באר מרדכי קמג

משום שאלה וגזירה משום נסיוני, ע"כ דברי הש"ס [הנה הרמב"ם לא בפי' המשנה ולא בידו החזקה ב"כ משבת לא הביא הטעם משום נסיוני עיי"ש ועיין בר"ן. ויש להמתיק כי הרמב"ם ס"ל כי אף אם השכיר לחבירו מ"מ יש להמשכיר כח גמור בו וכמבואר בפ"ו משכירות ע"ש נשאר כפי שיטתו כסד"א וכתי' שאמרינן משום שאלה וקושי' הש"ס שקניא הגם שיכול השוכר והשואל להשתמש בו מ"מ בגוף הענין אין בו שום "קנין" ובזה יש לתרץ סתירת הש"ס דהיינו בע"ז איתא "קנין" דהיינו בגוף החפץ זה אין בו משא"כ שכירת ממכר הוא דהיינו שישתמש בו השוכר כשלו והם דברי הריטב"א]. [והיינו ששיטת הרמב"ם כיון דמסקינן שכירות לא קניא הדרינן למילתא קמא והטעם משום שאלה ומשום שכירות וק"ל]. ד') ובקושי' הש"ס [ושכירות מי קניא] והתנן ישראל ששכר פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה ואי ס"ד שכירת קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידי' הוא עיין בלשון הרמב"ם בפ"ט מהלכות תרומות הלכה ז' ישראל ששכר בהמה מכהן מאכיל' תורמ' וכהן ששכר בהמת ישראל לא יאכלנו תרומ' מפני שאינו קנין כספו' ועיין במשנה למלך שם שתמה שלא ביאר רבינו רישא דמתני' ישראל ששכר פרה מכהן שמאכיל' תרומה במה מיירי אי במזונותי' על ישראל או על הכהן, והנרא' לפענ"ד משיטת הרמב"ם כשיטת רש"י ובמה שאמר בסיפ' הטעם "מפני שאינו קנין כספו" ביאור שהכול תולה בענין של מי הו' קנין כסף בו, וע"כ ברישא כיון שהו' קנין כספו של כהן נאכיל' בתרומ' וא"כ נשאר הקושי' הכא כהנה וזה יישב רש"י ועיין בתוס' שס"ל שרישא איירי כשאין מזונתי' על ישראל וכו' וכן כ' הריטב"א] וזה מפורש בדברי התוס' יבמות דף ס"ו בשם ר"י וכן מפורש ג"כ בפי' המשנה להרמב"ם וז"ל וידוע כי כשיקנה הכהן בהמה שהוא מאכיל' בתרומ' למאמר השם יתעלה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ולפיכך כששכר בהמה אינו מאכיל' בתרומ' לפי שאינו קנין כספו וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה, ובאמת נראה כסתירה כי בע"ז כתבו התוס' בשם הר"י וכן ביבמות [ואולי כפי הנרא' מלשון התוס' גרסינן ישראל ששכר פרה מכהן שינאכיל' כרשיני תרומ' אע"פ שמזונתי' עליו וא"כ כבר איתא מפורש כן ג"כ ברישא ולא בשאר רק קושי' התוס' ה"ב] דאם הי' על ישראל אדדייק מסיפא דשכירות לא קניא לידוק מרישא, וי"ל כי שיטת הרמב"ם ורש"י בזה, דהנה מקרא מלא דיבר הכתוב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וא"כ כיון שנקנה להיות שלו לחלוטין. זה לא יוכל להפקיע השכירות שהוא מכיר' רק ליומא שהו' שלו רק להשתמש בו אבל אין לו על הקרקע והבהמ' וכו' שום שיעובוד ע"כ הגם שמזונתי' על הישראל בכ"ז השכירות לא יוכל להפקיע שם קנין כספו ובפרט כדברי רש"י שגם הכהן נהנה עי"ז משא"כ בסיפא כהן ששכר בהמ' מישראל אם נאמר ששכירת הו' קנין גמור א"כ הי' לו להיות בשם קנין כספו וק"ל. ה') וראיתי במרדכי פרק אלמנה סימן ס"ה שהקשו שם ועיין בתוס' יבמות ובר"ש בפירש המשנה ובריטב"א בע"ז] אמאי כהן ששכר בהמה מישראל לא יאכילנ' כרשיני תרומה אעפ"י שאחונתי' עליו והלא תרומ' מותרת להנאת ישראל, ותי' שהנא' של כילוי אסור עיי"ש ואר' יקר תי' דהא דאמרינן הכא לא יאכלנו