באר מרדכי טז

על שלו ע"כ הי' חיוב וחוב גמור רמי' על ראובן שהי' מלוה שיעשה כל מה שבכוחו שלא יזיקו הקאססא את שמעון הלוה ומצד דינא דגרמי חייב והגם שמצד מיקר שם אלילים אין אני יודע לחייבו כנ"ל בס"ד כיון שלעת עתה אין הישראל המלוה כאמור לעיל בכ"ז הוא גרם כו ההיזק והגם שאין דנין דיני דגרמי בכ"ז בגוונא שברי הזיקו וההזיק בא מיד דנין וכאן הו' תרווייהו ועי' בסי' שפ"ו ובש"ך שם (ועיין בסי' א' סעיף די שדיני דגרמי דנין בזה"ז) ועיין בדברי הגאונים כלל א' ב' בסי' ט"ו ודו"ק, (ועיין מ"ש בס"ד בשו"ת בדיני דגרמי) ע"כ פירות הנושרין (להלכה ולא למעשה) דהיינו שכדין לומר שמשלם רק הוצאה ראשונה ובפרט בזה"ז שאם נזקיקו לעמוד לד"ת וישלם כל הוצאות הו' ממש נעילת הדלת מפני לווין כי הרבה אנשים מחמת צוק העתים שאינם נותנים על אופפארדערונג, ורק כאשר רואים שבאים לקחת אז רוצים לשלם וא"כ הוא הי' מחיוב לקרות אותו לד"ת (כמ"ש בתשו' הרי בשמים ח"ב מובא בשו"ת תשורת ש"י מהד"ת סי' קס"ד ונראה שם שהסכים עמו להלכה) וא"כ פשיטא שמחויב לשלם לו הוצאה ראשונה מכל ב' הפערגלייכע שלהם כי הי' זמן רב ביניהם, ובפרט שמה שהקאססא עשה קלאגע ברור לפענ"ד שאין בו משום מיקר שם אלילים ואין לדמותו לעכו"ם הבא מכח ישראל אבל בכ"ז צריך ליזהר שלא יהי' רמאות בדבר שהוא יצוה להקאססא בלט ובחשאי שיעשו קלאגע (ובפרט כי רצונו בזה שלא יעמוד תמיד בזשירא עמו) וא"כ חייב משום דיני דגרמי והגם דלכאו' הי' מקום לדון ממה דאיתא בשו"ע סי' ת"ך סעיף י"א הכניסו בחדר וסגר הדלת אחריו ובטלו ממלאכה אינו נותן לו אלא השבת בלבד אבל אם הי' כבר בחדר וסגר עליו מלצאת הוי גרמ' בניזקין ופטור מדיני אדם והנה בנידן דידן יש לדמותו שהו' כעין שהי' בחדר כיון שנתנו הוועקסל לקאססא וא"כ צריך לעשות לו טובה ולחדש לו הזשירא וכיון שלא עשה כן (ועוד יותר קיל משם דשם שהי' בחדר עכ"פ עשה מעשה בידיים שסגר אחריו הדלת אבל הכא הרי הוא בידי הקאססא והי' צריך לעשות לו טובה ולפתוח לו ולא הו' אפי' בכלל סגר אחריו הדלת כן עלה בדעתי לכאורה. אולם האמת יורה דרכו שכיון שנתן הוועקסל לקאססא הו' בכלל הכניסו לחדר ועוד יותר שזה ישראל לישראל שתולה בדיני דגרמי אבל מישראל לעכו"ם שאני והרי מבואר בסי' כ"ח אם עכו"ם תובע לישראל ויש ישראל יודע עדות לעכו"ם נגד ישראל ואין עד אלא הוא והעכו"ם וכו' משמתין אותו עיי"ש והגם דמבואר אם אמת העיד שאינו חייב לשלם, אבל אם הוא שקר חייב לשלם הגם שאינו ברי גמור בהזיקו כי כמה פעמים אחר העדות שנתברר ובפרט בדיניהם יש הרבה דרכים שבכ"ז לא בא לידי גוביינא: וכמבואר בסי' שפ"ו שישראל שמכר לעכו"ם דבר ואח"כ בא ישראל ואמר שאינו שוה כ"כ וכהנה המובא ב"י בסי' שפ"ח ישראל שגרם היזק לחבירו ע"י מסירות ע"כ פשוט וברור שיכולים לחייבו שמחוייב ליתן לו הזשירא שלו בכל גוונא הגם שלא שילם כראוי (כי הוא שילם אבל לא כ"כ שהתנו) ובפרט שגם עכו"ם אחר בטוח הי' זוכה בחתומיו והוא חייב בדיני דגרמי שדנין ג"כ בזה"ז ועיין סמ"ע ועיין בסי' נ"ה בסמ"ע אות ג' ה' שבכל גרמא בניזקין מחייבין להגורם לסלק הזיקו וג"כ כאן מחייבין אותו לסלק הזיקו דהיינו שמחייבין אותו ליתן זשירא שלו וכמבואר בסי' קע"ה סעיף מ' המוכר לעכו"ם או שוכר לו משמתין אותו ואם אונסו שלא כדין ישראל משלם המוכר ועיין בשו"ת שמן רוקח שתמה שמתא זו לה (וקשה לי כעת לעיין בו) והנלפענ"ד פשוט שהנה מבואר בבאר היטב שם אות ס"א שאם קנה מהעכו"ם בית שאצל ישראל יכול להשכירו לעכו"ם אבל לא למכור לו והוא מדברי הש"ך ס"ק ל"ה וא"כ בגוונא שהשמיענו מרן בשלחנו הטהור שהנה בגוונא זה הי' יכול הישראל לומר מה אפסדתיך וכי יותר טוב הי' לך אם הי' בידי עכו"ם ומה הפסדת אבל בכ"ז הרש"ל פסק שאסור למכור לו ולזה השמיענו אפי' בגוונא זה שהי' בתחילה בידי עכו"ם וא"כ אין בו דינא דגרמי אבל בכ"ז משמתין אותו והוא כפתור ופרח בס"ד ונחזור למה שהתחלנו שמחוייב הי' המלוה ליתן לו השזירא שלו וכיון שלא נתנו לו הפסיד אנפשי' ומחויב ליתן תקיעת כף ע"ז או יכולים להקל עליו באמירת הן צדק (שהו' כעין שבועה כי ת"כ הו' כשבועה ועיין בסי' פ"ז ובה' נדרים סי' רל"ב בחידושי רעק"א) שהוא רצה ליתן הזשירא ושאמת כדבריו שאמר לאדווא-קאט שלא יעשה הוצאות וא"כ בזה יצא ידי חובתו והוצאה ראשונה משני הפשרות שנתפשרו מחויבים לשלם ולא יותר זולת אם יתברר בעדים או שלא ירצה המלוה לומר אפי' בהן צדק שכדבריו כן הוא שנתן לו מחדש הזשירא שפו ורק הקאססא לא רצתה להמתין אז מחויב המלוה לשלם בוועקסל שני כל הוצאותיו כנ"ל בס"ד. פיסקן של הדברים כאמור בס"ד שזה שעשה הקאססא קלאגע אין בו מצידו משום מיקר שם אלילים כי אינו חייב לו והגם דמבואר ביו"ד סי' ק"ע שאסור לישראל להיות ערב לישראל אחר שלוה מעכו"ם ועיין בסעיף א' ב' שאני התם שהוה בכלל לא תשימון עליו נשך ואפי' "העדים והסופר חייבין" ומובן שהערב הו' מסייע גדול ובפרט שהערב ג"כ חייב וג"כ תולה איזהו שם ערב יש לו קבלן ערב שלוף דוץ וכהנה עיי"ש בטו"ז ס"ק א' אבל הכא שניהם אצל הקאססא בשם לווין מכונים ודו"ק. נאום הצעיר מרדכי פ"ה. נגמר בסימן טו"ב (י"ז) בסוף (י"ג) ורא"ש (ד') שו"ת בלי כוונה רק אלקים חשבה "לטו"ב" מן הבא בידי מספרי הגדול שו"ת על ד' חלקי שו"ע ויהי' אמרינו לרצון לפני אדון כול אכי"ר: י' מנחם אב תרפ"ז לפ"ק.