באר מרדכי קנו

קיים, ורק זאת האשה לא נכנסה לברית היהדות וכיון שנכנסה עתה יש לה כל החיובים שיש לסוג שכמות' הגם שאיחרה בלידתה שלא נטמאה בלידה, בכ"ז יש לה גם קולי התורה כשחיטה שמתיר לישראל ועיין שו"ת מרן החת"ס סי' י"ט בחיו"ד, בהיתר למכור להם בני מעיים ובצים, וש"ס חולין דף ל"ג מי איכא מידי – ויש להמליץ בזה דברי הש"ס ברכות דף נ"א מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום, כי מה שעבר עבר אבל בכ"ז תקים מה שאפשר לה עתה לקיים, ויש לדחות כי ימי טוהר הוא המשך לימי טומאה, ואין ענינו לפלוגת' רב ולוי אי מעיין אחד או שני מעיינות והבן, שאפי' שני מעיינות הם בכ"ז בא המעיין הטמא רק אחר מעיין הטהור והבן והמעיין בצדק ידין בו, שבאמת אין שום חילוק ביניהם ומשנה שלימה בפ"ז דנגעים אילו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה, בעכו"ם ונתגייר הרי בחדא מחטי מחטינהו ותו לא מידי ועיין בתפא"י שם שהקשה מה השמיענו מתני' בקודם מתן תורה מה דהו' הו' עיי"ש והנלפענ"ד שהשמיענו מתני' להשוות גר שנתגייר לקודם מתן תורה שלא נפריד בין הדבקים וכאמור אולם עיין במל"מ בפ"ט ה"א בטומאת צרעת שיש חילוק בין נגעי הגוף ונגעי בגדים ובתים לגבי עכו"ם ונתגייר דאילו בנגעי הגוף הנגעים שהיו בו קודם שנתגייר אין מטמאין אותו אף בעודם בו לאחר שנתגייר וכדתנן ריש פרק ז' (ורמב"ם פ"ו ה"ד) אבל גבי בגדים ובתים נראה דהדין דיראו בתחילה וכדתנן בפי"א הלוקח בגדים מן העכו"ם יראו בתחילה [והכי תנן רפי"ט צ"ל פרק י"ב] הלוקח בתים מן העכו"ם יראו בתחילה הרי אע"פ שנולד הנגע בזמן שהי' טהור אם אח"כ בא לרשות ישראל ה"נ עכו"ם שנתגייר וכבר כתב רבינו [צ"ל הר"ש מובא בתוי"ט] בריש פרק י"א דכתב יראה בתחילה אפי' על נגע הנמצא בבגדו קודם שנתגייר ולא דמי עיי"ש, ואציע דברי הר"ש וז"ל ולא דמי להא דתנן לעיל רפ"ז אלו בהרות טהורות שהי' בעכו"ם קודם שנתגייר דהתם בגופו וכשנתגייר כקטן שנולד דמי אבל הכא האי בגד חזי לנגעים וכו' עכ"ל, וא"כ לענינו נמי כיון שהוא כקטן הנולד דמי ולא הי' לה טומאת לידה א"כ אין לה ימי טוהר ודו"ק. ובכן אבוא לספיקו של הגאון ר' יחיאל מיכל זצ"ל אב"ד שעפס בסוף ירושלמי הנ"ל וז"ל נ"ב יש להסתפק אם לענין קביעת וסת ג"כ אין לה ימי טוהר לדברי הרמב"ן ז"ל דאשה קובעת בימי מניקתה רק בימי טוהר לא קבעה ואפי' אליבא דידן נמי אם אינו קובעת בימי מניקתה עכ"ל, דברי הרמב"ן הללו מובאים בב"י בארוכה בסי' קפ"ט בסופו בד"ה כתב הרשב"א, בהביאו דברי ה"ה והרמב"ן כתב יראה לי שהם קובעין וסת בשאר ימיה של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראיות לקביעות הוסת דין התלמוד ובשו"ע לא הובא דעת הרמב"ן ועיין ב"ח וש"ך ס"ק ע"ג, והנלפענ"ד בס"ד מצד הסברא, כי דם טהרה שמפורש בתורה להתיר י"ל כנודע שאז יוצאים כל הדמים שהיו סגורים ומכונסים בה וא"כ אין זה ממקור דמיה, ובזה אין מקום לחלק בין עכו"ם לישראל ואפשר לחלק במה דאיתא בש"ס עכו"ם חביל גופייהו ומרן החת"ס זי"ע בתשובותיו דן שרופאי עכו"ם אינם יכולים לדין לגופי ישראל כי הם אוכלין שקצים וכו'. – ובספק ב') בגיורת מעוברת אם אינו קובעת וסת זיל בתר הסברא כי דבר שהו' בטבע אין מקום לחלק בין עכו"ם לישראל