באר מרדכי קלו

לכול וכל מה שזוכה בו הו' שלו ואין שייך בו שום קנין וענין חזקה כלל ושוב מצאתי בשע"ת ה' פסח סי' תע"ב עיי"ש וז"ל בסוגר הגם שאסור לרמות את חבירו זהו דבר שבממון אבל במצוה הגם שא"א ליקח מיד הזוכה כגון כיה"ד ומילה ומ"מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר והפקר לכול וכל אדם בנצטוו' להשלים נפשו ולזכות במצות וזה ענין יעקב אבינו בבכורה ובברכות עכ"ל הרי מבואר שבמצוה אין בו ענין חזקה ודין עני המהפך ועיי"ש בשע"ת סי' תרנ"ח ס"ב ועיין בשו"ע חו"מ סימן שפ"ב ס"ו אבל אם נתנו למול ובא אחר ומלו פטור עיי"ש. [ועיין בספר ברית אבות על הלכות מילה סימן א' אות ט"ו עיי"ש שמבואר כן. והגם שמבואר בפרמ"ג [מ"ז סימן תר"ד סוף ס"ק א'] שגם במצוה אסור לגזול אין ענינו שייך לכאן כי אם יחשוב אדם ח"ו שכיון שרוצה לעשות מצוה יכול לגזול זה אסור אבל בגוונא זה פשוט שבכל מצוה אין בו כלל שום השגת גבול. ומה שטען כי יש לו ג"כ הכנסה מזה הרבה תשובות בדבר א') דיש להדר שיהי' מצוה כזה בחנם ועיין ברמ"א שמותר להטעות למוהל שאינו רוצה למול בחנם ועיין בהג' יד שאול לענין אם מותר ליקח שכר עבור המיל' והרא' מקום לדברי הראב"ד שמובא בטו"ז סימן רכ"א ס"ק מ"ב שחילק בין מילה לשחיטה עיי"ש. ובפרט שיש לי עוד טעם אחד שלא גליתיו שראיתי בעקרי הד"ט בדיני מיל' סי' כ"ח אות ח' מעשים נפלאים בענין המוהל אם יכול להיות שוחט ששגג ובירך על השחיטה על המיל' ומת התינוק מיד ושיש לחוש לזה ולא טוב לאחוז בזה וכו' עיי"ש עוד וע"כ אם אפשר מדוע נדחה מוהל שאינו שוחט ובפרט כאשר הבאתי ראי' לזה מעיקר הדין ואין להקשות לדברינו משו"ע חו"מ סי' קמ"ט בסעיף כ"א שמבואר שגם בדבר מצוה שייך חזקה? משם אינו קושי' כלל כי דייקא אם כל הקהל בהסכמה הסכימו לתת לו המצוה ע"כ שייך בו ג"כ ענין חזקה כיון שהוחזק בזה והרי כאילו כבר נקנה לו ובפרט כמבואר בשו"ע בהתחיל במלאכה לענין פועלים לכ"ע הו' קנין וגדולה מזה מבואר ביש"ש (בב"ק פ"ח סי' ס') דאם רגיל כבר ליתן מצוה לאחד לכ"ע אינו יכול לחזור בו דהו' כמו קנין סטימת' עיי"ש ושם מיירי בגוונא שכבר נקנה אבל שנאמר שיהי' המצוה קנוי לאחד יותר מחבירו כבר זכרנו מדברי השע"ת הנ"ל שהו' הפקר. ואדרבה מבואר בסי' קמ"ט בהג"ה שם יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהציבור קורא בס"ת שלו אם הי' לצבור ס"ת אחר כשיקראו בשלו מיקרי חזקה ואסורים לשנות ואם לא הי' להם ס"ת אחר לא מיקרי חזקה ויש לעיין בלישנא "דקורא תמיד" בס"ת שלו וי"ל דהענין כן הוא דהנה מבואר בבאה"ג אות ו' שבמקור הדין בבנימין זאב מבואר שהקהל רצו שיקראו בשלהם שני שבועות ובשל יחיד שבוע אחת עיי"ש והנה זה סברא שאין כבוד הציבור שישתמשו בשל יחיד וכל אחד רוצה שיהי' לו חלק בהמצוה בכ"ז להיפך אין שום סברא משום שכבר כעת אין צריכין לו הציבור שיהי' כפוי טובה ולא ישתמשו בשלו כלל וזה אסור מפני הרב' טעמים א'] משום דמעלין בקודש ולא מורידין ב'] משום חשדא וגנאי של הס"ת שיסברו שהס"ת נפסל וע"כ כמבואר בבאר הגולה הנ"ל שיקראו בשל צבור שני שבועות להראות שעדיף יותר כבוד הצבור להשתמש בשלהם ואינו מדרך כבוד הצבור להשתמש בכלים שאולים ולהיפך אין לדחות היחיד ע"כ בפעם ג' יקראו