באר מרדכי קנ

דאורייתא וכן בה"ט עיי"ש) וא"כ הוה ודאי דאורייתא (וכן בריש פ"ג) וא"כ למה כ' שאינו מתאבל מה"ת ואפשר לומר דרבינו אזיל לטעמי' שסובר שכל שאינו מפורש בתור' ממש אע"פ שדינו ד"ת מיקרי ד"ס ואשתו אינו מפורש בתורה עיי"ש (ועיין ש"ך חו"מ סי' ל"ג ס"ק א' עיי"ש היטב ענין ד"ת ועיין כ"מ ריש ה' אישות בפ"ג ובמ"מ לענין קדושי כסף ולהלן נדבר מזה בס"ד). ועכ"פ לדברי הכ"מ הנ"ל אחיו ואחותו מאמו הוא קרובו לענין אבילות מדאורייתא והנה ענין טומאת כהנים תולה בקורבה ולענין טומאה כ' בפ"ב הל' י"ב שאחיו וכו' מאמו אינו מתטמאה להם וכאשר זכרנו לעיל. ה) ולבאר הלכ' זו היטב הדק נציע דברי הש"ס מ"ק דף כ' ע"ב ת"ר כל האמור בפ' כהנים שהכהן מטמאה להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן "אשתו" אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו הוסיפו עליהם אחיו ואחותו הבתולה מאמו וכו' והנה הרא"ש וכן הרי"ף אלפסי נקיט בכלל האמור בפ' כהנים אשתו אבל מעתה רבת' התימה מה שנקיט רבינו הרמב"ם אשתו "מדבריהם" ופשוט וברור אצלי שגירס' הרמב"ם הו' כגירס' הריטב"א שנקיט אשתו בכלל שהוסיפו עליהם ועיין בחי' ריטב"א תימה דלא חשיב אשתו דכתיב כי אם לשארו ובכ"ע מודה שהוא אשתו וי"ל דלא חשיב אלא קרובים מחמת קורב' ולא מחמת קידושין עיי"ש עוד תי' והנה כפי' הנרא' לא הי' בגירס' הריטב"א אשתו וכן מקום יש לומר בגירס' הרמב"ם אבל בכ"ז תמוה דהנה כן הוא ג"כ גירס' הטור ודברי השו"ע סעיף ד' (והגם דשיטת הטור אין לצרף, לשיטה בפ"ע ועיין ב"י חו"מ סי' ע"ז סעיף ד' וליכא למימר דהרא"ש ורבינו יעקב תרי נינהו דלעולם ר"י אזיל בשיטת הרא"ש דתרווייהו אינם אלא כח אחד) וצ"ע שלא העירו בזה האחרונים. ונדבר עוד מקרבת אשתו אם עדיף משאר קרובים או גרע הנה מדברי הכ"מ הנ"ל שזכרנו מוכח שגרוע מהם וכן מדברי הריטב"א וכן לתי' ב' שגבי שאר קרובים אם רוצים יכולים להתאבל אפי' שניים משא"כ באשתו עיי"ש בריטב"א ועיין בת"כ ובמלבים שם ודו"ק [וכעת בעת עסקי במלאכת העתקה נלפענ"ד להוסיף דהיינו כי ז"ל הת"כ, שארו זו אשתו, והיינו שהנה אשתו כגופו והענין כן הוא שאשתו גופי' הוה קרוב יותר מכל הקרובים כי מקרא מלא דיבר הכ' ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אשתו ודבק באשתו (ובדרוש בס"ד הארכתי בזה, כי נשאלתי בזה כי מזה מוכח שנפסק הקוב' ועיין בכללין מערכת אשתו כגופו] אולם הענין הוא שאשתו גופי' הוא קרוב יותר מכל הקרובים, אבל קרובי אשתו, אינם קרובים לו כ"כ כקרובו בתולדה, וזה ביאור שארו זו אשתו ר"ל שרק אשתו הוא שארו, והמעיין היטב בשו"ע חו"מ סי' ג"ל לענין קורבי, יראה שענין גיסו הוא דייקא בעל אחותו, אבל בעל אחות אשתו אינו מכונה בשם זה, וזה ברור בס"ד בסברה ובגמר' שאשתו גופ' הו' קרובו יותר, מכל קרובים, אבל קרובי אשתו אינו כ"כ קרובים מקרוביו שהם או"א, כי אשתו כגופו, ולא קרובי אשתו ודו"ק היטב תמצא שנכונים דברי בס"ד. ו) ונחזור לענין ראשון הנה בש"ס איתא הוסיפו עליהם, ואחותו הנשואה בין מאביו ובין מאמו, לכאו' פשטות הלשון מוכח שדוקא אם הוא משניהם בין מאביו ובין מאמו אולם התוס' שם לא פירשו כן ועיין בהגמ"יי בריש פ"ב סי' א', שרבינו יואל שהלך