באר מרדכי קלט

ועשירית האיפה" שאין מקריב אלא כהן המשמש בכהונ' גדול' אבל פר הבא על כל מצות שניהם שוים הם בו ר"פ וכאמור "ששניהם הי' כהן המשיח" וזה הוא משנ' דף ט' דהוריות משא"כ המשנ' דמסכת מגיל' דף ט' והוריות דף י"א הרישא דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר הרא' הגאון בעל עין משפט בפרק ט"ו משגגות וכן הי' סובר הלח"מ אבל במחילת עצמותיהם הקדושים לא זה כונת הרמב"ם כי הסיפא דמתני' הנ"ל אינו מובא כלל ברמב"ם כי זה אתי' כר"מ והרמב"ם פוסק כר"י בפ"א מה' עבודת יוה"כ וכאמור ומתורצים כל קושי' הלח"מ ודו"ק היטב בס"ד. ונחזור למה שהקשיתי על דברי התוס'. הנלפענ"ד נקדם דברי הריטב"א מגיל' דף ט' וז"ל ר"י אומר ראשון חוזר לעבודתו ב' אינו כא כהן גדול ולא כהן הדיוט פי' רשאי לשמש בח' בגדים ככה"ג ולא בד' ככהן הדיוט והאי מדרבנן כדמפרש ואזיל משום דאילו מדאוריית' עובד ככה"ג וכו' עכ"ל וכן מפורש בתוס' יומא וכן במגילה ד"ה משום איבה עיי"ש. וא"כ כיון שמצד דין תורה "כל מצות כה"ג עליו" וע"כ הביא הרמב"ם לשון הנ"ל להורות שבד"ת שניהם שווין ורק מדרבנן ס"ל שמשום איבה יחזור הראשון למקומו לגמרי וא"כ יש להסביר בזה בטוט"ד בס"ד דברי התו' שכ' דכיון דהל' כר"י יש לנו נפק"מ גם בזמן הזה אי קיימ"ל כר"י לפרנס הממונ' על הצבור ועבר מחמת אונס כשיעבור האונס חוזר לשררתו ר"כ לגמרי שהוא השר והראשון והראש ואין לו שעבר עוד חלק כמו לראשון ומיושב קושי' מהרש"א באות א') כי הגם שלר"מ שהראשון חוזר בכ"ז גם שני כל מצות כהונ' גדול' עליו ושניהם שוין לגדול' כי ר"מ אוקמי' אד"ת ולא חייש לאיבה משא"כ לר"י אמרינן שחוזר לשררתו והשני אינו שוה לו כי חייש לאיב' ומתורץ קושיא מהרש"א. וקושיא הב') גם כן מתורץ וגם נוהגין כבוד בשני ר"כ שאפי' לר' יוסי שסובר שחיישינן לאיבה ואינו ראוי לשמש בכ"ג בכ"ז גם הוא מודה שלא ישמש בד' בגדים וא"כ מוכח שיש לו קצת מעל' משום ששימש בכהונ' גדול' ולכן נוהגין בו כבוד ורק שלא יהי' שוה לו והיינו שהביא התוס' ממעש' דר"ע וראב"ע במסכת ברכות דף כ"ח נדרוש מר חד שבתא ומר חד שבתא אתי' לקנויי והיינו כמו ר"י דחייש לאיבה אלא לידרש ר"ג תלתא שבתא וראב"ע חד שבתא והיינו שנוהגין בו כבוד אבל לא שוה לו ודו"ק. והנה לכאור' בנידן דידן הי' מקום לומר שתוכ' גם בפלוגתא דר"מ ור"י לר"מ שסובר שהראשון חוזר לעבודתו והשני ג"כ כל מצות כהונ' גדול' עליו ולא חייש לאיב' ובכאן לא שייך לומר ששניהם ישמשו כאחד כי אז לא יהי' השכר מספיק לשניהם אלא שראובן יהי' חודש אחד משגיח וכן שמעון יהי' חודש אחד משגיח משא"כ לר"י שסובר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי כל לכהן הדיוט ולא לכ"ג וחייש לאיבה וא"כ אין לומר שגם שמעון יעמוד במקומו אלא שרק ראובן יחזור למשמרתו. וכפי אשר ביארנו בס"ד הרמב"ם פסק כר"י בלי ספק וא"כ יחזור למקומו, והנה לכאור' קשה עליו כיון שרבי סתם כר"מ [ועיין במסכת מגילה] מדוע פסק כר"י וי"ל שמעשה דר"ג וראב"ע שהבאתי מוכח כר"י וע"כ פסק כוותי', וכן איתא בפסקי תוס' יומא כר"י ואפשר עוד כי בירושלמי כאן ביומא ובמגיל' לא תני' שום פלוגת' רק ר"י אמר שחיישינן לאיב' ועיין בש"ך יו"ד סי' קמ"ה עיי"ש והלח"מ ספוקי מספקא לי'. - אולם מצאתי בחידושי