באר מרדכי קנט

עוד כי באמת כבר קדמו בזה גאון אחד בדור שלפנינו והוא הגאון מו"ה יודא אסאד זצ"ל בספרו מהרי"א אה"ע סי' צ"ג וכ' עוד בזה ליישב אמאי נקיט הש"ס הכי ד' סימנים ועיי"ש שהאריך וימצא נחת ואגב אעוררו ג"כ ועיין בשו"ת מהרי"א הנ"ל או"ח סי' א'. הג"ה מהמחבר ספרי התורה הזה לא הי' במחיצתי בעת כתבי שו"ת הנ"ל ועיין דע"ת (ברעזאן) סי' א' אות מ"ג ולהלן ע"כ, ג') בדף ס' הקשה דמבואר בכמה מקומות בש"ס דקטן מעשה יש לו ומחשבה אין לו והקשה על הרמב"ם דפסק בפ"ב דכלים שתינוק חש"ו יש להם מעשה אע"פ שאין להם מחשבה והקשה מנא ליה להרמב"ם לומר גם בחש"ו הא במשנה איתא רק קטן ומעלתו תירץ בפשיטות שבכל גווני הם שווים והנה לא אבין קושיתו הא משנה מפורשת היא מכשירין פ"ו מ"א אשר גם כ"מ נ"י הביא ולפענ"ד היא משנה מפורשת ריש חולין וכולן ששחטו וכו' הקאי אחש"ו הרי דגם לחו"ש יש להם מעשה דאי לא"ה לא יועיל שחיטתן אפי' אחרים עומדים ע"ג: הג"ה מהמחבר יצ"ו ב"ה שפתיי ברור מילילו והלא הבאתי המשנה שם ובהיות כי נודע שהרמב"ם דרכו להביא רק מה דכתוב ומפורש בש"ס משנה תוספתא ירושלמי בבלי והנה הך משנה דמכשירין פ"ו מ"א לענין כי יותן העתיקה הרמב"ם פי"ד מטומאת אוכלין הלכ' ב' וכמו שהזכרתי בספרי הנ"ל וכן ביותר הול"ל להד"ג נ"י לתמוה עלי' ממכשירין ספ"ג והובא ברמב"ם בפרק י"ג [ובטעות נדפס בש"ס ווילנא החדש בעין משפט וכר מצוה פי"ב וצ"ל פי"ג] ומה שהראיתי לספ"ג מטו"א הוא טהרות פ"ח מ"ו ג"כ במשנה מפורשין שלשתן משא"כ בכלים טו"ב משנה ט"ו שאיתא בפי' האלון והאגוז שחקקום תינוקות וכן דקדקתי בספרי שהבאתי לשון המשנה בקיצור מנ"ל לנר מערבי להוסיף חרש ושוטה ועיינתי עתה גם בתוספת' כלים בבא מציעא פרק ז' הלכה ג' ושם ג"כ איתא סתם תינוקות וא"כ קושי' הוא קושי' תמוה מאוד (ואגב הד"ג נ"י עוררני לעיין בשו"ת מהרי"א או"ח סי' א' וראיתי עליות יהודא זי"ע להגאון מחבר כרם שלמה במנין מסכת וחידוש שלא עורר שם שעפ"י שחלק התוספתא מסכת כלים לג' בבא א"כ הו' יותר ובמקום שחסר לנו שיעורו יש מקום להשלימו ואכמ"ל) ועתה עיינתי היטב ברמב"ם וז"ל שתינוק חרש שוטה וקטן יש להם מעשה אע"פ שאין כהם מחשבה וא"כ הכוונה שקאי שהתינוק הוא חרש או שוטה או קטן וא"כ הכול קאי על תינוק אבל גם זה תמוה ונא יבינינו בתי' נכון ועפ"י מה שחשבתי בספרי בכוונת הרמב"ם וכן פרו"מ שהשמיענו קטן או חרש או שוטה אפי' הוא גדול נ"ל בס"ד שלמדו הרמב"ם מש"ס חולין דף י"ב בסוגי' דקטן אי יש לו מחשבה או לא ומקשי והא אמרה ר"י חדא זימנא המעלה פירותיו לגג (שהזכיר פרו"מ שליט"א) ושם איתא חש"ו משמע ששניהן שווין אבל זה ע"צ הדוחק ועפ"י מה שנ"ל עתה שכוות הרמב"ם שהקטן הוא חרש ושוטה נ"ל בס"ד שלמדו הרמב"ם מדתנן תינוקות משמע שאפי' חוץ מחסרון שלא הגיע לכלל שנים עוד יתירה שגם שוטה או חרש הוא ובזה וכיוצא בזה צריך שקידה בדפוסים הראשונים כי ברבות השנים הרבה טעותים נתרבו מדפוסים שונים אחרונים מוסיפין על הראשונים ובפרט בספרי הרמב"ם כ"י שיש ממנו ברומא רבתא שראיתי בהיותי שם לטובה וראה כמה נתלבט מרן החת"ס יו"ד סי' קפ"ד בדברי הרמב"ם בפי"א מא"ב הלכה ט' שכתב בהשגות הראב"ד שהוא טעות גדול מן