באר מרדכי קנה

בפ"ט מא"ב ה"ב ומדברי סופרים שכל הרואה כתם ה"ז טמאה וטומאה זו מספק שמא כתם זה מדם החדר בא וכן בפ"ג ממשכב ומושב ועיין במראה פנים שאעפ"כ טמאה למפרע עיי"ש ויש פנים לכאן ולכאן והדבר סובל אריכות ומסתבר כיון שמתחילה על הספק נתקן ומטמאה מעל"ע ה"ה שיש באנדרוגינוס ודו"ק ד') בלידה מסתפק המנחת חינוך שזכרנו והנלפענ"ד בס"ד שאם הולידה הרי היא כאשה גמורה ודו"ק ומה שראינו בו השתנות הי' דלדול בשר אבל הי' אשה גמורה הגם שעשינו סמוכין לו מדברי הכוזרי אבל בכאן נראה מהלידה כי היא אם הבנים או הבנות ובכ"ז הדברים אמורים אם הולידה בן או בת כמשפט הבנים והבנות אבל אם יש השתנות בהם היא הנותנת שנאמר בה חוץ ודו"ק וז"ל פרמ"ג או"ח משבצות סימן ש"ג ה' כל מה שאסרו חכמים לצאת אפשר אף אנדרוגינוס דשכיחא טבילה ביה מטמא באודם כאשה אבל טומטום ספק זכר ספק נקיבה י"ל מדרבנן ספיקו לקול' עכ"ל. ונבוא לענין גיורת שפליגי בתוספתא אם די' שעתה דהיינו לאחר שנתגיירה ראתה מיד והיינו שפליגי בהיות כי ימי נדה הו' רק אם הי' ימי טהרה אבל בכאן לא הי' עליה עול מצות והבן והיינו לטהרות ובכאן שפליגי ר' יהודה ור' יוסי קיימ"ל כר' יוסי לגבי ר' יהודה כמבואר ש"ס עירובין דף מ"ו ועיין תוי"ט כלים פ"ח מ"י וחידוש שבכללי התלמוד סוף ברכות לא הביאו וצ"ע, ואם יש לה דם טהור דהיינו בגוונא שלא הי' לה דם לידה כגון שנתגיירה אחר לידתה. עיין ירושלמי (הלכה ד') תני רבי הושיעה ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר אמר ר' יוסי ויאות (כלומר דר' יוסי מתמה פשיטא היא ואלולי דתני לה ר' הושיעה וכי הוות מספקא ליה לחד הא מאחר שאין לה דמים טמאים ד"ל בני ישראל כתיב בפרשה א"כ פשיטא שאין לה נמי דמים טהורים משנתגיירה אחר לידתה פ"מ) אילולי דתניתה רבי הושיעה הוות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ הרואה יראה שפשיטא שאין לה דמים טהורים והרמב"ם השמיט זאת (והנלפענ"ד בס"ד שדעת נר המערבי זי"ע כן הוא להכריע והוא בירושלמי ס"ל שאין לה דם טוהר והיינו שבתר תחילת הדבר אזלינן וכן ש"ס בכורות דף מ"ו אולם קיימ"ל כרבא דהוא בתראי וש"ס נדה דף כ"ג כפשטות הש"ס וכדברי מרן החת"ס סותר זו [לולי דברי התוס'] וצריכין לחלק בין הדבקים ע"כ בהיות כי בזה וכיוצא בזה מצאנו בש"ס דף מ"ג ע"א בעי רבא עכו"ם שהרהר וירד וטבל מהו את"ל בתר עקירה אזלינן הנ"מ לחומרא אבל הכא דלקולא לא אמרינן או דילמא כ"ש ומסיק תיקו מובא להלכה ברמב"ם בפ"ה משאר אבות הטומאה הלכה ח"י ועוד ב' איבעית כיוצא בזה בזבה ומובאים בפ"י מה' מטמאי משכב ומושב וא"כ הו' ענין דלא נפשט וכתב שהם ספיקות ע"כ לא הביאו בידו כי הלכה ברורה אין להביא בזה כי ש"ס דילן שנתחבר אחר הירושלמי מסופק במה דפשיטא ליה לירושלמי ע"כ לא הביאו ודו"ק בזה, והמל"מ בפ"ד מא"ב ה"ד רצה להגי' ולפרש הגם שאין לה דם נדה יש לה דם טוהר ובשו"ת מרן החת"ס יו"ד סי' קנ"ב נשאל שנעלם מהמל"מ סוגי' דש"ס בכורות דמ"ו יצא פדחת ולדה בגיותה ונתגייר' אין לה ימי טוהר וימי טהר' והוא קושי' עצומה ובס' מנחת חינוך מצוה קס"ו הביא דברי הש"ס ודברי התוס' שם דפדחת רבות' ומכ"ש בשילדה כולה בגיותה ונתגיירה שאין לה לא ימי טומאה ולא ימי טהר' ועי' תוס' נדה דל"ו ע"א בתוס' ד"ה