באר מרדכי יד

רק אם מועיל לחזור ולמלחו אבל בגוונא זה שכבר בשלו אותו א"כ זה העצם נידן כלא נמלח כלל והנה שיערתי העצם כדברי רש"י פסחים דף מ"ד שממלא כלי פה אל פה, (עיין הג"ה בסוף סדר זרעים ליד החזקה שהם מפסקי ספר התרומה בד"ה קבלה לשיעור עומר וכו' קבלה אחרת עיי"ש), והי' שיעור העצם הנ"ל ג' רביעי דעציא וכל המאכל הרוטב והקיפה והחתיכות הי' ד' ליטער וב' דעציא ועפ"י חשבון ס' הי' צריך ד' ליטער וחצי להתיר התבשיל וכאן הי' חסר משיעור הנ"ל, ובכ"ז צדדתי להתירו בס"ד כי הי' איש עני וג"כ על הכלים ולעני הו' הפסד מרובה הנה א') יש לדונו כספק ס' כי הי' בקירוב לג' רביעי דעציא ובכ"ז אינו נכנס בגדר ספק לעצמו כי אפשר לידע בבירור ועיין בסי' צ"ח בשם המרדכי לענין ספק לכל העולם אם נכנס בגדר ספק ובסי' פ"א, ב') נ"ל בס"ד שהנה ב' דיעות אי בעי ס' נגד כל החתיכה או סגי בס' נגד הדם שבתוכו (עיין רא"ש פרק כ"ה סי' מ"ה) [ועיין ב"י בשם או"ח וד"מ סי' ס"ט אות כ"ב כ"ג] והוא שיטת הראב"ד והגם שלא הובא דינו בשו"ע ובהג"ה בכ"ז ראיתי בגליון מהרש"א בשם שו"ת גינת וורדים שסמך על דברי הראב"ד הנ"ל וא"כ בגוונא זה שיש ס' ספק יש מקום לצדד להתיר וא"כ אינו שיטה דחוי כיון שהרב גוו"ר סמך עליו והובא בב"י בספרו הגדול' אבל מי אנכי להתיר בגוונא זה כיון שלא הובא בשו"ע ועיין ש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגת או"ה אות ח' ובכ"ז התרתי בס"ד דהנה נודע הפלוגתא אם מחזיקין דם בעור ועיין מנח"י וטו"ז סי' כ"ג וש"ס יומא ולקח מדם הפר ולא מדם העור ופרמ"ג בפתיחה להלכות מליחה, אולם עצמות היבשות עיין בסי' צ"ט שעצמות האיסור מצרפין להתיר ופשיטא שאין מחזיקין בו דם כי מה שצריך מליחה הוא משום המוח שבתוכו וא"כ פשיטא שצריך ס' רק נגד המוח (מארך) שבתוכו ובסי' ע"א סעיף ג' שלכתחילה לא ימלח הבשר עם עצם ועיין באר היטב שם אות ט' בשם הפר"ח והגם דלא קיימ"ל כתשו' שמש צדקה להתיר בגוונא זה ופתחי תשו' סי' ס"ט אות י"ט בכ"ז בעצם באופן זה נ"ל בס"ד להתיר וכן הורתי למעשה. מהלין טעמי' דהצענו א') שהו' ספק ס' ב') שעכ"פ הסומך על שיטת הראב"ד בגוונא שכבר סמך עליו הגוו"ר אין מזניחין אותו, ג') הגם דלא קיימ"ל כשמש צדקה בשומן להתיר אם יש ס' נגד הדם בעצם שאין מחזיקין בו דם ועיין בסי' ס"ח סעיף ד' ובש"ך שם, ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ז"ן שהביא בשם שו"ת הר"א ששון שלמעשה אין לסמוך אשיטת הראב"ד בכ"ז בגוונא זה אין לחשבו לשיטה דחוי, ביש עוד סניפין להתיר ועיין בש"ך סי' ע"ה אות ח' עיי"ש שכ' לענין מליחת שומן וז"ל כיון דעינינו רואות דלית בהו דם למראית עניים ובודאי הוא מעט מזעיר ראוי להקל עיי"ש בענין המדובר בו, מכל הלין טעמי' ושלש אלה יעשה לו להתירו ד' בא ער"ח שבט תער"ג לפ"ק נייטרא תע"א. ושאלתי עצת מורי הגאון מאור הגולה דבאניאד זצוק"ל ובלח"ט עט"ר הגאה"ק אב"ד מאקאווא שליט"א והסכימו להתיר ועט"ר יחי' הראה לי מקום לדברי חכ"א כלל ל"ג אות י"ב שהורה בעצם הקולית אם נתבשל בלא מליחה יש להתיר אף בלא ס' שאין בהם מוח ובשאר עצמות שיש בהם מוח בה"מ אפשר ג"כ דיש להתיר אף בלא