באר מרדכי קלח

יבטלו ממלאכתם מלאכת הקודש ולא יוכלו לעמוד על משמרתם וכמבואר בשו"ע סי' רמ"ה סעיף י"ז שהמלמד אסור לעשות שום מלאכה והוא בכלל עושה מלאכת ד' ברמי' ובגוונא זה הרי מוכח לעשות כן כי במה יפרנס עצמו אפי' בדוחק ועיין שם בהג"ה שסיים שכל אילו הדברים גורמין שלא יוכלו ללמוד היטב. ומה גם שמבואר בסעיף ח"י שאם יש בכאן מלמד שמלמד עם התינוקות ובא אחר טוב ממנו מסלקין אותו וכ"ש שהם במקומם הם מהירים במלאכתם שאין לפקח פרנסתם. תברא להלכ' ולא למעש' א') כי יש בו פיסוק חיוה' בפרט כאשר הבאתי בס"ד מתשו' מאמר מרדכי הנ"ל, ב) כי עי"ז לא יוכל' המלמדים לעמוד על משמרתם ולימוד התינוקת הוא ענין גדול ועיין בסי' רמ"ט סעיף ט"ז כי הצדק' היותר חשוב' הוא להחזיק לתינוקת ללמדם, וכן יש מקום לומר שהו' מצוה גדול' להחזיק המלמדים שילמדו. כנודע וכמובא בשו"ע שאין מבטלין תינוקת אפי' בבנין ביהמ"ק ועי"ז יבטלו ללימודם. - ג) כנודע שהמלמדים דפה הם מעולים וכמבואר שמסלקים ומכ"ש שאין להביא אחר. כנ"ל. נ"ב עיין בדרכי משה או"ח סי' ג"ן אות ח' שראוי לשכור חזן ולהשתדל לו סיפוקו חלק עבודתו כדי שלא יבוא כידי התרשלות כמו שהכהנים ולוים היו לוקחים תרומת ומעשרות חלק עבודתם ועיי"ש בב"י בשם תשו' הרשב"א שמבואר באר היטב שיותר נכון שגם בימים הקדושים יהי' הש"ץ מושכר ויקבל שכרו משום אסי' דמגין [במסכת בב"ק] ובזה מצאנו ג"כ לשכר הדרשנים וחזנים שנוטלים שכרם מקופת הקהל עיי"ש היטב במתק לשונו ודו"ק. סימן ד'. שאלה ראובן הי' משגיח בבית המטבחיים [בחנות המוכרת בשר שחיט' והעבירוהו משום שעשה דבר שאינו הגון] ולא שאיתרע חזקתו בענין נאמנת בשגחה ושמעון נתמנ' למשגיח תחתיו ועתה שמתחרט ראובן על מעשיו ורוצים לחזור ולמנות את ראובן על משמרתו הראשון טוען שמעון שיש לו כבר חזק' ע"ז ובפרט שלא אמרו לו בעת שנמנ' להיות משגיח שרק "עד הזמן שלא יוחזר ראובן" נתמנה וסבר שהוא לחלוטין והרא"ה "שמעון" הנ"ל מכתב מרב אחד שנקרא להיות שו"ב בגליל שלו ורק ע"י שהי' "משגיח" נתן קדימ' למשמרת ההשגח' הדין עם מי? וד' הטוב יהי' בעזרי לכוון להלכ' לאמית של תורה אכי"ר. וזה החלי בעזר צורי וגואלי. איתא במסכת יומא דף י"ב ע"ב אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונ' גדול' עליו דברי ר"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וכו' ר' יוחנן אמר הלכ' כר"י וכו' וכתבו התוס' תימה דהלכתא למשיחא הוא וכו' וי"ל דאיכא נפק"מ אפי' בזה"ז לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס כשיעבור האונס חוזר לעבודתו] לשררתו וגם נוהגין כבוד בשני כי האי מעשה דר"ג וראב"ע וכו' עכ"ל דברי התוס' בתירוצם קשה להולמן א') הקשה מהרש"א דלהך מילתא דראשון חוזר לעבודתו] לא הו' איצטרך למיפסק הלכ' כר"י. כיון דר"ע נמי קאמר הכי דראשון חוזר לעבודתו אחר שעבר האונס ב) ואני אוסיף להקשות כי מה שסיימו בדבריהם וגם נוהגין כבוד בשני אדרב' לפום רהיטא אתי' כר"מ שהשני כל מצות