באר מרדכי קנג

פחת' (ועיין תוס' שבת דף מ"ב ע"ב ד"ה האילפס והקדירה, ועיין בכללין סי' פ"ג) ושיטת הרי"ף כשיטת רש"י ושיטת הרמב"ם וכן שיטת הרא"ש כתוס' ודו"ק וכשיטת הריב"ן שלא הי' גורס וידוע פחתי' הוא ג"כ גירסת הרמב"ם ועיין בסוף פ"ה מהלכות מלוה ולוה ודו"ק. ונחזור לענין ראשון לענין קבלת אונסין, הנה בגליון התוס' ד"ה אוגיר זוזא בפשיטא שכתבו שהי' מקבל אחריות אונסין נ"ב דוקא בכה"ג שקיבל עליו רק אונסין אבל אם קיבל עליו ג"כ אחריות בגניבה מותר ברבית דרבנן מובא בתשו' תרומת הדשן סי' ש"ב עיי"ש וכן בב"י בשמו (מובא בהג"ה סי' קע"ו ס"א עיי"ש) ועיין שו"ת מבי"ט ח"א סי' ו' שנקיט בפשיטות כדעת אילו הגדולים ועיין בד"מ סי' קע"ז אות ה' שהביא שמהריב"ש סי' ש"ח נראה ברור שאסור להלוות לישראל דינר זהב ששוה עשרים בעד כ"ד אפי' על אחריות המלוה "הגם שהיזק מצוי בכ"ז אסור" ותמה בגליון רעק"א זי"ע שפסקי הרמ"א כסותרין זא"ז כי בכאן הביא דברי התה"ד בסי' קע"ז סעיף ח"י כתב בפשיטות דאסור בספינה והביא בשם תפל"מ שתי' ולא זכיתי לספרו. והנלפענ"ד בס"ד לתרץ בפשיטות דהנה זה פשוט וברור שר"ח לא הו' מקבל רבית גמור אפי' לשיטת התלמוד שנקיט "ולא היא" ולכל היותר להחולקים עליו הו' אבק רבית כי מסתמא לא הו' טעי כ"כ ר"ח אלא כפי' רש"י שאמר הריני משכיר לך ורבית גמור הו' בדרך הלוה עכ"פ פעל באמירתו שאמר שיהי' בדרך שכירות שלא יהי' רבית גמור וע"כ פסקי רמ"א מבוארים היטב בסי' קע"ו "ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות" יש מתירין אפי' משכיר להוציאם, ר"ל בגוונא שאומר דרך שכירות כיון שהו' בלא"ה רבית דרבנן כיון שהו' דרך שכירות וג"כ הו' על אחריות הנותן לגמרי ע"כ מותר ובאמת מדברי השו"ע נראה כדברי הריטב"א שהבאתי שר"ח הי' עושה תרתי שהו' משכיר כדברי רש"י וג"כ שהי' מקבל עליו אונסין וע"כ כיון שע"י השכירות הו' בלא"ה רבית דרבנן אם נוסף עליו שמקבל הנותן אחריותו לגמרי מותר, משא"כ בסי' קע"ג סי"ח איתא להלוות דינר זהב ששוה כ' דינרין על אחריות (המלוה) ספינה ההולכת מעבר לים (הגם שההיזק שכיח) ושיתן בשובה כ"ד דינרין אסור, כיון שהו' דרך הלואה שמלוה לו וע"כ אי לא קיבל הנותן אחריות הי' רבית קצוצה והשתא הו' אבק רבית משא"כ בסי' קע"ו גם בלא קבלת אחריות הו' א"ר ודו"ק [ועיין בביאור הגר"א בסי' קע"ו אות ב'] ועכ"פ גם התה"ד המיקל בדבר דקבלת אחריות לא קיבל רק בא"ר ובגוונא שהו' דרך שכירות. ובאמת סברתי מבואר בשו"ע סי' קע"ז סעיף ו' בהג"ה דאיתא שם נתן לו מעות בעיסקא למחצית השכר וקצץ בדבר ידוע אפי' אחריות על הנותן אסור [הג"ה] וי"א שאם מקבל עליו כל אחריות מותר ככל רבית דרבנן כגון הנותן בעיסקא בשאר רבית דרבנן אבל ברבית קצוצה לא מהני אם המלוה מקבל עליו כל אחריות וזה מבואר ומפורש דברינו שקבלת כל אחריות של המלוה מהני דייקא בעיסקא או בשכירות אבל הך דריב"ש הי' הלווה, וז"ל הד"מ [שרמזנו אהך דתשו' הריב"ש] לפי שזו הלואה וקצץ דבר קצוב ברבית וזה ברור כשמש בצהרים בס"ד, ואחרי כותבי זאת עיינתי בחוו"ד סי' קע"ז אות ט' ומצאתי כדבריי ושמחתי כאשר