באר מרדכי קלד

דרבין חסידא רק מצד רמאות עיי"ש, וכן העל' בחת"ס סי' קי"ח ד"ה אמנם ר"ת ורוב הבאים אחריו עיי"ש. דהנה חבירו מכונה ג"כ בשם שליח ועיין בגמר' ריש פרק האומר וזה דייקא ובא "אחר ונוטלו". הימנו ולא הי' שלוחו כלל אבל אי הי' שלוחו לא הוה בו דין עני המהפך בחרר' ועי' שד"ח מערכת עין כלל פ"ט שפלפל ג"כ הרבה בלשון הגמר' "חבירו" או אחר שנסתפק אם עני הוא בכלל אחר. ונתנה ראש ונשובה לנידן שלפנינו בס"ד אילו הי' לו בזה חזק' גמור' "הוא פוסק חיותו" הגם שהוא עשיר ע"מ בזה הענין הוא פוסק חיותו ועיין בפ"ת סי' קנ"ו ס"ק ג' שהביא דברי "אביאסף" ותשו' משאת בנימין בענין שהוה כעין חזקת חנות ואוראנדא שאין רשות אלא לאחד מבני העיר ועיין בשו"ת חת"ס סי' קכ"ח ואפי' אם יש לו אומנת אחר או אפי' הוא עשיר אנו דנין על חיותו בעסק הנ"ל שהוא נפסק לגמרי ובפרט בפליישבאנק של הפקר שהוא שייך לפרנסתו וכאמור. וג"כ בהיות ששכרו בליזיטאציאן וכבר הי' פיסוק דמים ולכן לכ"ע הוא עכ"פ עני המהפך בחרר' ועיין פרישה מובא בפ"ת סי' רל"ז ס"ק ג', ועתה נוהגין לפסוק על כיוצא בזה משום השגת גבול וחילוק שם שאפי' אם הי' שנים מחולקים בפיסוק הדמים ואילולי שבא השלישי היו משווים בדמים הו' ג"כ השגת גבול עיי"ש, והנה זה מבואר בירושלמי מובא במרדכי פרק האומר סי' תקכ"ג ר"ז מיקל לדיחמי לחברי' זיביני זבין ומועיל עלויה עיי"ש בפי' והנה אני מסתפק ושואל במה מיירי אם הי' אותו השלישי באותו מעמד או שבא אח"כ ולכאור' מוכח שכונת הירושלמי שלא הי' באותו מעמד ובא אח"כ והענין בס"ד שאם כבר הי' פיסוק דמים אפי' הי' זה השלישי באותו מעמד ואם לא הי' פיסוק דמים ביניהם דוקא אם בא אח"כ. והנה אי שייך חזק' ע"י ששכרו בליזיטאציאן, הנה זה תלוי במנהג מקומות אי דנין חזקת מעורפי' מעכו"ם ועיין בהג"ה סי' קנ"ו בפ"ת אות ז', ולפי דברי המרדכי הנ"ל שדוקא בפיסוק דמים הוה דין עני המהפך בחרר', והנה לילך לכיזיטאציאן אין לדונו לפיסוק דמים, שאם יאמר אחר שיתן סך כזה יבוא חבירו ויתן יותר ויש לדמותו להא דמבואר בהג"ה שו"ע סי' קנ"ו ת"ח שמביא סחור' לעיר ואי איכא דמזבני דליכא רווח' לת"ח מותר ע"ש הכ"נ יש עכו"ם בליזיטאציאן, ועוד יותר הייתי אומר שליזיטאציאן דומה ליום השוק שאין יכולים לעכב לשום אדם ואפי' הבאים מרחוק – ועיין בסעיף ז' בשו"ע כן נמי בליזיטאציאן ובפרט שמודיעים זאת כבני הסביבה ח' ימים מקודם ובאותו היום יתקע בחצוצרות ע"כ פשוט וברור לדינא בס"ד שאין בליזיטאציאן שום השגת גבול, וגם כן לא דמי למה שמבואר בהג"ה שו"ע סי' קנ"ו ואפי' ישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם אסור לישראל אחר ליכנוס לשם ולהוזיל המלאכה והגם דלא הו' קנין כלל אולם דיקדק אדונינו ורגיל בכך [רגיל המוזכר בפוסקים היינו תרי זימני ש"ך יו"ד רכ"ו י"א ותו"ש או"ח שס"ז שס"ח ופרמ"ג או"ח כללים מ"א] ועיין להלן סי' ב' וא"כ הו' כאילו נכנס לרשותו אבל בפעם אחת או שניים אינו נכנס לרשותו שנאמר שרק הוא יעשה מלאכה כי רגילים ליתן להרבה בעלי מלאכה ע"כ דוקא ברגיל ופשוט שבליזיטאציאן אינו השגת גבול. פקחתי עיני וראיתי בספר דברי הגאונים כלל כ"ו סי' י"ז שהביא כן בשם תשו' שו"מ עיי"ש [ואינו בידי לעיין