כהונ' גדול' עליו ועובד בח' בגדים כי לר"י השני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וצ"ע. והנלפענ"ד בס"ד ונקדים בזה פסקו של הרמב"ם בפ"א מהלכות עבודת יוה"כ הלכ' ג' עבר היוה"כ הראשון חוזר לעבודתו והשני עובר "וכל מצות כהונ' גדול' עליו" אלא שאינו עובד ככה"ג ואם עבד עבודתו כשירה ואם מת הראשון זה השני מתמנ' תחתיו עכ"ל ועיין בכסף משנה שם שדיקדק במה שאמר השני וכל מצות כהונ' גדול' עליו שפסק כר"י והביא לישנא שאמר ר"מ בעל מחלקתו עיי"ש תירוצו. ותמו' טובא קושי' הלח"מ בפרק ט"ו מהלכות שגגות ה"ז כ"ג שנמשח בשמן המשח' ועבר מעבודתו מפני מום או זיקנ' וכיוצא בו וחטא בשגג' זו מביא פר על שגגתו לפי שאין בין כהן המשיח המשמש לכהן משיח שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה שבכל יום שאין מקריב אלא המשמש בכהונה גדול' אבל פר הבא על כל המצות שוויים הם בו עכ"ל ותמה הלחם משנ' א) שהזכיר כהן שעבר מחמת מום או זיקנ' איך נאמר שאין בינו לכהן המשמש אלא פר יוה"כ הלא זה פסול וזה כשר ובהא לא מיירי מתני' ב) שסוגי' הש"ס במגילה מוכח כפי' רש"י ומה גם שהרמב"ם פי' כן במסכת מגילה בפי' המשנה, וכאן פסק כר"מ ג) שסותר פסקו שפסק בה' יוה"כ כר' יוסי והניח בצ"ע ולפענ"ד עוד תמוה ד) כפי הבנת הלח"מ שהרמב"ם הביא בכאן המשנ' דמסכת מגילה דאין בין כהן המשיח בשמן המשחה למרוב' בגדים דהיינו רישא דמתני' וכן הסיפא דהיינו כר"מ דיומא ועיין בגמר' שם והלא הרישא דמתני' מובא להלכ' ברמב"ם בפ"ד מהלכות כלי המקדש הלכ' י"ד ולמה מביא בכאן בפרק ט"ו משגגות בכפיל' ובפרט שאין זה מקומו בכאן אלא בכלי המקדש כמובן. והאיר ד' הטוב עיני אחר היגיע' רבה שהכ"מ הראה לנו הדרך שאין כאן שום קושי' כלל, ועיין בלשון הכ"מ בפרק ט"ו משגגות ה"ז משנ' שם הוריות דף ט' ע"ב וכוונתו למתני' דריש פרק ג' דהוריות כהן המשיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחתו וכן משיח שעבר ממשיחתו ואח"כ וכו' מביא פר ועיין בגמר' שם ועיין בעין משפט ונר מצוה שם בהוריות דף ט' שהרא' מקום לט"ו משגגות הנ"ל. וזה כונת הרמב"ם שם בהלכ' ז' כ"ג שנמשח בשמן המשח' ועבר מעבודתו מפני מום או זיקנ' וחטא בשגגה [ר"ל שלאחר שעבר מעבודתו חטא ומכ"ש אם חטא בעוד שהי' כ"ג ולא הוצטרך להזכיר זאת כי נשמע מצד כ"ש והגם שהובא במתני' כי באמת הוא קושי' הגמר' השתא עבר ממשיחתו ואח"כ חטא מביא פר חטא ואח"כ עבר פשיטא ומשני משום נשיא איצטרך אבל הרמב"ם הביא דין של נשיא בהלכ' י' ולא הוצרך להזכירו ופשוט] והי' קשה להרמב"ם וא"כ שגם כהן משיח שעבר מביא פר במה יהי' ניכר בין כהן המשיח "שעובד לעובר" וכ"ת שבאמת לא יהי' ניכר וכמו שסובר ר"מ בכהן שאירע בו פסול שגם השני כל מצות כהונ' גדולה עליו ולא חייש לאיבה ועיין בגמר' יומא שם, אולם הרמב"ם לשיטתו שסובר בפ"א מה' עבודת יוה"כ כר"י דחייש לאיבה קשה טובא במה יהי' חילוק ע"ז משני אלפי שאין בין כהן המשיח המשמש לכהן המשיח שעבר "אלא פר יוה"כ