כרשיני תרומ' מפני שהבהמה מתפטמת מן התרומ' ונמצא ישראל אוכל תרומה ולא נהירא דא"כ אמאי אנו אוכלין. תרנגולים המתפטמים מן השרצים, עיין בסי' ס' ביו"ד בהג"ה ובש"ך ס"ק ה' שמבואר הכול, [והנה לכאור' לולא קושי' המרדכי על דברי הר"ר יקר הי' מקום להקשות עליו מש"ס ע"ז דאם נאמר שכהן ששכר פרה מישראל אסור להאכילה תרומה אע"פ שמזונתי' על הכהן משום שיחזירנו לישראל ויהי'. הישראל נהנה מתרומה ומה מקשי שם ואי ס"ד שכירות קניא אמאי לא יאכילנו פרה דידי' היא, הלא האיסור הוא משום שהישראל יהנה ממנו. משום שנתפטמ' מאיסור וצ"ע. (ומדברי המרדכי שם מוכח שס"ל ברישא במזונתי' על ישראל עיי"ש בקושי' בסופו וק"ל). ו) לעיל אות ב' שכתבתי פלוגת' אי קנין השכירות הו' מדאורייתא או לא נלפענ"ד לבאר בזה דברי הש"ס דף ק"ב, ע"ב לענין חודש העיבור אי של המשכיר או של השוכר "יחלוקו" ור"ן אמר קרקע בחזקת בעלי' עומדת וי"ל שפליגי דהנה ידוע שקנין דרבנן לא יפקיע קנין דאורייתא והנה קרקע שזכה בו" המשכיר ע"י לקיח' לא יכול להפקיע חזקתו השוכר כיון ששכירת לא קני' מדאורייתא וע"כ אמרינן קרקע בחזקת בעלי' עומדת משא"כ כמו שאיתא במתני' יחלקו עיי"ש בש"ס שקנין השכירות הו' ג"כ קנין דאורייתא ואדרבה השוכר מוחזק כי הוא דר בו כעת [ועיין ב"ח סי' שי"ב שהבאתי לעיל בס"ד] ע"כ יחלוקו ודו"ק. ז) ובגוף דשכירות קני' יש בו הרבה סתירת בשו"ע חו"מ. הנה בשו"ע סי' ר"ס ס"ד ראובן הדר עם שמעון בביתו ומעלה לו שכר אם צבי שבור או גוזלות שלא פרחו נכנסו לתוך הבית זכו בהם שניהם (והוא מתשובת הרא"ש כלל א"ל סי' א' בב"י ובבאה"ג וקצות נסמן בטעות) ובסי' שי"ג הביא המחבר דברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות שכירות הזבל שבחצר אם הוא מבהמות אחרים הזבל של בעה"ב שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, ועיין בב"י שתמה בכאן הלא שכירות ליומא ממכר הוא, ועיין היטב בש"ך ס"ק א', ובסמ"ע ס"ק ה'. ולולא דברי קדשם נלפענ"ד לתרץ שהכרעת הב"י בזה שיש חילוק בין זבל ובין צבי שבור וגוזלת שלא פרחו, דהנה איתא במתני' דף י"א (במסכת ב"מ) ראת אותם רצין אחר המציא' אחר צבי שבור ואחר גוזלת שלא פרחו ואמר זכתי' לי שדי זכת' והיינו דוקא אם עומד בצד שדהו שמשתמרין ע"י (ועיין בשו"ע סי' רס"ח סעיף ד' עיי"ש) והנה נקיט במתני' ראה אותם רצין אחר צבי שבור דהיינו הגם שאינו יכול לרוץ מן הסתם היטב ויכול להגיעו (ועיין בתוס' הי' צבי רץ) ובכ"ז צריך להיות עומד על המשמר וא"כ לזה שיזכ' לו שדהו בעי תרתי דהיינו שדהו וג"כ לעמוד שם ולרץ אחרי' שלא יעבור בשדי אחר, וא"כ שפיר מובן כי בשו"ע סי' ר"ס מיירי במציא' שאם אינו עושה פעולתו לזה שאינו משמרו יאבד המציא' וא"כ באה המציא' ע"י שניהם. ע"י השדה וע"י שמירתו וכיון שהבית הו' מושכר ג"כ לשוכר (ובפרט כלישנא כי יש מקום לומר שנכנס "לתוך ביתו" וא"כ בודאי משתמר ע"י ע"כ זכה השוכר בזה) ובאמת צ"ע כי המעיין בגוף תשו' הרא"ש וכאשר העתיקו הטור, דהנה ז"ל השאל' בשמעון הדר עם ראובן בביתו ומעלה לו שכר וקנה מציא' שם אם הוא של השוכר או של המשכיר, תשו' נ"ל כיון שמעלה לו שכר הוא כחצר השותפין. ואית' שחצר השותפין קונין זה מזה וכ"ש מאינש דעלמא ואם הי' צבי