הלכת' אף למ"ד ב' מעיינות הם ונפתח הטהור מ"מ הוא רק גזה"כ ובגיורת כיון שאין לה ימי טומאה אין לה ימי טהרה ומכ"ש לפ"מ שקיי"ל כרב דאמר מעיין אחד הוא ותמה על המל"מ הנ"ל ולא זכר מהחת"ס זי"ע, ומרן החת"ס תמה על הפנ"מ שלא זכר ש"ס הנ"ל, ויצא לתרץ המל"מ שס"ל בגירס' הירושלמי דיולדת שנתגיירה יש לה ימי טוהר שלא יהי' סתירה מש"ס בכורות הנ"ל דהירושלמי מיירי מדם טוהר לענין בעלה וזה יש לה אף שלא הי' לה ימי טומאה אבל הברייתא דבכורות מיירי מימי טוהר היינו לענין טומאת מקדש וקדשיו וזה אין לה עיי"ש, ובספר ערוך לנר בש"ס נדה דף ל"ו הנ"ל תמה מאוד שלא הביא דברי התוס' ועוד תמיהות וכן תמה בציון ירושלים בירושלמי הנ"ל על מרן זי"ע ותי' דמש"ס בכורות אין ראי' משום לדידן קיימ"ל כרב דמעיין אחד הוא פשיטא שאין נותנין לה ימי טהרה שהרי אי שופעת כל שיצא פדחת מקודם ולא ילדה לגמרי א"כ אין ראי' משם אבל בהך דירושלמי שכבר ילדה הי' מקום לומר דכבר הדם טמא נסתם וכעת יוצא דם טהור קמ"ל ולכן הביא מהך דירושלמי כנ"ל כפי חומר הנושא עכ"ל. ולהלכה מדברי הירושלמי כגירסת הפנ"מ, וערוך ככר ומנחת חינוך וציון ירושלים מדברי כולם נלמד שכיון שאין לה דם טמא אין כה דם טוהר רק מרן החת"ס זי"ע חפץ בהצדקו לתרץ שיש כה דם טוהר הגם שאין דם טמא, ומה שהקשו שנעלם ממרן דברי התוס' בנדה עיין בהגהות ירושלמי דמרן החת"ס זי"ע שסיים והוא צריכא רבא באמת ועיין בתוס' נדה כ"ו ד"ה הלכתא וצ"ע עכ"ל וא"כ רק מרן אמרה לחומר הנושא וליישב דברי ירושלמי לולי דברי התוס' אבל לדברי התוס' אין מקום לזה וא"כ להלכה כולם שווין שאין לה דם טוהר כיון שאין לה דם טמא, ושוב מצאתי בהגהות הגאון יחיאל מיכל זצ"ל אב"ד שעפס בסוף ירושלמי שכ"כ ומרן החת"ס בסי' קנ"ד בד"ה אמנם הביא גם הוא דברי התוס' הנ"ל, וע"כ האמת ברור רק לחומר הנושא רצה לתרץ המל"מ ודו"ק, ואחר אחרון אני בא כעני העומד בחוץ לעורר מת"כ ריש פ' תזריע בני ישראל בענין הזה ואין עכו"ם בענין הזה בני ישראל מנין לרבות את הגיורת והמשוחררת וכו' ת"ל ואשה, והיינו שנתגיירה קודם שילדה ועיין בתוס' נדה דף ט"ו ד"ה בשפחתו של מיצק ודו"ק, ועוד איתא שם כי תזריע וילדה פרט כשילדה לפני הדיבור [ר"ל שאם ילדה לפני הדיבור אין שייך בה טומאה וטהר'] והוא ממש ענין גיורת שמפורש כיון שילדה קודם הדיבור אין לה טומאה הגם שהוא תוך ז' ימי טומאת' וכו' ועיין בספרא (נגעים ריש פ"א) מן הדיבור ואילך וכן דרש (פרשה ג' מ"ב) על נגע צרעת כי תהי' וזבין (פ"א מ"ב) על איש כי יהי' זב מבשרו ושם (פרשה ד' מ"ב) על ואשה כי תהי' זבה מן הדיבור ואילך, וספרא אמור (פרשה ג' מ"ב) דרשו איש מזרעך אשר יהי' בו מום אין לי שלא הי' בו מום לאחר הדיבור כזיבה ונגעים הי' בו מום לפני הדיבור מנין ת"כ אשר בו מום - (ועיין מלבי"ם) ואפשר לחלק כי דומה למה דאיתא בש"ס חולין דף י"ז באיבעית ר"י באברי בשר נחירה, עיי"ש באשר"י ופוסקים [ואני שואל בבשר חזיר וכו' ובב"ח שנשאר להם מקודם מ"ת אי מותר ותולה אם איסורי תורה הם איסור גברא או איסור חפצא אם איסור גברא לאיש הישראל אסור לאכול נו"ט וכו' אבל אם הוא איסור חפצא החפץ הזה מותר], כי באיסור שנתחדש שאני ויש לומר כיון שילדה קודם מתן תורה היא אינו בכלל הזה משא"כ בכאן שאיסור התורה כבר