באר מרדכי קנד

וג"כ כותבין וועקסל ולרשום על הוועקסל אינם יכולים כיון שאלו הטרא"טא"ס באים כבאנקען אחרות ועי"ז יגרע כח השטר, והנלפענ"ד בגוונא זה כיון שעל השטרות יש ג"כ ערבים "זשיראנטען" וא"כ הם מבטיחים שיהי' לו רווח כך או כך וזולת זה אינו רוצה המלוה ליתן מעותיו בתורת עיסקא כנ"ל מסברא בכ"ז מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והנה נוסח שטר עיסקא עיין חכמת אדם היטב בזה וכן בספר קיצור שו"ע ובספר חתן סופר (בסופו) מדיוק היטב אולם שם כתב שירשמו על הוועקסל וזה א"א, אולם בקאססא הלא ברבים ליכא חשדא ועיין במסכת ע"ז בזה ובקאססא רבים הם, ובתורת עיסקא אם לא בא מיד לוה למלוה מותר, וג"כ בענין שכר עמלו, וכו' בענין שיש ליזהר בו, ושואל אני ג"כ כי האקציאנערע לפענ"ד צריכין לעשות עם הקאססא שטר היתר עיסקא שמוסרין לדי- רעקטאר המעות שיהי' שלוחם לתת לעיסקא הבעה"ח פה בעטלען תע"א כ"ג אדר תער"ב לפ"ק הצעיר מרדכי פ"ה, נ"ב עיין בקיצור שו"ע סי' ס"ו אות ט' ובהג"ה שם וסי' י' עיי"ש וג"כ בענין אינטאבאלאטיאנען שצריך שיהי' שותפין בבית וכהנה הנ"ל, – והגאון המובהק דק"ק ה'. מאד שליט"א בתשו' הודיענו חוו"ד שהעיקר לדעת תורתו לעשות שיהי' יד עכו"ם באמצע עפ"י תשו' מרן חת"ס זי"ע ח"ו סי' כ"ו עיי"ש, והיא לו נדפסה בספרו הבהיר יצ"ו, ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ' ובח"ג בהשמטות שם. סימן ח': לברר דיני נדה ויולדת בטומטם ואנדרוגינוס, וכן בגיורת בשניהם. איתא בתוספתא (נדה פ"ק) טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן – גיורת שראתה דיה שעתה דברי ר' יהודה ר"י אומר הרי הם ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ונבוא לדיני טומטום ואנדרוגינוס ואית' בירושלמי שם בריש פ"ק בדקה ומצאה ספק פשיטא אינו כפקידה למעט מעת לעת הוא עצמו מהו שיטמא בספק נישמעינה מן הדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה א"ר יוסי טו"א ספק ומעל"ת ספק ואין ספק לספק וכא ראייתה ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק (ובאשכול הביאו בריש הלכות נדה) ותמוה טובא מה מקשי בירושלמי מה את שמע מינה הכא התי' פשוט כדאמר ר"י וי"ל כי בשו"ת טוטו"ד מה"ת סי' רל"ז תמה דמה מדמה טומטום ואנדרוגינוס לספק דם טמא או טהור הלא זה הו' חסרון ידיעה דאינו ספק משא"כ טו"א עיין בעמודי ירושלמי שתי' בגוונא שנאבדה, שהו' ג"כ ספק לכל העולם, וטוב טעם ודעת חסרתי בכללו ועתה בפרטו לעיין בד"ק, ואציב יד לדברי הטו"ז בסי' צ"ח ס"ק ו' עיי"ש וכן זה הו' חסרון לכל העולם וצ"ל שגם אז אבדה הבקיאות במראות הדמים ואכמ"ל, והנלפענ"ד עפ"י האשכול וז"ל והלכה רווחת בישראל דאזלינן בתר חזקה אף דהשתא איתרע לה דחזקה מנגע ילפינן ואי אתא כהן בסוף שבוע ומצאו חסר אמרינן השתא הוא דחסר ומטמאינן כל הבא אל הבית תוך זמן הסגרו דמוקי לנגע אחזקיה כשיצא הכהן. מיהו אף דקלה טומאת מעת לעת מ"מ לא חלקו בה בין רה"ר לרה"י כבשאר טומאות ואמרו אף בנגיעתה ברה"ר מטמאה מעל"ע כדאמרינן בירושלמי הדא אמרה ודאי מגעה מטמא ברה"ר אבל לא החמירו כבשאר טומאות