באר מרדכי קנא

והיינו, א) לענין יבום ומקורו נולד מענין נחלה קרובי האם לחוד אינם חשובים כלים (וע"כ נקיט רבינו ענין נחלה בה' חליצה כי מקורו נלמד מנחלה) ולענין זה אחים מן האם אינם חשובים אחים לגמרי. ב) לענין עדות כאשר הזכיר והוכיח הש"ך בסי' ל"ג ס"ק א' שהו' ג"כ קרובי האם מדאורייתא (ועיין בהגמ"יי בפי"ג ה"א) וז"ל הרמב"ם שם אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך אישות אולם פסולים מדבריהם. והנה לולא שידעתי מך ערכי הייתי אומר שמדבריהם לחוד שנזכר בכאן וכן בפ"ב מה' שמחות ששם ג"כ נקיט קרובי האם בשטח אחד אם הקרובים בדרך אישות ודברי סופרים ג"כ לחוד כגון מה שנקיט בקידושי כסף אולם המגיד משנה [בפ"א מה' יבום ה"ז] כ' שהכונה בה' עדות וה' שמחות הנ"ל כל דברי סופרים וא"כ מקום לדברי הש"ך וכאמור שהו' ג"כ דאורייתא ורק שאינו בכלל מנין המצות שדריש ר' שמלאי. ג) אבל לענין שמחות נקטינן דבר הממוצע והוא דהנה אינו מטמאה לאחותו ולאחיו מאמו כי טומאה תולה בירושה (ועיין פ"ב הי"ב) ובכ"ז אבילות דומה לקצת ענינים לטומא' ולא לכל ענינים כי ברפ"ב כ' הרמב"ם כי גם על קרובי אמו מתאבל ואם הוא דומ' לגמרי לטומאה וטומא' הו' כירוש' ובירושה כ' (בפ"א ה"ז מה' יבום) שקרובי האם אינו כלום (ועיין לחם משנה בפ"ב מה' אבל ה"א שתמה על דברי הכ"מ שכ' דטעמ' דרבינו משום דאבילות כטומא' מטעם האמור א"א לומר כן כיון שכ' בה' יבום לענין אבילות (בסוגר) שקרובי האם הם קרובים [והוא ג"כ בה' אבל פ"ב ה"א] ושם באותו פרק הי"ב הביא דברי הת"כ שטומא' תול' בירוש' ועכ"פ ברור שטומא' עם אבילות אינו ענין אחד דהיינו שאותן שמטמא' מן התור' מתאבל עלי' מן התור' אבל יש שמתאבל עלי' מן התור' שאינו מטמא' עלי' מן התור', ובזה נלפע"ד לתרץ דברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מה' אבל ה"ב שכ' אחותו הנשואה מתאבל עלי' ד"ת ותמה הכ"מ הלא כיון שאינו מטמא' אינו מתאבל ד"ת כיון שענין אבילות נלמוד טומא' לתרץ דברי רבינו נלפענ"ד כי זה שיטתו לענין טומא' אינו כלל מוחלט לאבילות וע"כ לפי מה שכ' לעיל מוכרחים לומר לרבינו שלא הי' גירס' רבינו כמו בש"ס שלנו כאשר כ' [באות ה'] וראי' שהתחיל בפרק, אילו שהאדם חייב להתאבל ד"ת וכו' אחיו ואחותו מאביו לא הזכיר כלל מטומאת כהנים שיהי' אבילות תולה בו ע"כ כיון שמטעם אבילות הוא ד"ת אפי' הית' נשואה הרי אבילות ד"ת ודו"ק והוא פשוט וברור. י) ומעתה מתורץ הכול כמין חומר בס"ד שמהיי"ט האריך רבינו (בפ"א מה' יבום ה"ז) ונקיט הל' שלימ' בזה לבאר שהגם לענין אבילות ועדות ג"כ קרובי האם הם קרובים הגם שאינו ממש כמו קרובי האב בכ"ז הם דרבנן עכ"פ לכ"ע [ועיין בהג"ה שו"ע חו"מ סי' ג"ל ס"א) אבל לענין יבום אפי' מדרבנן אין להם שום זיקה ומתורצים כל הקו' א) שהוסיף לבאר שאין שום זיקה אפי' מדרבנן ב) מה שהשמיענו ענין נחלה בכאן כי כל מקור ושורש ההלכ' ביבום נלמוד מנחלי, ג) מדוע לא סמך על מה שכ' בריש ההלכות יבום מ"ע שייבם אשת אחיו מאביו כי הנה כבר כ' כי יש מ"ע שהם בכלל תרי"ג