ס' עיי"ש ושמרן החת"ס אמר לבנו הגאון מהר"ש אב"ד ור"מ דק"ק קראקא תע"א שעל הכרעת החכ"א יכולים לסמוך לדינא ודו"ק. סימן ד'. (שו"ת לשו"ע חו"מ סי' כ"ו). פעמים רבות נתעוררתי לעיין בענין ההולכים בערכאות של עכו"ם שכמעט הותרה הרצועה בעו"ה, וזה יצא ראשונה הלא ידוע ומפורסם כמבואר בסי' כ"ו שאסור לדין בדיני עכו"ם בכפלותיהן ופרטותיהן אפי' נתרצו כנודע וזה ג"כ ידוע ומפורסם שצריך לשלם ההוצאות שגרם לחבירו ע"י שהלך בערכאות של עכו"ם ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' א' וזה אינו צריך לפנים ועתה אני שואל אם צריך לשלם כל ההוצאות או שצריך לשלם רק הוצאות הראשונות אבל אח"כ הי' מהחיוב שהנתבע יתבע אותו לד"ת וא"כ מחל ע"ז וג"כ הסכים לדין בדיני עכו"ם והגם שמבואר בסי' כ"ו ס"א שאפי' נתרצה ב' הצדדין לדין בדיני עכו"ם אסור והם רשעים היינו לענין איסור אבל לענין ממונא שאני אבל בכ"ז פשוט וברור שעל הנתבע הו' חיובא רמי' אח"כ לתבוע אותו לד"ת וכיון שלא תבע איהו דאפסיד אנפשי' ועיין באורים סי' הנ"ל אות ו' בענין מי שהלך בערכאות של עכו"ם ונתחייב בדיניהם ואח"כ חוזר ותובע לפני דיינא ישראל יש לעיין אם נזקקין לו ועיי"ש שהעלה לחלק בין אם כבר נגבע החוב או לא ועכ"פ קודם שנתחייב בדיני עכו"ם רק החל לשפוט ודאי דמצי לחזור ולילך לתבוע אותו בד"י וחייב שני לציית לדיני ישראל עיי"ש ובאמת שמעתי וידעתי שכן נהגו בתי דינים שרק הוצאות ראשונות משלמים כי אח"כ הו' רמי' חיובא על הנתבע לתבוע אותו לדין. וחפשתי בענין זה באמתחת ספרים שלי וראיתי בשו"ת תשורת ש"י מהד"ת סי' קס"ב (מסיגוט) שהשואל כתב לו שהמנהג כן במקומו ודן בענין זה אם מועיל עיי"ש היטב כל התשו' והביא בסופו משו"ת הרי בשמים דהתובע א"צ להחזיר להנתבע הוצאתיו אחר טערמין הראשון כיון שהי' יכול להציל את עצמו לקרוא לתובע לד"ת וצ"ע. והנה בגוונא שלו חייב לראובן כל הוצאותיו כיון ששמעון קראו לד"ת ועיי"ש בסי' קס"ד שחיובא הו' רמי' עליו לקרוא לד"ת וכיון שלא קראו איהו דאפסיד אנפשי' ועיין עוד שם בסי' ט"ז בענין הוצאות לאדווא-קאטעען ועיין בשו"ת מהרש"ם (בראזאן) ח"ג במפתחות שהראה מקום לתשו' שלו במפתחות ח"א ועתה אבוא במעשה שבא לפניי בס"ד: שאלה: ראובן שקבל לפני עכו"ם דהיינו שהי' חייב לו ממה שלקח שפיריטוס בחנותו ולא שילם והמתין איזהו חדשים ואח"כ עשה נגדו קלאגע ועלו ההוצאות עם העגזאקאציאן עד ע' כתרים דהיינו שנתפשרו שישלם בכל שבוע סך ג' כתרים ולא שילם ולשוא הי' מבקשו לד"ת כי מה כוחינו ורק כאשר עשה קלאגע ע"י געריכט אז עשה כל מה שבכוחו שלא יקחו את רכושו ואח"כ שהוכרח לשלם כל ההוצאות הגדולות אילו שאל הנתבע את התובע מדוע ככה עשית להרבות לי כ"כ הוצאות השיב המלוה שעל ההוצאות נעמוד לד"ת ועשו פערגלייך חדש וזה ג"כ לא קיים הנתבע אולם בנתיים זה הלוה כאשר ראה שבעלי חובותיו רבו מאוד בין יום ללילה הי' פירמא חנותו על שם איש זר, ואיש אחר נתנסה לבקש ממנו ע"י ערכאות של עכו"ם ועשה הוצאות בחנם אולם זה המלוה בחכמה שיכל את ידיו וידע שיש לו דרעשמאשין (שלא ידע הלוה שיודעים שהוא שלו) ובא המלוה עם העקזעקוטער ועשה פענדונג