכה דכתובה דאוריית' ועיין תוי"ט כתובות פ"א מ"ב ותוס' כתובות ד"י ד"ה אר"נ ופסקי תוס' סי' מ' ותוס' שם דס"ז ד"ה אמר ועיין חידושי חת"ס כתובות ד"י הצבתי רק ציונים כי לא יכולתי לקיים עדיין מוצא שפתיי ואקוה בס"ד לבאר במקום אחר ברצות ד': שם יט העתקתי נוסח רי"ו, ונדפס שם ט"ס דקדושין וצ"ל בקדושין ובעיוני שם בד"ק ראיתי בדף קמ"ו ע"ד וז"ל ומשימין אפר מקלה בראשי החתנים במקום תפילין כדי לזכור החרבן ירושלם שנאמר אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני ויש מקומות שנהגו להניח להם תפילין, [ולא זכיתי להבין הלא חתן פטור מתפילין ומכ"ש