מצות, ודאורייתא, ודרבנן וע"כ מהיי"ט שכ' שמ"ע יש באחים מן האב היה מקום לומר שעכ"פ מדאורייתא יהי' ג"כ באחים מן האם ולכל הפחות תהי' זקוק' לו מדרבנן ע"כ השמיענו רבינו באר היטב שאינו זקוקה כלל והכל על מקומו יבוא לשלום. י"א) ומעתה נתנה ראש ונשובה לבאר ענין הספיקות ששמנו למטרה כנו בס"ד השייך לאות א' ב' לענין קורב' כבר מבואר מדברינו בס"ד וענין מצוה אם הוא דאורייתא או דרבנן עיין לעיל בה' כדה סי' קצ"ז והוא חידושי סוגי' דטביל' בזמנ'. ומעתה נלקט שבלים בשבולי דאורייתא ונבוא לנדן שלפנינו איתא בשו"ע סי' קס"א מסעיף ד' עד סוף הסי' ביאור דינים אילו מצוה על הגדול כייבם לא רצה חוזרין על כל האחים דרך גדולתן [ועיין ב"ש פלוג' הרמב"ם והתוס' בזה] וע"ש שאם ה' אחיו הגדול ממנו במדינת הים אין שומעין לו ועיי"ש בב"ש שהביא בשם הב"ח שכפה מהר"ם מינץ בהיות שהי' היבם גדול ס' מיל מפאריז שייבם אחיו הקטן הרי מזה מבואר שלאו בהרחק הדרך תלוי מילתא אלא אם היבם בעיר אחרת ועיין פ"ת שם והמעיין בשו"ת תח"ס ח"ב סי' פ"א יש מקום בגונא זה להוסיף קולות כי דירת אחיו הגדול נדע רק ע"י דריש' וחקיר' והיא עני'. והגם שיכולים לילך כעת ע"י מסילת הברזל ואולי הוא ברחוק ביותר מן ס' מיל, והגם שאפשר ע"י הילוך איזהו שעות לילך במסילת הברזל ועיין לעיל בה' נדה סי' קצ"ה בד"ה ובמשנה למלך, הלא כתבתי שהיא עני' וג"כ נ"ל לסניף [באות ז' ח'] שזה האח הוא אחיו מאביו ואמו לשיטת הרמב"ם ועיין בטור או"ח סי' ת"ע לענין תענית בכור בשם אבי העזרי שגם בכור לאם יש להתענות עיי"ש בגירס' הב"י השייך לכאן ודו"ק, שהי' סבר' ג"כ שבכור לאמו עדיף מבכור לאביו לחוד אבל עיקר הענין אם הוא בכור וג"כ שיטת התוס' והראב"ד שחוזרין אחר שאר אחים כדרך גדולתן וא"כ זה האח שיש בכאן ג"כ מכונה בשם מצו' בגדול, ובפרט כיון שאחיו הגדול הוא קרוב לארבעים ומסתמ' כבר נשא אשה, ומבואר בב"י שאם יש לגדול אשה חליצת הקטן עדיף [ועיין ב"ש סי' קס"א ס"ק ז'[ והגם שאין לסמוך על זה כי הוא חזקה דתלי' במעש', והי' מקום לפלפל בסוגי' דבכורות דף כ', בכ"ז יש חזק' בחזקת כשרות ובאמת רק לסניף אני אומר, מכל הלין טעמ' הי' נלפענ"ד בס"ד שיחלוץ זה אחיו הרווק שהוא מאב ואם, וד' הטוב יצמיח שם ותהלה לנו, בין גאולה לגאולה, וזכות רבינו בעל נועם אלימלך שהוא היום היפול' שלו, יעמוד לנו לכל ענינים טובים ולא יבואו בנות ישראל לידי חליצה ויבום, וחיים לנו ולכל ישראל, כ"א אדר תער"ב לפ"ק, הבעה"ח פה בעטלען תע"א הצעיר מרדכי פ"ה ומורי הגאון דבאניאד שליט"א הסכים לדינא שיחלוץ הקטן הרוו"ק הנ"ל. סימן ז': (שו"ת בה' רבית) שאלה פה עירנו בעטלען יצ"ו נתיסדה קבוצת מעות אקציענגעזעללשאפטן ושחרו פני שאהי' להם מורה דרך שלא יכשלו באיסור רבית החמור' [ומה גם שרוב אקציאנערע הם יהודים וג"כ הנותנים בו איילאגס- ביכעל וכן הלוקחים מהם בהלואה] ומובן שנכון לעשות עפ"י שטר היתר עיסקא שתיקן מהר"ם, ויען שיש לי בו ספיקות ע"כ אמרתי להציע מה שעלת' מצודתי בענין זה מידי עיוני בו. וד' הטוב ינחינו במעגלי צדק אכי"ר.