באר מרדכי קס

ועפי"ז תמה מדוע קטנים חייבין בתפילה הלא זמנה קבוע ואינו מצוי וצ"ל שתמיד קטנים כנשים וכיון דנשים חייבין משום דרחמי נינהו גם לחינוך קטנים תקנוהו וכעין מה דאיתא בש"ס קידושין ל"ד גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי וא"כ קטנים ג"כ כיוצא בהן וק"ל אבל קשה עדיין אם גזרינן שמא יפיח בהן בתפילין מדוע לא נגזור בתפילה וכבר כתבתי לעיל מזה ועתה אבאר יותר עפ"י מה דאית' בשו"ע סי' פ' שמקורו מתשו' אשר"י מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו להפיח עד שיגמור ק"ש ותפילה מוטב שיעבור זמן קשו"ת ולא יתפלל וכ' הפר"ח מובא בבה"ט ס"ק א' שכ"ז שאירע לו מקרה וכו' אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה יתפלל וכשיבוא לו הפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל אם לא שהה כדי לגמור את כולו ועיין פרמ"ג משבצות סי' פ' שהפחה הוא איסור דרבנן ומ"ה ריח שאין עיקר שרי [ועיין משבצות סי' ע"ט בהקדמה אות שביעי] והביא דברי הפר"ח שמקורו מדברי רמ"א צ"ח (שמובא במג"א סי' ע"ח בסופו) מותר להתפלל ולקרות ק"ש דלא אתא דרבנן ועקר ד"ת וכו' וכן תפילה למ"ד דרבנן [בכ"ז צריך להתפלל ולא נאמר שהו' דרבנן נגד דרבנן ואחד מהם צריכין לעקור נאמר שוא"ת עדיף] מ"ע דרבים הו' [ר"ל תפילה בציבור וצ"ל הגם שתפילה דרבנן אבל בציבור דאורייתא ואכמ"ל] והנה תפילין צריכין גוף נקי ואם יש לו חולי הפחה י"ל דלא אתיא דרבנן ועקר לעולם מ"ע דומיא דכלי שיר כבסי' תקפ"ה במ"א ד' (וצ"ל תקפ"ח ונתעוררתי לזה וכוונת הקושי' שבכאן לעולם לא יוכל להניח תפילין) ואפשר לחלק בין יחיד לצבור [ר"ל שבכאן הו' רק ליחיד ואפי' כל ימיו לא יניח תפילין שאני ובפרט כי עיין בעט"ז סי' כ"ה בשם סמ"ג בהיות שבתפילין צריכין גוף נקי שכמה אלפים ורבבות מישראל לא היו מניחין תפילין מטעם הנ"ל ועיין מג"א ל"ז א'] ועיין סימן ל"ח מג"א ב' [שמחלק בין תפילין של יד שקילי משל ראש] עכ"ל ורבינו הפרמ"ג ספוקי מספקא לי' אי יניח תפילין מי שברי לו שיפיח תמיד כדינו של הפר"ח והרב בשו"ע הסכים עם הפר"ח בק"א והוכיח מלשון מוטב משמע אבל אי אפשר בלא"ה מותר להתפלל עיי"ש בק"א ורק מה דמספקא לי' לרבינו פרמ"ג אי יוכל להניח תפילין הי' נ"ל בס"ד דהנה תפילין צריכין גוף נקי עיין ש"ס שבת כנודע הגם שהפחה הו' רק איסור דרבנן בכ"ז בשם גוף הנקי אינו וכעין מה שהעלו בפסקי תוס' ברכות סי' כ"ו שכל סייג שהוסיפו חכמים על כל המצוה אף אם קיים עיקר המצוה כהלכתא בלא התוספות שהוסיפו חכמים הו' כאילו לא קיים כלום ועיין שד"ח מערכת מ"ם כלל נ"ט וחו"מ סי' י"ד אות י"ז ומערכת ריש אות ד' ושו"ת שיבת ציון סי' ט' ופרמ"ג פ"כ סוף פתיחה להלכו' ק"ש ד"ה אמר הכותב ועיין תוס' סוכה י"א ד"ה דאמר כך ולא הוזכר בדברי מרנן שהבאתי ושו"ע אע"ז סי' קע"ז בלאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו אם הו' אסורה לו אפי' באיסור דרבנן לא יוכל שלחה עיי"ש ובמק"א ביארתי בס"ד ע"כ לולא דברי קדשם הי' נ"ל שתפילין לא יניח מי שאינו יכול לעמוד בלי הפחה כי צריכין גוף נקי ומי שאינו יכול לעמוד בלי הפחה עכ"פ אינו גוף נקי והי' נ"ל לולא דברי הפרמ"ג זי"ע שנסתפק בזה לחלק בין תפילין שלא יניח מי שאינו יכול להעמיד עצמו ותפילה יתפלל [ופשוט שמה שהעלה הפר"ח ונסמך מתשו' רמ"א שמי שיש