באר מרדכי קל

ומקשי היכי עביד הכי וכו' ר"י סתמא אחריתא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה פירש"י דומי' דסומא. ונחלקו הראשונים אם הוא סומא מאחת מעיניו או משני עיניו ועיין ב"י ב"ח בסי' ז' מחודש ד'. - והמחבר פסק לחלק סומא מאחד מעיניו כשר לדון ובב' עיניים פסול לדין אולם הב"ח הביא דברי התוס' בפרק בא סי' דף נ' לרבנן סומא משני עיניים ג"כ כשר להעיד וכן פסק הסמ"ג עשה צ"ז – והמרדכי ורי"ו והש"ך באות ב' הביא דברי הב"ח הנ"ל דכשר. וא"כ יש לאותן שיטת ראי' שאין עלי' תשו' שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין דהא כיון שהוא סומא משני עיניו וא"כ גם תחילת הדין אצלו ביום הו' כלילה ואם נאמר שגם בדיעבד אין דינו דין א"כ מדוע לא אמר לו ר"י ולא מידי. ובזה גופי' פליגי ר"מ הו' ס"ל (בדף ל"ד במס' סנהדרין) שהו' הקיש גמור שמקשינן רבים לנגעים וע"כ צריך שיהי' הכול ביום, ובזה נבין ג"כ דברי הש"ס לר"מ מה נגעים ביום אף רבים ומה נגעים שלא בסומין ובזה נבין כי לכאור' יקשה היאך אפשר להקיש תרתי אולם כאמור דא ודא אחת היא וק"ל. אבל סתמא דמתני' דלא כוותי' שאיתא דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ר"ל שאינו היקש גמור ואינו דאורייתא. ורבא ביאור זאת שהו' קשיין לו קראי וחילק כיון שגמר הדין כשר בלילה א"כ הדין שנפסק בלילה הוא דין גמור וכראוי וכנכון הוא ורק אם התחיל הדין בלילה בזה עשה הדין שלא כשורה ובכ"ז אינו ענין שעי"ז לא יה' הפסק שפסק אז בתקפו. ועי"ז לשיטת הסוברים שסומא משני עיניו ג"כ כשר להעיד וכדאמרינן בגמרא, הא בהא תליא שכיון שאמרינן שיכול להיות גמר דין בלילה א"כ גוף הדין קיים וטוב הוא ע"כ ממילא עבר ודן גם תחילת הדין הגם שלא טב עשה בכ"ז הפסק הוא נכון [ומיירי ג"כ שמהיי"ט אין לפסול הדיין עבור זה כדאמרן וג"כ אולי עושה כעת בפ"א ובדין מחלל שבת בפרהסי' בס"ד הארכנו בזה] וא"כ אם עבר ודן דינו דין כי הפסק נכון והכול הולך אחר החיתום ומהיי"ט ג"כ אם הוא סומא משני עיניים ג"כ כשר לדון כיון שהפסק והגמר דין יכול להיות בלילה. ולשיטת הירושלמי אדרבה ממקומו הוא מוכרע "שכיון שגומרין בלילה" אם עבר ודן וכן סומא משני עינים ג"כ כשר והוא כפתור ופרח וברור כשמש בצהרים. ותיתי לי שאחר כשכתבתי כל זה הצצתי בקצות סימן ה' וראיתי שביאור גם כן כעין סברא זו להירושלמי וברוך שכוונתי אלא שאני הרחבתי והרווחתי ג"כ לבאר שיטת תלמודין. ומעתה אם נחפש ונבדוק בס"ד נראה ששיטת הסוברים לדינא כירושלמי שאם עברו ודנו דיניהם דין ס"כ שסומא משני עיניים כשר להעיד. א') שיטת הרא"ש ובנו הטור זי"ע ס"ל בסי' ה' סעיף ו' וביותר מבואר בסי' רנ"ג כדעת הר"ן והרמב"ן שאם עברו ודנו אין דיניהם דין ס"ל בסימן ז' שסומא משני עיניו פסול להעיד. ב') אבל שיטת הסמ"ג עשין צ"ו הביא הירושלמי הנ"ל [מובא בב"ח] סי' ה' עיי"ש והסמ"ג הביא הב"ח בשמו שס"ל להלכה שסומא משני עיניו כשר להעיד, וכן שיטת הב"ח גופי' הוא כן שסבירא לי' לסמוך אסמ"ג ורשב"ם. שיטת הרמב"ם שס"ל שסומא משני עיניים פסול להעיד ממילא נשמע שס"ל דלא כירושלמי. ובעיקר הסברא בדין זה אם עברו ודנו אם דיניהם דין סברת החולקין על הירושלמי ס"ל דהנה בכל ענינים סוף מעשה במחשבה תחילה הירוש' הו' ס"ל כיון שהכול הולך אחר החיתום והגמר הוא נכון מה לנו לתחילת הדין כמו שביארנו בס"ד. אבל שיטת הבבלי הוא שהנה הגמר לא יוכל להיות בלי תחילת הדין וכיון שתחילתו שלא כדין ממילא נסתר הגמר ועפי"ז שהעלתי נוכל לתרץ קושי' התוס' ד"ה סתמ' אחריתא אשכח תימא דלמא טעמא דמתני' משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא מקשינן רבים כנגעים והניחו בצ"ע [ועיין בקצות סי' ז' אות ב' שתי' בארוכה] והנלפענ"ד בס"ד דהנה לשיטת התוס' נדה שסומא אפי' בשני עיניו כשר א"כ מוכרח שאם עברו ודנו דיניהם דין, וזה משום שהא בהא תליא דכיון שס"ל שסומ' אפי' בשני עיניים כשר לדין א"כ מוכרח שאם עברו ודנו דיניהם דין. וזה מוכח מכאן שכיון שאמרינן שמתחילין ביום וגומרין בלילה - וכיון שגמר הדין והפסק יכול להיות בלילה א"כ הוא הדין והוא הטעם שגם סומא כשר ולא מקשינן רבים לנגעים כי אם מקשינן רבים לנגעים א"כ בעי לגמרי שיהי' הכול ביום ואם אינו ביום פסול משא"כ השתא שאמרינן וגומרין בלילה מזה גופי' כשר לדין אפי' סומא כיון שפסקו קיים. וברוך אתה ד' המאיר עיניים. ועפ"י מה שביארנו הירושלמי בשיטתו נוכל לבאר בלשונו ועיין בתוס' יבמות שיש טעות בלשונו. - מנין שטעו ודנו בלילה שדיניהם דין [והיינו שלא יהי' זה הדן אלא שטעה] אית קרא לשעבר בגליון הש"ס ביבמות כתבתי וז"ל ועיין תומים סי' ה' ס"ק ד' ביאורו וכי ידבר הקרא בעברו וטעו ועשו שלא כדין ומ"ש בגליון ועיין בכללין מערכת אטו ברשיעי ועיין יו"ד בש"ך בסי' קפ"ז ס"ק ט"ז בשם הדרישה עכ"ל. אלא מנין שגומרין בלילה, וממילא מובן הכול דכיון שגומרין בלילה וא"כ הכול הולך אחר החיתום א"כ מזה גופי' מוכח שגם תחילת הדין אם הי' בלילה שכשר וכאמור בס"ד. והנה ראי' הרא"ש דלא כשיטת הסוברים שדיניהם דין מהא דחליצה וכן מקידוש החודש ורש"ל ר"כ מובא בק"נ כאן שחליצה שאני משום דכתיב ככה לעיכוב וכן ג"כ גבי קידוש החודש משום דכתיב כעיכובי וסיים בק"נ שם אות י' בסי' י' ונמצא דברי רבינו שרירן - וכן מסיק הש"ך בסי' ה' להלכה שאם דנין בלילה אין דיניהם דין זולת בקיבלו עליהם ומ"ש הסמ"ע שאם דנו לאור הנר הו' כיום כבר השיג עליו הש"ך. ונראה ראי' לזה דלדברי הסמ"ע הא דכתיב ביום הנחילו [ור"ל ולא בלילה] צ"ל דדוקא בנכנסו לבקר את החולה באישון לילה ולא הי' הנר דולק אצל החולה מה שמותר לחלל שבת להדליק הנר אצל החולה ע"כ אין לזוז מפסק הש"כ עכ"ל. והנלפענ"ד לדעת הסמ"ע לדחות ראי' זה כי כוונת הסמ"ע לא הו' שאם דולק נר אחד שהיא צורך גדול בו כי מי ישב בחושך אלא כוונת הסמ"ע בלשונו הזהב כשמדליק "נירות" בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדין ע"כ וא"כ נכונים דברי הסמ"ע בס"ד כי הוא ז"ל דיבר רק להתיר אם יהי' הרבה נירות דולקות. אלא אי קשיא לסמ"ע הא קשיא מדוע הוצרך הש"ס לחלק בין יממא ללילה הו' לחלק בלילה גופי' בין הדליקו הרבה נירות או לא. אבל גם זה אינו קושיא שאם הדליקו הרבה נירות "לילה כיום יאיר" וא"כ הו' יום ולשיטת הסמ"ע בלילה שאיתא במסכת בב"ת דף קי"ד שיש להם