לרחוץ ביום שנפטר אחותו הנשואה כי הוא פי' אחותו הנשואה בין מאביו ובין מאמו דייקא משניהם עיי"ש דשיטת הרמב"ם וכל הפוסקים כנגד זה אלא הן מצד אביו והן מצד אמו הוה קורב'. וכעת נשית פנינו לדברי הריטב"א פי' אפי' מאביו הוצרכו להוסיף מוכח לכאור' שיותר קרוב מאם אולם התוס' כתבו ד"ה ואחותו ר"ל לא מבעי מאביו אלא אפי' אמו: והנה עפ"י הלכה הוא כדברי התוס' כי יותר פשוט בכל ענינים קורבה של אביו מקורב' של אמו לחוד. ז) ומעתה הנה לפענ"ד שיטת רבינו הרמב"ם שג' מיני קורב' המה, והיינו שמעיקר הדין לענין יבום וחליצה היינו אחים מן האב אבל אחים מאם לחוד אינו כלום ובכ"ז דהנה מצוה בגדול לייבם ואם קדם הקטן זכה (ועיין קול סופר שביאור בזה שזכה במצוה) וענין זכה מוכח שזכות הוא לו וע"כ בכ"ז דבר זה החוש והשכל מעיד שאם הוא בתרתי שהם אחים מאב ואם ואח הגדול הוא רק מאב לחוד והקטן ממנו (אבל הוא גדול משאר האחים) שהוא עם הנפטר אח מאב ואם שבגונא זה לא יהי' מצוה בגדול לייבם כי זה סברה היא שזה הקטן קדם לאחיו הגדול ממנו, ומה שאמרינן מצוה בגדול לייבם היינו אם הם שקולים ושניהם שוין או ששניהם [וכן הנפטר] הם מאו"א, או מאב לחודיא אבל אם הגדול הוא רק מאב והקטן ממנו הוא מאב ואם ובפרט אם הוא גדול יותר משאר אחים יש מקום לומר שאין מעליות' בגדול וזה שיטת רבינו הרמב"ם בביאור הסוגי' כאשר נדבר להלן ובזה ממילא רווח' שמעתי'. הג"ה אמר מרדכי תשו' זו כתבתי בהיותי בן כ"ה שנים בהיות טל היולדות עלי' ונטיתי אחר פלפולים בכח דהתירה והצעתיו לפני רבותינו הגדולים הי"ו ולא הסכימו בפרט זה בכ"ז משנה לא זזה ממקומו להראות כי אין לבנות על פלפולים ומרן החת"ס זי"ע כ' כל קו' יש לה תי' וחדש אסור מן התורה. וק"ל.] ח) ובזה יובנו היטב הדק דברי כר המערבי, והוא בריש הלכות יבום שחליצה הוא מאחים מאביו, ובה' ו' כ' שאחים מן האם לחוד אינו כלום. [ולהלן נדבר בביאור הלכה זו ממה שהקשיתי בס"ד להתבונן] ובפ"ב הלכה ו' ועיין באות ב' שהקשיתי מדוע נקיט זה בהלכותיו כיון שהקדים שביבום העיקר תולה באב, אולם רבינו נר המערבי להורות נתן הדין הגם שמצוה בגדול לייבם היינו אם הם שווין באחוה ובזה יבואר היטב הלכה זו. שמצוה בגדול לייבם וזה שנאמר אשר תלד האם ואין משמעו אשר תלד היבמה ר"ל שדייקא אם הם שוין באחוה אז מצוה בגדול אבל אם אינם שוין באחוה והקטן ממנו הוא שוה לגמרי להנפטר באחוה הן מצד אביו והן מצד אמו יש מקום לומר שאינו מצוה בגדול לייבם כנלפענ"ד ביאור דברי רבינו בר המערבי זי"ע ומובן היטב כי הלכ' למעשה השמיענו רבינו משום דלכאו' יש מקום לספק דהנה לפי דאמרי' והי' הבכור היינו שמצו' בגדול לייבם ויקום על שם אחיו שבכאן מקרא יוצא מידי פשוטו יש לעיין מה כונת הש"ס אם ר"ל שאין צ"ל לקרות הבן על שמו של הנפטר או שאם אפי' רוצה לקרותו בנו על שם הנפטר אינו רשאי אולם דבר זה, נלמד מדברי רש"י זי"ע דף כ' ד"ה אפקית' לגמרי "שאין צריך" לקרות לבנו בשם אחיו המת משמע שאינו צריך אבל עכ"פ רשאי, וא"כ אפי' בכאן לא יצא לגמרי מפשטותו ע"כ השמיענו רבינו דין חדש שמצוה בגדול אם שוין באחו' וברוך המאיר עינים. ט) וכעת נשית פנינו למה שכ' (באות ג' ד') כי שיטת רבינו הרמב"ם וג' ענינים וחלוקות המה