הסופר ותפילתי לד' הטוב שיזכינו לחדש אורו של נר המערבי מכ"י ומדפוסים הראשונים ואז יתורצו הרבה קושי' כאשר זכינו לספרי דקדוקי סופרים ט"ז כרכים על הש"ס מהגאון האמיתי ר' רפאל נטע ראבינאוויטץ זי"ע שהי' ג"כ ברומא למלאכתו מלאכת הקודש לברר הגירסאות אכי"ר ע"כ הג"ה מהמחבר שליט"א. – ד') באותו דף הביא כמה מקומות בש"ס דלא נקיט כל הג' חש"ו ביחד כמו בברכות פ"ב מ"ג נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין ותמה מדוע לא תנן שגם חש"ו פטורין ותירוץ משום סיפא וחייבין בתפלה ובבה"מ ובזה חרשים פטורים ימחול לעיין בברכות דף כ' בתוס' ד"ה וקטנים שכתבו בשם ר"ת דסיפא דחייבין בתפילה לא קאי על קטנים רק על נשים ועבדים א"כ אין לומר כתירוצו ואולי י"ל לפי תירוצו של ר"ת שם דקטנים נקיט רק אגב משום דכך הוא הדרך נקוט הני ביחד א"כ אין להקשות אם לא נקט גם חו"ש כיון דגם בקטנים בכדי נקטה: הג"ה מהמחבר במשבצות דבריו העלה לי מרגינתא לבאר שיטת רש"י דשם וכמה נתלבט הפ"י שם לבאר דברי ר"י ור"ת דיש לתמוה טובא דרישא וסיפא לא בחד גוונא איירי ומגלגלין זכות ע"י זכי' כהד"ג נ"י ואבאר בס"ד השיטות, שיטת רש"י נשים עבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין [ואפי' קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש ומן התפילין משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן ובזה מתורץ קושי' התוס' שהקשו מסוכה דקטן היודע לשמור אביו חייב לקנות לו תפילין אלמא דכשהגיע לחינוך דשייכי בי' תפילין חייב בתפילין דייק המורה דסתם קטן והש"ס שם דיבר דקטן שיודעים בו שיודע לשמור ומה שהקשו ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש הנלפענ"ד רש"י לשיטתו בריש מכילתן דק"ש פרשה ראשונה דאורייתא ומסתמא שם הוא להרגילו כי פסוק זה כולל בו שרשי אמונה אבל לא מתורת חיוב מ"ע וכה יהי' ד' בעוזרי אחר שגמרתי ברעיוני כן עיינתי בפנ"י ומצאתי כדבריי וג"כ מה שהסיבו לרש"י זי"ע כי לר"י ור"ת קשה כאשר נבאר בס"ד משא"כ להמורה הכול נכון שרישא מיירי בהגיע לחינוך וע"כ בסיפא שחייבין בתפילה מיירי ג"כ רק בהגיע לחינוך והו' סיפא דומי' דרישא ויש לבאר מ"ש תפילין שגזרינן שמא יפיח בהם ולא בתפילה ובהמ"ז וי"ל דהנה תפילין צריכין שיהי' על גופו כל היום ע"כ גזרינן ועיין פרמ"ג סי' ל"ז אשל א' בד"ה מריש שמסופק בזה אי מה"ת חייב בתפילין כל היום ובשם ק"ז הלבוש זי"ע משא"כ תפילה ובהמ"ז הו' רק שעה חדא בעת שמתפלל ומברך בהמ"ז ועוד שבתפילין שהוא חפץ דקדושה ע"כ זהו איסור גדול שמא יפיח בהם משא"כ בכאן שהו' רק דיבור ואז יעמוד ולא יברך [ועיין סי' ל"ח ס"ב] והלא דעת שו"ת מרן ד"ח או"ח סי' נ' ח"ב שמותר וחייב לענות אחר ברכת הקטן הגם שאינו נקי והגאון בקיצור שו"ע בסי' קס"ה פקפק בהוראה זו ועיין בהגהות מסגרת השולחן [וגוף פלוגת' ר"ת ורש"י בשו"ע סי' ע' ס"ב שנבאר להלן בס"ד] ועוד נ"ל לבאר בס"ד שיטת רש"י זי"ע ובזה יתורץ הקושי' שהקשיתי לעיל בהא דקטנים פטורין מן הק"ש פי' המורה משום שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש ובתפילין הלא זמנם כל היום וא"כ מצוי הוא ע"כ ביאור משום שגזרינן שמא יפיח בהן