בו] שבכלל דבריו דברי ואני הוספתי בס"ד מעט קמחי ומאי. ולולא דמסאפינו הייתי מחדש שיש חילוק שאם הוא ליזיטאזיאן בין מוכרים ולוקחים וידחוק ראובן את המכור במה שירצה ע"כ דוקא בפיסוק דמים ובפיסוק דמים כיון שמוכר, מי דחקו למכור וכיון שהסכים בדעתו למכור בפיסוק דמים הוה עול אם בא אחר לקנות ממנו. אבל בדבר שהוא שייך לכפר ואצלם אינו שייך לומר הסכמ' שבכך או כך יתנו זה הפליישבאנק וכדומה, אלא כל מי שיתן ויוסיף ברשותו יהי' ואין לומר בו שער ברור ומתחיל' לא נתנו כזה משום שהוא הי' הנותן יותר, והרי זה דומה לתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ד באחד ששכר שום דבר מהמלך שרמז הש"ך בסי' רל"ז מובא באריכות בדברי הגאונים שאפי' הי' ברשותו יכול להפקיעו ואין בזה השגת גבול [ועיין בדברי הגאונים כלל ז"ך סי' י'] והגם שהביא פוסקים החולקים בזה המעיין שם ירא' שאינו דומה לכאן וז"ל ופרע הדמים ונכתב ונחתם בדינא הערכאות וזכה ראובן במקחו וליקט העופרת וכבר זכה בו כהוגן וס"ל למבי"ט הגם שכבר זכה בו אינו בכלל זכי' כיון שחק המלכות הוא שאם יבוא אחר ויוסף יש רשות בו, והמשאת משה השיג עליו מדין החייט [שמובא בדברינו בס"ד] ויש מקום לחלק בין דבר השייך לקירה יר"ה והביא שמצד דינ' אין בו רק מנהג, ועי' בדברי הגאונים לענין ליזיטאציאן שרמז לכאן ולפענ"ד בס"ד אינו ענין לכאן כי בהך דמבי"ט מיירי שכבר הוא ברשותו ויכול רק להזיקו ולהוזיל וכיוצא בזה וכיון שכבר הי' ברשותו ממש יש מקום בשיטת הפוסקים שיש בו השגת גבול, אבל בליזיטאציאן שהו' כמו יום השוק ואינו מכונה אפי' בכלל פיסוק דמים שאין בו דין השגת גבול ופשוט. ועוד יש לחדש שבכאן לא הו' בכלל פיסוק חיות כלל, הגם שאין בנמצא עוד פליישבאנק מהכפר והוה כעין מציא' והפקר שאין בו דין עני המהפך וכו' יען שאילו לא הי' יכול להיות מסחר הזה רק למי שיש לו פליישבאנק מהכפר יש לדונו כמציא' ואין לומר לו שיעקור דירתו עבור זה למק"א ועיין בתשו' הב"ח סי' ס"א שהוא הי' ממתקני תקנות חזקת אורנדא עי"ש שכ' כן אבל הכא הי' יכול למכור במטבחים שלו [למי שיש לו רשות לזה שקורין איפאר]. אולם יען שכעת מטעם הממשל' שצריכין לעשות תקנות ולהוציא הוצאות הרבה וירווח שבמטבחים של הכפר המה יתקנו וא"כ יהי' לו רק הוצאות שצריך להוציא מכיסו ולא הו' פיסוק חיותו אלא חולשת וזה קיל יותר. וג"כ יש לדין כיון שכבר עמד במקח ובעת הליזיטאציאן כתוב וחתום ורק שיכול לעשות כאבבאט ואם יש לדמותו להך דמהבי"ט. אולם יש חילוק ששם "ויהי כאשר ארכו הימים ובא שמעון ורוצה לתת תוס'" ובזה יש חולקים וס"ל שיש בו השגת גבול כיון שכבר הי' בידו אבל כאן כ"ז שלא יעברו הימים המוגבלים שיכולים לעשות נאכטראג הו' עדיין כמו בתוך משך הליזיטאציאן ולא נחשב אפי' כפיסוק דמים והגם שכתבו וחתמו על הליזיטאציאן היינו דוקא שהוא לא יוכל לחזור בו [וכמבואר בתשו' מבי"ט הנ"ל] אבל הם אם יקבלו יותר יכולים לחזור ולא נחשב אפי' לפיסוק דמים ושפיר יכולים לחזור בהם ואינו נקרא אפי' בשם חולשת חיות' כלל' ובוודאי כא טוב עשה אבל בהוציא ממון מיד המוחזק אינם יכולים כנלפענ"ד. ותורת העול' מדברינו ללמוד וללמד במק"א א') שיטת רש"י מי שהוא ממציא איזהו דבר הו' רשע הנוטלו