לו חולה הפחה שיכול להתפלל היינו דוקא בהפחה כי הוא דרבנן דהיינו ריח שאין לו עיקר וכאמור בדברינו לעיל ולא מי שיש לו חולי השלשול וכן חולי הטחורים שבתשו' רדב"ז שמובא במג"א סי' ע"ו ס"ק ח' כי צואה הו' דאורייתא ועיין היטב במג"א בסי' ע"ח בסופו בהביאו תשו' הרמ"א ורמוזי רמז לתשו' רדב"ז הנ"ל ולסי' פ' שאנו עוסקים בה ועיין לבושי שרד] אולם מדברי המג"א בסי' ל"ח ס"ק ב' שהעלה בשם תשו' מ"ע ואם יודע שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח אלא כדי שיחלוץ של ראש אפ"ה יניח שניהן ועיין בפרמ"ג שם דשל ראש חמירי משמע לכאור' שאם אינו יכול להעמיד עצמו אפי' עד שיחלוץ של ראש לא יניח סוף דבר שהענין בספק גדול עומד לענין תפילין אולם מדשנו רבנן בכפילא ומרן ערך בשולחנו הך דינא דתשו' האשר"י הן בה' תפילין בסי' ל"ה שענינו מי הם החייבין בתפילין ופטורין וכן בה' ק"ש משמע שק"ש ותפילין שווין לענין זה שאם אינו יכול לעמוד בלא הפחה יניח ג"כ התפילין, ונחזור להענין בביאור שיטת רש"י שהצבנו בפתח דברינו והיא מטרת חפצינו בס"ד הנה נכון לאמור שקטן דומה למי שיש לו חולי דתשובת האשר"י שאינו יכול לעמוד עצמו מלהפיח וקטן אינו חייב בתפילין וא"כ לא הו' מ"ע דהנחת תפילין ע"כ שוא"ת עדיף וא"כ דבריי נכונים עפ"י שיטת רש"י שהו' סיפא דומיא דרישא ודו"ק. ובהיותינו בענין הזה נבאר בס"ד גם שיטת ר"ת ור"י עיין מהרש"א ופנ"י וציון לנפש חיה וד' הטוב בעוזרינו אכי"ר. שיטת ר"ת ור"י מכח קושי' מסוגי' דסוכה ולא כאשר ביארנו לשיטת רש"י ששם מיירי בתינוק שנאמר בחוץ כי הסוגי' דיבר מדבר שרגיל בתינוקות הבינונים וע"כ העלה ר"ת שרישא שנשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין היינו בלא הגיע לחינוך אבל בהגיע לחינוך חייבין ורק שקשה בסיפא דחייבין בתפילה ומזוזה ובהמ"ז הי' צריך לומר שמיירי בלא הגיע לחינוך ומדוע יחייבו בתפילה [ולא זכיתי להבין מדוע הקשו רק על תפילה ולא על ברכת המזון ואפשר לומר שברכת המזון דאורייתא הי' מקום יותר לחייבו ודוחק או שהו' רק ג' ברכות כי הטוב ומטיב ביבנו תקנו משא"כ תפילה ח"י ברכות וצ"ע] ע"כ פי' הר"י דמיירי בקטן שהגיע לחינוך בסיפא והקשו דא"כ לא הו' קטנים דומיא דנשים ועבדים עיין במהרש"א שר"ל כי ברישא שפטורין מק"ש ותפילין היינו בלא הגיע לחינוך אבל בהגיע לחינוך חייבין וסיפא דחייבין היינו בהגיעו לחינוך אבל לא הגיעו לחינוך פטורים ונשים בכל גווני חייבין, והנלפענ"ד בס"ד לתרץ עפ"י דברי התוס' בכמ"ק ובפרט עירובין דצ"ו ד"ה מיכל בסופו דקטן אתי' לכלל חיוב עדיף מאשה וא"כ לא קשי' ברישא מדוע חייב הקטן בק"ש ותפילין בהגיע לחינוך כי אתיא לכלל חיוב – ולהיפך לא קשיא בסיפא דחייבין מדוע פטור בקטן שלא הגיע לחינוך וי"ל עפ"י הסברא הנודעת שמהיי"ט בנשים הם בני חיובא לי"ב שנים משום דנשים דעתן קלות ע"כ שכלם הקל נגמר בי"ב שנים (עיין ש"ס נדה דמ"ו מלמד שנתן בינה יתירה באשה ושבת דל"ג נשים דעתן קלות – ויומא דס"ז אין חכמה לאשה אלא בפלך ובגליון הש"ס שלי שהבאתי תוספתא כלים בב"מ פ"א מאמר בשם ברוריא אשת ר"מ ועיין ברכות ד"י ומ"ש על הגליון ודו"ק) כמו פירות שאינם מתקיימות שנגמרו בתחילת הקיץ משא"כ אנשים שדעתם חזק לא נגמר עד י"ג שנים וכפירות שנגמרו בסוף הקיץ ע"כ מהיי"ט גופי' בלא הגיעו לחינוך פטורים מן התפילה וכו' משום שאז