הריטב"א שפסק כר"מ עיי"ש במגילה ועיין בכור כזהב אות ח', וטורי אבן ושו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ"א ודו"ק. ולכאור' יש מקום לדחות שאין הנידן דומ' כראי' מתרי ותלת טעמא א'] שהכהן הראשון הי' אונס בדבר שאירע לו טומאה ב'] כיון שהי' ידוע להשני רק מחמת אונס עבר הראשון וע"ד כן נתמנה אין שום תביעה מצד חזקה משא"כ הכא א] הי' מחמת פשיעה כי מה שהעבירו לראובן הי' מחמת שעשה דבר שאינו הגון ב] שטוען "שמעון" שלא ידע שרק על איזהו זמן נתמנה [עד שיקבל עליו ראובן דברי חברות] וא"כ י"ל לכ"ע שאין לדחות את שמעון לגמרי ויהי' גם לשמעון חודש אחד כי בזה לכ"ע אין לחוש לאיבה כי הוא הי' פושע בדבר. והלום ראיתי באשל אברהם או"ר סימן ג"ן אות ב' - שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק בה אחר וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענותם טענה והביא ראי' מת"כ פ' צ"ו עיי"ש שסיים דכיון דאידחא אידחא עכ"ל. והנה כי כן גם בנידן דידן כיון שנדחה ראובן אידחא ויעמוד שמעון על משמרתו לגמרי. ובעיקר דברי הא"א יש להקשות לפום רהיטא מסוגיא דיומא הנ"ל שאמרינן שחוזר הראשון למקומו. אבל דעת לנבון בניקל לחלק ביניהם א'] בשלומא בהך דיומא הי' זה הראשון במקומו ולא נדחה רק לפי שעה ע"כ חוזר ונראה משא"כ זה הקטן לא הי' ראוי כלל רק עכשיו תובע חזקת אביו. ב'] שהך דאשל אברהם זה השו"ב יטעון אלמלא ידעתי זאת לא הייתי עוקר דירתי מכאן ולהניח פרנסתי ולהיות משמש עד שיגדל הבן משא"כ גבי כהן שידע שרק עד הזמן שיהי' הכהן באונסו יעמוד על משמרתו [ויש לדמות הך דא"א למה שמבואר בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ר"כ על דברי הרמ"א בסי' רמ"ה שבזה"ז שהרב עוקר דירתו ממקומו ובא לכאן אין להשיג גבולו]. והנה בהך דין דא"א הי' מחמת אונס כי מת אביו ועדיין לא הי' ראוי בנו ובכ"ז אין לדחות האחר שבא במקומו ומכ"ש בנידן דידן שהו' בפשיעת ראובן שאין לדחות לשמעון ממקומו אבל בכל זה יש קצת חילוק ששם עקר השוחט הנ"ל דירתו ממקומו הראשון משא"כ כאן שזה השמעון הי' בכאן ובזמן שאין החנות המוכרת בשר שחיט' פתוח' יכול שמעון לעסוק במלאכתו מלאכת שמים שהי' לו מקדמת דנא ומה גם שלא הי' שמעון הנ"ל על משמרתו רק זמן מועט זה עשרה שבועות וא"כ אין לו חזקה כ"כ כ"ז ויש לומר כאמור שיהי' ראובן חדש אחד וכן שמעון כזה ויש לומר עוד שעי"ז יפקחו יותר מכל ענין ההשגחה כונו שקנאת סופרים תרבה חכמה וונהיי"ט מבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעיף ח"י שאם יש כאן מלמד ובא אחר טוב ממנו מסלקין את הראשון מפני השני עכ"ל כן אם יהי' שניהם ישגיחו זע"ז, וישגיחו היטב ע"כ נלפענ"ד "ששניהם" יהי' חדש אחד בביתו וחדש אחד ונשביח' כאמור בס"ד. אולם להלכה למעשה לפני הגאונים שליט"א משפט הבחירה. [ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שי"ד בד"ה אבל גוף הדין שהביא דברי תשו' מהר"ם רוטענבורג זי"ע שהעיקר אם הי' אונס גמור או לא עיי"ש, ובתוס' נזיר דף מ"ז, שהחילוק אם שימש הרבה שנים השני, אינו חוזר הראשון לשררתו עיי"ש בד"ה "וכן" ועיי"ש היטב]. ועיין שו"ת פרי השדה ח"ב סי' ק"ח תשו' ע"ז וד' הטוב ישגיח מן השמים לטוב לנו להריק שפע ברכה והצלחה וכ"ט.