באר מרדכי קלא

רק שם עדים היינו שהי' רק נירות כפי הצורך ובכ"ז לדינא גם הסמ"ע לא אמרה למעשה ועיין בשו"ע או"ח סי' תרצ"ה סעיף א' סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו ועיין בב"י שם כעין לילה כשאין אבוקה כנגדו דרך שמחה ויו"ט וכתב הפר"ח ולכאור' יראה דאפי' בלילה אם עשא' באבוקה יצא עיי"ש שהביא דליכלי כעין יממא, ומסיק לדינא שכוונת הב"י בשם י"ג, אלא שגם ביום צריך ליום אור אבוקה כנגדו לקיים באורים כבדו ד' להאיר באור תורה בכל עת ועונה הכותב אור ליום י"ג זמן קהילה לכול להקהיל ולקבץ נדרי ישראל לארצינו בבי"א נאום הצעיר מרדכי בן רחל סתרי לפ"ק. נ"ב - מקור ההלכה בענין סומא עיין בש"ס פ' החובל דף פ"ז בדברי ר"י שפטרו מכל מצות שבתורה ואנן לא קיי"ל כר"י וחייב - ואם הוא מדאורייתא או מדרבנן נחלקו הפוסקים ועיין בסי' נ"ג בשו"ע או"ח סעיף י"ד שיורד לפני התיבה, ושיטת הפר"ח הוא שחייב מה"ת, לדידן ור"י שפטרו היינו שפטרו מה"ת אבל מדרבנן חייב ועיין בשו"ת הרא"ש סוף כלל ד' מובא בפר"ח סי' ס"ז, ועיין אשל סי' ג"ן אות ט"ז – ולענין לומר הגדה עיין ח"י סי' תע"ג אות ל"ט ועיין במשבצות שם בסוף הסי' ומוכח ג"כ שס"ל שחייב מה"ת– ויש לעיין לענין דינים ועדות מדוע לא מחלקין דין ראה מאורות או לא כמו לענין תפילה, וצ"ע. - ועיין בפרמ"ג פתיחה כוללת ח"ד אות כ"ג שלכ"ע מדרבנן חייב רק שנחלקו אי חייב מה"ת – ועיין בסי' פ"ט סעיף ב' - ובסי' רצ"ח ובמג"א שם אות י"ז - ובסי' קל"ט סעיף ד' - ועיין בטו"ז סי' קמ"א ס"ק ג' - ועיי"ש היטב בפרמ"ג לענין מגילה לענין שנאמר שאין שייך בסומא שומע כקורא. ולענין שניים מקרא ואחד תרגום אם מחויב לשמוע מקורו בזה הוא תשו' הרדב"ז מובא במש"ז בסי' רפ"ה בסוף הסימן לענין אי מחויב לשמוע מצות התלויות בדיבור – ולענין אי הוא בעין אחד עיין במה שכתבתי בס"ד ועיי"ש עוד בפתיחה הנ"ל – ולענין מה שהעלה הפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ג סי' כ"ט לחלק שבל"ת לכ"ע חייב עיין משבצות ססי' ס"ט עיי"ש ועיין בשו"ת מחנה חיים סי' כ"ו בח"ג או"ח. ועכ"פ יש בזה די באר אם הוא דאורייתא או דרבנן וג"כ לענין דינים הנה כיון שדינים הו' מקורו משום שלא יעשו עול ולא יגזלו זא"ז, ואני מסתפק בסומא בעשה הנצח מן הל"ת היאך דינו, לענין זה כל"ת או כעשה וספק כזה ראיתי בפרמ"ג – באו"ח פתיחה לה' תפילין בל"ת אם הא דמחויב לבזבז כל ממונו אם הוא דוקא בקו"ע אבל בשוא"ת כגון לאו דבל יראה וכדומה לאווין וסיים ואי"ה יבואר והוא בסי' תרנ"ו באשל ח' שהניחו בצ"ע כן אנכי מסתפק ושואל – בענין זה סומא בל"ת שהו' שוא"ת אם הוא מחויב ומסתבר שפטור וצ"ע כי בגוף זה הענין גופי' מסתפק הפרמ"ג כאמור א"כ אין לך בו אלא חידושו ודו"ק. וד' הטוב יזכינו לבאר היטב. והטעם שסומא פטור מן המצות נלפענ"ד משום ארבע חשובים כונת ואחד מהם סומא והשאר עוני ד' משפיל אף מרומם וכן מי שאין לו בנים. ג"כ וצרעת ג"כ לזמן – משא"כ סומא וסומא דהיינו דוקא דומיא דדתן ואבירם שנקרו עיניהם וד' הטוב יאיר עיננו אכי"ר. בס"ד סימן ב': שו"ת בעניני השגת גבול, וד' הטוב בעזרי ובשם גבול עולם יקרא. א') שאלה אחד שהי' לו חזקת פליישבאנק מהכפר בשכירות הרבה שנים [דהיינו שנשאר בידו בליזיטאציאן] ובשנה זו ג"כ שכרו כן אולם המנהג באותו מקום שח' ימים אחר הליזיטאציאן יכולים לעשות נאכבאט [דהיינו מי שלא הי' בליזיטאציאן יכול לעשות כן] ובא אחד ועשה נאכבאט ועי"ז עשו ליזיטאציאן מחדש והראשון עמד במקחו רק שהי' צריך להוסיף עוד בשכירתו [יותר מהנ"ל שעשה הנאכבאט] ותובע מה שהזיקו כי השיג גבולו. דינים אילו כבר הלכו בו נמושות לחוטי בתר לקוטי וכמעט לא הניחו לנו מקום להתגדר בו ועיין היטב בסוגי' דקידושין דף כ"ט ותשו' חת"ס חו"מ כ"ט עיין שם וד' הטוב בעזרתנו בזכות אבותיי הקדושים ונחזי מה דקמן בס"ד, השאלה יפרד א') אי שייך חזקה בדבר הנשכר בליזיטאציאן, ב') אם עשה זה שעשה נאכטראג עולה ובגוונא שהשכירו אי מחויב להחזירו וממילא חייב להחזיר לו הזיקו ג') מה ואיזהו שם יש לו עני המהפך בהחררה או יורד לאומנת חבירו או פוסק חיותו ובזה יהי' תולה ג"כ אם מחויב להחזיר או לא. וז"ל הש"ס רב גידל הו' מהפך בההיא ארעא אזל רבי אבא זבנה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו וכו' נקרא רשע אלא מר עיי"ט עביד הכי א"כ כלא הו' ידענא השתא נעני כיתבי' ניהלי מר וכו' א"ל זבוני לא מזבינא דארעא קמייתא היא ולא מסמני מילתא שורש דברי הגמ' בדין עני המהפך בחררה הוא בקנין קרקע. ועיין במסכת בב"ת דף כ"א אר"ה האי בר מבואה וכו' דא"כ קא פסקת לחיות עיי"ש. והנה זה פשוט בלי שום חולק שפיסוק חיותא הו' אפילו בדבר של הפקר וביורד לתוך אומנת חבירו פליגי [כאשר נדבר להלן בס"ד] וטעמא בעי ומקודם נעיין בס"ד בטעם הדבר איזהו שם איסור יש בו אם מצד שהו' לחבירו קנין בו והו' גזל אם הוא מדאו' או דרבנן נדבר בס"ד] או שמשום ועשית הטוב והישר נגעו בו. והנלפענ"ד בס"ד שהיורד לתוך אומנת חבירו הוא מצד קנין שכיון שקבע פרנסתו באותו מקום נקנה לו "מצד חזקה" אבל עני המהפך בחררה הוא משום ועשית הטוב והישר ועיין בלשון הפוסקים בזה, וז"ל הר"ן בקידושין "[לשיטת ר"ת] אבל במי שמהפך לזכות מן ההפקר ח"ב במתנה ליכא משום עני המהפך בחררה כדאמרינן בפ' המקבל דבמתנה ליכא דינ' דבר מצר'" אלמא בכי הא ליכא משום ועשית הטוב והישר ע"כ הרי מבואר כדברינו שעני המהפך בחררה הוא מהאי טעמא והו' זכותו וכחו כ"כ כמו בר מצרי'. אבל היורד לאומנת חבירו הו' כאילו זכה בו ממש וראי' לדברינו בס"ד מדברי הגמר' סנהדרין דף פ"א "ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאמונת חבירו" תמוה מה ואיזהו שייכות יש לכאן. אולם יובן בס"ד כי כמו אשת רעהו שהיא אשתו וזכה בה כן היורד כתוך אומנת חבירו הגם שמתחילה גם הוא הי' יכול לקדש אות' אשה והית' הפקר [ובפרט לסברת הר"ן בסוגי' דבר פדא לקידושין