באר מרדכי קנב

ואחשוב למותר להרחיב הדיבור בענין אקציענגעזעלשאפט אם שייך בו איסור רבית במקום שכבר האריכו הגאונים בדור שלפנינו ועיין שו"ת מהר"ם שיק סי' קנ"ח וקיצור שו"ע סימן ס"ב סעיף כ"ח ובהגהותיו שם והנלפענ"ד בס"ד שהו' מקום לעשות היתר עיסקא גם עבור האקציאנערע כאשר נבאר בס"ד א) והנה עיקר ההיתר בשטר עיסקא משום שתנאי הי' ביניהם כדי לפטור משבועה שיתן לו בעד רווח שלו סך קצוב. והנה מובן שדייקא אם אחריות על הנותן אפי' ונגניב' ואביד' [כאשר נדבר להלן בס"ד] וג"כ דבר קשה בקאססען כיון שנודע שהם עושין קלאגע מיד על הלווין ועל הזשיראנטען וא"כ הו' על אחריות המקבל וזה אסור ועיין בסי' קע"ז סעיף ו' ובהג"ה ב) הנה הם אינם סומכים על ההיתר עיסקא, (שיהי' זה השטר ראי' עכ"פ או שטר חוב ועיין במהרי"ט דאותו פלגא פיקדון אינו יכול להקנות בכו"מ דפלגא פקדין ל"ה אלא שטר ראי' ובשטר ראי' לא מקני בכתיב' ובמסיר' ועיין בספר חתן סופר בסופו] והם כותבים וועקסל ומיד אחר ג' ימים מזמן המוגבל עושין קלאגע וזה אסור כיון שכותבין אותו מלו' ועיין בסעיף כ"ד מזה, ג) הם מצרפין הריוח עם הקרן ועיי"ש שזה אסור. ד) כיון שכותבין קצבי לכל חודש או ג' חדשים וזה אסור כדעת הטו"ז בס"ק כ"א. ה) בענין השטר עיסקא ביד מי יהי' ביד המלוה (דהיינו הקאססא) או ביד הלוה דכיון שיהי' ביד הקאססא יש מקום לחוש שיגבו עפ"י השטר ועיין לעיל אות ב'. - וזה החלי בעהי"ת להציע מילתא דצ"ע לפענ"ד וד' הטוב יהי' בעוזרי אכי"ר. וזה יצא ראשונה בענין קבלת אחריות' ואציע בזה סוגי' דש"ס פרק הרבית דף ס"ט ע"ב ר"ח הו' מוגיר זוזי בפשיטי וכו' וסובר ע"ש ממרא ולא היא מרא הדר' בעינא וידיע פחתי' זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע. פחתי' עכ"ל הש"ס כ' הריטב"א וא"ת אלא רבית דאסרה תורה היכי דמי דהיינו נשך כסף עיי"ש בתי' אולם באמת זה מבואר בדברי רש"י בד"ה מוגיר זוזי בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך היום בפשיט עכ"ל שרבית האסור היינו דוקא בלשון הלוא' אבל לא בלשון שכירות. ובתוס' כ' בד"ה אוגר זוזי מקבל הי' עליו אחריות אונסין, ולכאור' נרא' שרש"י ותוס' פליגי בסברת ר"ח, אולם באמת בס"ד עפ"י הסבר' אפשר להשותם, וזה ידוע שהנה "מלו' קיימ"ל להוצא' ניתנו ועיין קידושין דף מ"ז ואפי' אם לא הוציאם בכ"ז כיון שלהוצא' ניתנו הו"ל כאילו הוציאם [ועיין רש"י ד"ה אינו מקודשת וד"ה להוצא' ניתנו עיי"ש] והנה זה פשוט לענין דינא דממונא שהנתן לחבירו מעות לעיסקא והוא יושב בטל והותנה ביניהם עפ"י שטר עיסקא הנהוג שמחויב לשלם כיון שלהוצאה נתנו וא"כ ממילא כיון שהו' זוזי כלישנא דש"ס פרק השוכר שזזים ממקומם א"כ אין מקום לומר שיהי' באחריות הנותן ואפי' אם היו עדיין בעין ונאנסו והשוכר פטור באונסין בכ"ז כיון שלהוצאה ניתנו הו' כאינו הוציאם וכמו שלענין קידושין שאינו מקודשת ולי"א שם אפי' סרך קידושין אינו [ועיין בחידושי לסוגי' בשם בס"ד] כן נמי כאן והוא ברור. וז"ל הריטב"א בתי' וי"ל דהיינו דעתי' דר"ח דמוגיר כלומר מוגר ולא אמר מוזוף דשכירות עושה שהי' מקבל עליו אונסין ולא תהי' עליו כמלוה שאינו באונסין