באר מרדכי קמט

להלן, בס"ד) אין שום מעליות' אם הוא מצד אמו ג"כ ג) ומתוכו יתבאר הא דקיי"ל בש"ס מצוה אם הוא דאו' או דרבנן, ד) וביאור פלוגת' הרמב"ם והראב"ד אם יש מעליות' אם אין הגדול בכאן לענין שאר אחים כלפי גדלם אי לא. א) ונציע דברי הש"ס והפוסקים בזה, בס"ד מקרא מלא דיבר הכתוב (דברים כ"ה ה' ו') כי ישבו אחים וכו' והיה הבכור אשר תלד יקים על שם אחיו המת ולא ימחה שמו בישראל ואיתא בש"ס (יבמות דף כ"ד) במתני' מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה (והנה לכאורה מכאן יש ראי' למה שנסתפקו האחרונים אם יש חילוק בדאורייתא בין לכתחילה לדיעבד והנה מכאן ראי' ברורה לזה כיון שאמרינן אם קדם הקטן זכה משמע שמועיל היבום, ובפרט כי זכה עיין בכללין סי' ריש עין וחי' סוכה סי' מ"ז וכללין סי' תקט"ו וסי' תתמ"ב) וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה, זה לפי שנאמר והיה הבכור אשר תלד ר"ל אשר תלד אם המת ותלד במקום ילדה, ובא העתיד במקום עבר ע"כ וכן הוא בה' יבום פ"ב הלכה ו', מי שמת והניח אחים מפי השמוע' למדו שאין מדבר אלא בבכור שבאחים ר"ל גדול שבאחים יקים על שם אחיו וכו' וזה שנאמר אשר תלד משמעו אשר ילדה האם (המת) ואין משמעו אשר תלד היבמה עכ"ל. ותמוה טובא הלא בש"ס נדרש אשר תלד פרט לאיילונית ועיין במ"מ, שעמד בזה וכ' ורבינו פי' פשט הכתוב דרך המדרש ואמר שאשר תלד הוא על (הא"ש צ"ל האם) שילדה האחים הנזכרת בפ' ועיין בתוי"ט במתני' שכ' שביאור דברי רבינו הם הגם שאמרינן שבכאן מקרא יוצא מידי פשוטו, בכ"ז אינו יוצא לגמרי עיי"ש היטב בדברי קדשו ועיין תוס' דף ע' ע"ב ד"ה אלא לאפנויי, עיי"ש היטב בתוס' וזה הוא ים גדול ורחב ידים לבאר ענין אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועיין רמב"ן בס' המצות שורש ב' – לא אמרו אין מקרא אלא כפשוטו רק אין מקרא יוצא מידי פשוטו משמע דהכונה דשניהם אמת פנימי וחיצון ויסבול הכ' שניהם רק פ"א אמרו עפ"י הקבלה (ועיין בהקדמת הרמב"ם פס' המורה) שאם נוציא הקרא מפשוטו אז ח"ו יתבטלו כל מצות התורה ועיין היטב בהג"ה מהר"ץ חיות שבת דף ס"ג) ונודע ג"כ הפלוגת' הראשונים בענין אגדות הש"ס אם נדרשים עפ"י פשוטו או לא והנלפענ"ד שזה יהי' תולה בס"ד אם למדין הלכ' מאגדות או לא שאם נאמר שאגדות הש"ס הם סובלים פשטותו ג"כ ע"כ מקום ללמוד מהם הלכ', משא"כ אם כאמר שאין סובלין פשטותו אז אין ללמוד מהם כלל, הל' כיון שפשטותם אינו מובן לנו כפי השגתינו ודו"ק ובענין אי למדין הל' מאגדה עיין בנוב"י בתשו' להגאון מהרי"ף זי"ע ועיין תנינא חו"מ סי' י"ד (ועיין שד"ח במערכת אלף כללים סי' צ"ה ובחלק עשירי סי' ט"ו) ועיין ר"ן סוגיא דקטפרת בענין למדין ה' מאגדה עיין באע"ז באה"ט סי' קי"ט אות ו' ובפתחי תשו' שם ודו"ק. וד' יהי' בעוזרי לבאר כלל זה בענין אין מקרא יוצא מידי פשיטו כי אין זה כעת מטרת חפצינו. ב) נחזור לענינינו עני ואביון אנכי בדעת בכ"ז אציע מה שלא זכיתי להבין בדברי הרמב"ם הנ"ל, [שכבר עמדו עליהם המ"מ והתוי"ט] וישבו מדוע נקיט דרשה חדשה בכ"ז תמוה הלא כיון שקיימ"ל בש"ס (יבמות דף כ"ד י"ז) שאחים מן האב הם חולצים או מייבים ועיין רמב"ם בפ"א