בזה, זולת עפ"י שכתבנו שגם בגופי האישים יש חילוק עפ"י הש"ס שזכרנו עכו"ם חביל גופייהו וכן יש מקום ספק עפ"י עיקר ההלכה שאין זיבה רק אחר ימי נדות אם נתגיירה קודם ימי זיבה. אחר נידות אם יש לה דין זבה והדבר צ"ע ויבואר בס"ד במק"א, ולהלכה אין נפק"מ ודו"ק. סימן ט': ובספר המקצועות [שחיבר רבינו חננאל בנו של רבינו חושיאל הנשבה ועיין סדר הדורות דף ע"ד ע"א דפוס ווארשא פ"ב שחיבר ספר המקצועות כנראה במרדכי פרק אע"פ ופ"א דשבועות ובתשו' מהרלב"ח די"ד ע"א וחת"ס או"ח סי' כ"ג ובשם הגדולים ערך ריח לא הזכיר זאת] מצאתי כתוב היכא דאיכא נדה בביתה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתא בנדותה דחייש דילמא נגע במידי דנגעה היא ואתא לאטמוי דאמר רבי יודן כל כהן שנושא את כפיו ואמו או אשתו או בתו טמאה ונכנס הוא באותו בית שנדה שם הרי תפילתו של כל ישראל תועבה ואף גורם לזרעו שיאבד מן העולם ולא עוד אלא שאינו מוציא את ישראל ידי חובתן ועליו הכתוב אומר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם וכי היכי דאסור לי' לכהן למעייל לביתא שמונח בי' מת כך אסור למיעל בביתה דאיתא נדה בגווה ואי אייחד לה אדרונה [ר"ל חדר מיוחד] ולא נפקית כל ימי נדותה שפיר דמי וכו' וכו' לא הקרבתי קרבן עם מי שהנדה בתוך ביתו וכו' ע"כ ההעתקה וכתב הראב"ד בפירושו בסוף תמיד מדוע החמירו בו הלא מותר להתייחד עם הנדה י"ל שלא אמרו כן אלא לבעל נפש אבל בכ"ז לישנא דאסור לישא כפיו משמע שאין חילוק בשום כהן וי"ל וכו' ואשכחן נמי דר"ע ס"ל דע"ג איתקש לנדה וכו' ולהיפך למדין כשם כע"ג מטמא באוהל כך נדה מטמאה באוהל מדרבנן לענין מצות כהנים וכו' מיהו תימה שאפי' בזה"ז, והמחמיר יתברך ע"כ והפר"ח בסי' קכ"ח הביאו בס"ק ל' וסיים שאין לפרסמם ובאה"ט ס"ק מ"ט ופרמ"ג משבצות אות כ"ו כתב ואינו יודע אם אשתו נדה קאמר או אפי' כך [צריך לומר הכוונה או אפי' אשה אחרת] והעולם אין נזהרין בכל זה עיי"ש באות שאח"ז אי"ה עכ"ל, ונבוא מקודם למ"ש דע"ג איתקש לנדה ולהיפך למידן כשם כע"ג מטמא באוהל כך נדה מטמאה באוהל מדרבנן לענין מצות כהונה, נציע בקיצור נמרץ דברי הש"ס ופסקו של הרמב"ם בס"ד ב') מה שרמז הפרמ"ג לענין אי איתקש שירות לעבודה ואציבה ציונים לתורה, עיין טו"ז ס"ק כ"ז ובאה"ט ס"ק כ' ובתיב חיים שתמה עליו, וטו"ז ס"ק ל"ה ופרמ"ג שם ומג"א ס"ק נ"ד ובשו"ת אחת לענין מי שנקטע רגלו במלחמה אי מותר להיות בעל תפילה בימים נוראים והתרתי בהסכמות רוזני תורה שליט"א וביארתי דעת הפוסקים שלא מקשינן שירות לעבודה לגמרי ודו"ק ואכמ"ל. ונבוא להראשון בריש פרק ר"ע שבת פ"ב] ס"ל שע"ז מטמאה במשא כנדה שנא' תזרם כמו דוה [ישעי' ל'] מה נדה מטמאה במשא אף ע"ז מטמאה במשא [בכללין סי' תפ"א ותתכ"ט ותתמ"ג הארכתי אם מה שלמוד מקראי דנביאים אם הוא מכונה בשם דאוריית' ובשו"ת במכירת חמץ, והבאתי דברי ק"ז הלבוש בעיר שושן סי' ס' ס"א ב' דהפקר ב"ד הו' הפקר מן התורה וגם הבאתי שם שספר יהושע מכונה בשם ד"ת ואכמ"ל] ובש"ס שם, במסקנה לרבנן דקיימ"ל כוותי' שע"ז איתקש לשרץ דלא מטמאה במשא: לנדה דאינו לאברין למת דלא מטמא' בכעדשה: אימא לחומרא למאי הלכתא אקשי' לשרץ לטמוי בכעדשה לנדה לטמויי באבן מסמא [אקשי' רחמנא הוא