כדאיתא בטהרות שהרי אמרו טו"א שראו דיין שעתן עכ"פ וא"כ מבואר הכול בס"ד הגם שאפשר להפריד בין הדבקים אולם הדרינן לעיקר ההלכה מה"ת אוקמינן אחזקה וא"כ מעל"ע הוא מדרבנן והם אמרו שגם ברה"ר טמאה מעל"ע והיינו בספק אחד אבל ב' ספיקות לא אמרו וא"כ מתורץ הכול כי הם אמרו והם אמרו שכל מה שמכונה בשם ב' ספיקות טהור והגם שאינם שווין לגמרי טו"א ספק לכל העולם אבל בכאן אפשר בו בקיאות אבל ספק זה אינו לכל העולם בכ"ז כיון דקלה טומאת מעל"ע שאני ודו"ק אבל ברה"ר מטמא ג"כ מעל"ע כמבואר בתוספות ריש פירקין ועיין ירושלמי בסוף ה"א ומראה פנים ד"ה הדא אמרה ונחל אשכול אות ה' שהוכיח להרמב"ם מעל"ע הוא גם ברה"ר בפט"ו דאבות ה"ו דווקא ספק נגע מטהר ברה"ר ולא ודאי נגע וספק טומאה אבל דין טומטום דירושלמי לא הביא וכן המראה פנים בד"ה נשמעינהו כ"כ שהרמב"ם לא ס"ל כתוספתא שטו"א שראו דיין שעתן וגם לא כירושלמי שס"ל שספק אינו מטמאה מעל"ע ועיין רמב"ם פ"א מטומאי משכב ומושב ה"ז שנותנים על טו"א חומר איש שמטמא בלובן וחומרי אשה שמטמאה באודם ושם פ"ג ה"ד ומשנה למלך פשיטא ליה להרמב"ם שס"ל כירושלמי הנ"ל שאינו מטמאה מעל"ע בספק עיי"ש במראה פנים הנ"ל שהשיג עליו ודיני טומטום ואנדרוגיניס צריכין קונטרס בפ"ע ע"כ רק אציין בזה ועיין מנחת חינוך מצוה א' לענין פו"ר אם טומטום ראוי להוליד כמה שיטות בזה ובכ"ז לא הביא חדשות בשם האלפסי שמובא במג"א סי' תקפ"ט ב' שאנדרוגינוס שפעם הוא זכר ופעם נקיבה (דלא כדעת כל הפוסקים שיש לו זכרות ונקבות) והוא תמוה ועיין תפא"י שבת פי"ט סי' ל"ד ופרמ"ג שם. והנלפענ"ד בס"ד לפמ"ש הכוזרי במאמר ד' בביאורו לספר היצירה במ"ש זכר באמש ונקיבה באשם שהתבאר בניתוח שאברי הנקיבה כאברי הזכר אלא שהם מהופכים לפנים וכתב בשו"ת יעב"ץ ח"א סי' קע"א במעשה שבא לפניו וכמדומני שכן ראיתי גם בספר בן סינא ולפי"ז יכול להיות שלא שינה הטבע מידתו ולא חידש בריאה זרה רק בזאת בלבד שהוציא ופלט בית התורף לחוץ והפכיה כי כיתונא באופן שנגלית צורתו הפנימית שהוא כעין של זכר מהופך לכן נראית בו זאת התמונה הזכרית עיי"ש ומיושב קושי' התפא"י האיך אפשר שיתהפך תמיד ולפימ"ש בס"ד נכון כי יתהפך החומר והחותם ומה שהוא בפנים יצא לחוץ ויהי' זכר ומה שהוא בחוץ יבוא לפנים ויהי' נקיבה וע"כ אינו ראוי להוליד והרי"ף ורמב"ם ס"ל כן בפ"ז מהלכות יבם והבן היטב שאפשר להיות חודש זכר וחודש נקיבה ודו"ק. ונחזור להענין שדברי תוספתא וירושלמי הנ"ל היינו לענין טהרות אבל לבעלה בודאי די' שעתה ושמטמא באודם ולובן זבין פ"ב ופרק אנדרוגינוס, ונודע שיש בו הרבה גירסאות וק"ל ועיין מנחת חינוך סי' ר"ז אות ה' שטו"א שאם ראו אודם הם נידות לענין הבא עליהם ואנדרוגינוס אם ילדה ובא אחד עליה אף שילדה אינו טמאה מלידה רק מספק לידה כי אפשר אינינו אשה א"כ אינו חייב אע"פ שילדה ע"כ והוא חדשות ויש לעשות לו סומכין עפ"י הכוזרי שזכרנו: היוצא לנו מזה א') טומטם ואנדרוגינוס טמא בנדה ב') ואפי' לטהרות הקודש די' שעתו ג') ויש להסתפק לענין כתמים שלהם עפ"י מה שנודע שעיקר כתמים מספק הוא כמבואר בכמה מקומות במכילתן וכמו שביאר רבינו