ומש"ה הי' סבר מידי דהו' אמרא שהבעלים חייבין באחריות ואעפ"כ מותר עכ"פ וכן הי' נלפענ"ד להשוות דברי רש"י עם התוס' וכפי' הריטב"א הנ"ל ודא דא אחת היא. אולם בכ"ז המעיין היטב בדברי רש"י ירא' שחולק, ושי' רש"י הוא דייקא ר"ח הי' רק באמיר' אומר הריני משכיר לך אז, אבל לא הי' מקבל אחריותו וז"ל בד"ה זוזי לא הדרי שהרי מוציאם לפיכך אחריות' עליו ושכרו רבית ואע"ג דאמר בלשון שכירות עכ"ל הרי שלא הי' מקבל אחריותו אבל י"ל בס"ד דכונת רש"י ונציע בזה דהנה התוס' בד"ה מרא הדרי בעיני' וכו' שהקשו לפי' רש"י [דא"כ לשיטתו שלהתיר בעי תרתי הדרי בעיני' וידעי פחתי'] דא"כ הי' אסור להשכיר לחבירו קטל' וכוס של זהב דלא ידיע פחתייהו ועוד דבהדיא תניא בתוספת' פ"ד, משכיר אדם מעותיו לשולחני להראות בהם ולהתלמד בהם. והנלפענ"ד לתרץ שיטת רש"י. ומקודם יש לעיין בלישנא דר"ח "מ"ש ממרא" מדוע לא אמר מ"ש מכלים" והוא קושי' עצומה וי"ל בס"ד דהנה קיימ"ל כרבה בר אבוה שמפריז על החנות לצור בה צורה [ועיין בשו"ע סי' קע"ו ס"ה] והנה ידוע שלפעמים שואל אדם מחבירו דברים וכלים חשובים או אפי' מטבעות נאות כדי שירא' עי"ז שהוא עשיר וכן השולחני שמובא בתוספתא ריש פ"ד דמכילתן ועיין באשר"י סי' מ"ו בהג' הגר"א "משכיר אדם מעותיו כשלחוני להתנאות או להתעטר בהם" והוא הדבר אשר דברנו שדברים חשובים אפי' הוא מעות בכ"ז לאותו היום שצריך לו ששאלו, ושאלה ליומא ממכר הוא, הוא מכרו לו לאותו היום ואין זה אגר נטר ואינו נוטר בזה שכר מעותיו שהיו בטלות אצלו כי מפני חשיבות הכלי משלם לו שימכרנו לו ליומו, וא"כ אין משם קו' כי דייקא בש"ס קאמר "מרא'" שהוא כלי עבוד' ואינו כלי חשיבות וא"כ אינו נוטל הכלי להתנאות בהם ורק עבור שיהי' לו ממנו הנא' ויעבוד בו עבודתו וא"כ משלם לו משום שנפחת הכלי, משא"כ בכלים מכובדים ושפיר מועיל ושפיר איתא בתוספתא שמשכיר אותם מעותיו לשולחני להתנאות בהם ר"ל שהו' כמו חנות לצור בו צורתא ר"ל שיראו אצל השלחוני הזה הרבה דינרין וזה סחורתו ועי"ז יבחרו יותר לבוא אצלו והנסיון מוכיח שכן הוא ואין זה דומה שמנרא' ודייקא נקיט הש"ס "מרא" ולא נקיט סתם כלים אלא להורות נתן שדייקא כלים דומי' דמרא שאינם כלים מכובדים משא"כ כלים מכובדים וא"כ נותנים השכר כגון דינרין' עבור השכירות "וזה אמת ברור בס"ד" וזה שיטת רש"י לחלק בכלים מכובדים וכ"ע מותר אפי' מטבע חשובה לשולחני שהו' כעין מפריז אדם על החנות ודו"ק. היוצא לנו מזה א) שיטת רש"י אפי' בדבר דמהדר לי' בעיני' דג"כ אינו נפחת אסור זולת דומי' דטבעת שהו' כלים חשובים ונהנה ממנו והחילוק מובן ושיטת התוס' בד"ה מרא כפי' מהר"ם לובלין דלאי' תרתי בעי שיהי' הלו' ולא יהי' שום פחת משא"כ להתיר' סגי בחדא אם הדר' בעינא אפי' אין בו פחת מותר והיכא דלא הדרי בעיני' מותר אם יש בו פחת. ורש"י ותוס' פליגי אם דיוקא דרישא עיקר' או דסיפא רש"י ז"ל הו' ס"ל דיוקא דרישא וא"כ מותר רק בתרתי הדר' בעינא וידוע פחת' וע"כ כ' בד"ה וידוע פחת' "ועוד" ולא א"נ, ובד"ה זוזי וכו' ועוד א"נ, ופשוט [ועיין בכללין סיפ"ג]. משא"כ שיטת התוס' שדיוקא דסיפא עיקר וא"כ אסור דייקא בלא הדר' בעיני' ולא ידוע