מה' יבום וחליצה, וכן בשו"ע סי' קנ"ו א"כ מה מעליותיא הוא שהם מאם אחד ומדוע לפי' הרמב"ם שביאור הקרא שאשר תלד היינו "שאם האחים" מה נפק"מ אם הם מאם אחד או לא, דא"א לומר שאם האחים הם מאם אחד ולא מאב שיהי' שייך בו יבום כי זה מקשי הש"ס הנ"ל ומסיק שאינו כאשר נדבר להלן, ואם הם מאב אחד מה נפק"מ אם הם מאם אחד או לא, כי הגם שרבינו התוי"ט ומ"מ תי' שכונת הרמב"ם לבאר ביאור הקרא לפי פשוטו בכ"ז לעיניי הטרוטות לא יובן היאך יסבול פשט הקרא הזה שלא יהי' מתנגד להלכ' כאשר כתבנו ולדוחק יחשב לומר שהתורה דיברה שסתם אחים הם מאב ואם, ובפרט אפי' נאמר לתרץ כדברי התוי"ט שכ' כן בפי' המשנה, כי לפרש בא אבל בידו החזק' כי להורות נתן מוכרחים אינו לומר שלענין הלכ' יש ג"כ נפק"מ אם הם ג"כ א) אחים מאו"א ב') או רק מאב לחוד, ג) או מאם ולא מאב. ג') והנלפענ"ד בס"ד ז"ל הרמב"ם (פ"א ה"ז) אחים מן האם אינם חשובים אחים (אלא לאבילות ולעדות) אבל לענין ירושה או לענין יבום וחליצה הרי הם כמי שאינם שאין אחוה אלא מאב עכ"ל ועיין בהג"ה מיי' אות ו' צ"ע בה' אבל, והכונה דהנה ז"ל הרמב"ם (פ"ב מה' אבל הלכה י"ב) אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא להם שנאמר לבנו ולבתו וכו' מה בנו הראוי לירושתו אף אחים ואחותו הראוים לירושתו (והוא מדברי הת"כ) וא"כ תמה מה שכ' רבינו (ה' יבום פ"א ה"ז) שלענין ירושה אחים מן האם אינם חשובים אחים והלא בענין ירושה תולה ענין טומאת כהנים שמטמאה לקרובו וכיון שאינו מטמא להם אינו מתאבל עליהם (כדאיתא ש"ס [אילו מגלחין דף כ' ע"ב) ת"ר כל האמור בפ' כהנים שהכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם ועיין רמב"ם וכ"מ ריש פ"ב מה' שמחות וק"ל) וא"כ מה זה שכ' רבינו שרק לענין ירושה אין אחוה אלא מן האב הלא ג"כ לענין אבילות הוה אחו' רק מן האב ובפרט לפי הגירס' שכ' בפי' שלענין אבילות אחים מן האם חשובים אחים (ועיין שו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ד' ודו"ק) הוה הסתירה מפורש כנ"ל הכונה בקושי' הגמ"יי זי"ע. ד) והנלפענ"ד בס"ד "כי לשון חכמים מרפ"א", כדנדייק היטב בלשון נר המערבי וכל דבריו בסידור לשונו בפ"א אחים מן האם אין חשובים אחים לענין ירושה או לענין יבום וחליצה ויש לעיין מה שהוסיף הרי הם כמי שאינם שאין אחוה אלא מן האב מה היה המקרא חסר אם לא הוסיף רבינו זאת ב) מה השמיענו ענין ירושה בכאן שאין ענינו ובה' נחלות מקומו ג) כיון שכ' בריש הכ' בפ"א מצות עשה מה"ת שייבם אדם אשת אחיו מאביו א"כ מבואר הכול וא"כ מה זה שהוסיף הל' שלימה וצ"ע טובא. וי"ל דהנה ז"ל הרמב"ם בריש פ"ב מהלכות שמחות אלו שהאדם חייב להתאבל עליהם ד"ת אמו, וכו' ואחיו ואחותו "מאביו" ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשוא' וכן אשה על בעלה, על אחיו ואחותו עכ"ל ועיין בכ"מ שם שתמה מ"ש רבינו שמדבריהם שיתאבל האיש על אשתו דהנה כתובה דאורייתא (זה נפל באשלי רברבתא ועיין בהוספות לספרי קנין חדש) ושארו זו אשתו והרמב"ם ס"ל שטומאה שייך עם אבילות (וכן מבואר בפי' פ"ב ה"ח וכן כל אותן שאין מתאבלין עליהם וכו' אין הכהן מתטמא להן ועיין בכ"מ שמקורו מת"כ) וא"כ טומאת'