הראתי מבואר הענין בד"מ בדברי הריב"ש ודו"ק, והנה דעת הש"ך בס"ק כ' שהתיר בקבלת כל אחריות של המלוה אפי' ברבית דאורייתא עיי"ש, והנה לכאור' לפי"ז כיון שהו' בכאן בקאססען על אחריות המקבל וזה אסור, אולם י"ל כיון דבלא"ה דעת הגאון מחבר שו"מ זצ"ל מובא בתשו' מהר"ם שיק הנ"ל שהו' רק רבית דרבנן ע"כ גוף הענין הו' דרבנן וג"כ שיעשו בתורת עיסקא כנהוג ורק שיתנה הקאססא שדייקא אם המקבל שומרו בשמירה מעולה אז מקבלים אחריותם וכמבואר בתה"ד הנ"ל ואם אינו שומר כדעתם אזי פושע ובטל אחריות ועיין בסעיף ה' שיכולים להתנות תנאים ועיין בסי' קס"ז בש"ך ס"ק א' בשם הלבוש ה"ה קדוש זקני זי"ע תנאי היתר עיסקא הנוהגים בינינו. ובש"ך ס"ק כ' הנ"ל הביא בשם תשו' מבי"ט ח"ב סי ו' עיינתי שם ומצאתי שהביא דברי גליון התוס' הנ"ל לפסק הלכה, אולם הוא בח"א ועיין במל"מ פ"ה מה' מו"מ שכתב שדברי מבי"ט הנ"ל תמוהים וק"ל והנה עפ"י המבואר בסי' קע"ז סעיף ה' שיכול להתנות שלא יתעסק בעסק אחר וכן שלא ישמרנו אלא בקרקע ואם לאו הו' על אחריות שלו ג"כ מותר ועיי"ש בש"ך ס"ק י"ז שברבית דרבנן יש להתיר בכה"ג, וראיתי בספר בית לחם יהודה הנדפס על גליון השו"ע בש"ך ס"ק כ' הנ"ל האומר לחבירו תן לי מנה ואני אעסוק בו והריוח יהי' שלך ואחריות עלי' וע"ז נתחייב שאם לא ירויח כ' למאה שישלמנו ממעותיו ה"ז מותר עכ"ל הרי מפורש כיון שלוקחו בתורת עיסקא יכול לקבל אפי' אחריות עליו והוא נסמך מדברי הש"ך הנ"ל, עכ"פ לענין קבלת אחריות שנסתפקנו באות א' יש לפנינו הרבה דרכים הן מה שמפורש גם בשו"ע בסימן קע"ו סעיף ה' שיתנה הקאססא שלא יתעסק בעסק אחר וכן מה שמובא בתה"ד שמובא בש"ך כ' הנ"ל וביותר מפורש בב"כ יהודא שמותר לקבל אפי' המקבל עליו אחריות מותר ולומר שהכוונה ואחריות עלי' היינו הנותן זה דוחק. אולם באמת צ"ע הלא מדברי הרמ"א הנ"ל מוכח בהיפך זה דוקא באחריותו על הנותן אבל זולת זה אסור וצ"ע ע"כ הנלפענ"ד הדרך היותר נכון שיתנו הקאססא שלא יעשה שום עיסקא אלא עם זה המעות וברבית דרבנן מותר וכאמור. והשייך לאות ד' כיון שכותבין קצבה דעת הטו"ז בסי' קע"ז ס"ק כ"א אפי' בהיתר עיסקא אסור ומובן שאין כוונתו שהו' רבית קצוצה אלא כיון דחזינן בקנס אם קוצב לו בכל שבוע הו' רבית קצוצה כן בעיסקא הו' עכ"פ איסור, והנה הטו"ז בזה לשיטתו בסי' קע"ו סעיף ו' בנותן דבר קצוב אפי' לא בא בתחילה בתורת הלואה הו' רבית קצוצה עיי"ש בטו"ז סק"ח ח' ובנקודות הכסף שחולק עליו שם וס"ל אם לא בא לידו בתורת הלוואה אפי' נותן דבר קצוב הו' ספק ע"כ אם בא לידו בתורת עיסקא אין בו איסור אולם כבר הסכימו האחרונים לדברי הנקה"כ וכן הנתיבות ובאה"ט. אולם השייך לאות ב') ג') ה') יש בו מקום עיון טובא ונציע בזה דברי השו"ע בסעיף כ"ד הנותן עיסקא לחבירו לא יצרף הקרן עם הרויח ויעשה כולו קרן דשמא לא יהי' כ"כ ריוח ונמצא נטל ממנו רבית וכן לא יתן את המעות בתורת עיסקא או שותפת ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה את הרבית עכ"ל ועיין חכמת אדם כלל קמ"ב סימן י"ג ובב"א סי' י' עיי"ש, והרי בקאססא מצרפין הקרן עם הרווח