בשלהם, והנה המעיין היטב בהג"ה יראה שדייק לזה דהנה זה החזיק שיקראו בס"ת שלו תמיד ע"כ בודאי מיקרי חזקה דייקא בגוונא שהי' לצבור ג"כ ס"ת ובכ"ז קראו בס"ת שלו לבד מיקרי חזקה שיקראו רק בשלו ואם לא הי' להם ס"ת אחר לא מיקרי חזקה ר"ל לענין זה שיקראו תמיד רק בס"ת שלו אבל בכ"ז אסור לדחותו לגמרי ועיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק מ"ה בסופו מבואר ג"כ שאפי' לא הי' לצבור ס"ת בכ"ז אין לדחותו לגמרי, ורק אם הי' להם ס"ת והחזיק שיקראו בשלו אסור לגרוע ממה שהורגלו לקרוא בס"ת שלו, ובזה אין סתירה ועיין מג"א ס"ק מ"ב ובפרמ"ג ס"ק מ"ה ודו"ק וזה כעין המבואר בבה"ג שכיון שבעת שהי' להם מחדש ס"ת ורצו למרות הרשות ביד הצבור וכאמור ואסור לשנות שיהי' דוקא שייך ליחיד אלא שיקראו בשל צבור ע"ד משל פ"ג ובשל יחיד פעם אחת עיי"ש, והכול על מקומו יבוא בשלום, ודוקא בגוונא זה, ועכ"פ היוצא לנו מזה בס"ד שאלמלא הי' ג"כ כאן מוהל אחר ובכ"ז רק הוא לבדו מל מיקרי חזקה אם יכול להוכיח שהו' בהסכמת כל הקהל שנתועדו יחדיו, בהסכמ' זו, אבל הכא אדרבה שכיון שלא הי' עד הנה איש אחר והשתא שיש גם מוהל אחר אדרב' ואדרבה ירבו המוהלים בישראל וד' הטוב יהי' בעזרם להסיר ערלת לב הגדולים ג"כ בכלל אכי"ר. וברור שבענין חזקה המבואר בכאן בחו"מ סי' קמ"ט [וכן בסי' שס"ו וסי' נ"ג בשו"ע או"ח] דהיינו דוקא בעניני פרנסה כמו השו"ב וכן הש"ץ שקבלו פרנסתם וכן הרבנים כמבואר בסי' רמ"ה שאין להשיג גבולם [ועיין בשו"ת חת"ס יו"ד סימן ר"ל ודו"ק היטב] שמקבלים שכר ועיין בטו"ז סימן רכ"א ס"ק מ"ב שזכרנו אבל ענין המצו' הוא הפקר לכול וכל הרוצה לזכות בה יכול לזכות בה ודוקא מי שזכה בענין אחד להעבירו לגמרי, זה אסור מכמה טעמים כמבואר בסי' שס"ו ועיי"ש במג"א אם לא שיש טעמא רב' ועיין בשו"ת משפט צדק [מהגאון דעעש זצ"ל] חו"מ סימן י' שכ' טעמא של מהרי"ק שצריך טעמ' רב' משום שמצוה הו' הפקר כאמור, אבל בענין שאין בו פרנסה ורק מצוה אדרבה כל אחד ואחד יזכה בו. היוצא לנו לדינא בס"ד א'] שחזקה שייך בענין ממון ב'] גם בענין מצוה אם הוא פרנס' כגון הרבנים וש"ץ ושו"ב וכאמור ג'] מי שזכה גם במצוה אין להעבירו לגמרי כאשר ביארנו משו"ע חו"מ סימן קמ"ט בס"ד ד'] אבל אם הי' הצבור צריכין לו ואח"כ השיגו יד הקהל וה"ה בגוונא שיש עוד מתנדב נלפענ"ד בס"ד שהדין כן אם הו' בגוונא שאין לצבור לקרות רק בס"ת של ראובן ואח"כ נתן גם שמעון ס"ת הי' סברא לומר שיהי' בחליפות כי דוקא בצבור פסק המרדכי שיהי' בשל צבור שני שבועות ובשל יחיד שבוע אחת כאשר ביארנו בס"ד מילתא בטעמ' ה"ה בשני יחיד יהי' הדין שיהי' שבוע אחת זה ובשבוע האחרת האחר וזה ברור בס"ד להלכ'. וזה נלפענ"ד גם כן ביאור הג"ה בסימן קמ"ט בית שהי' ביהכנ"ס בביתו מימים רבים אסור לשנותו רצה לומר שהבית הכנסת אסור לשנותו ולבטלו אסור כיון שכבר הוחזקו להיות שם באותו בית ביהכנ"ס אסור לשנותו אבל בכ"ז אין לאסור שיעשו עוד ביהכנ"ס ואדרב' קנאת סופרים תרבה חכמה ודו"ק. עיין בשו"ת אמרי א"ש או"ח סימן ח' ובספר אשר לדוד הספרדי או"ח דף י"ד ד"ה הנה ושו"ת ח"צ סימן כ"ח ועיין באה"ט או"ח סי' ק"ן ס"ק א' ושערי תשו' שם וכן כנודע משו"ת אחרונים בענין חזקת רבנות אם