באר מרדכי קכט

בס"ד. באר מרדכי שאלות ותשובות סימן א': לבאר הך דינא דאין דנין בלילה עם ביאור השיטות. הרבה ענינים מבוארים בש"ס שצריכין להיות ביום ונסדר אותם אחת על אחת להיות אחדים בידינו. א') במתני' דמסכ' מגילה דף כ' עיי"ש בגמ' כל הענינים דכל היום כשר לקריאת המגילה שמחשב שם הרבה ענינים שהם כשרים דייקא ביום ומסיים שם זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ובזה אין להאריך כי הכול מבואר שם במקומו ב) בריש פרק ראוהו ב"ד דף כ"ה ראוהו ב"ד וכל ישראל ונחקרו עדים עיי"ש בגמ' למ"ל למיתני חקירת עדים כלל סד"א תהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר הדין מידי דהוה אדיני ממונות שדנין ביום וגומרין בלילה קמ"ל ויש לעיין קצת בלישנא דש"ס סד"א "תהוי'" וכו' חקירת עדים כתחילת הדין ומקודש מקודש כגמר הדין הלא זה נשאר ג"כ למסקנ' ורק קמ"ל הגם שמקודש מקודש הו' כגמר דין בכ"ז כאן אפי' גמר דין אסור בלילה הגם שתחילת הדין הי' ביום והול"ל הואיל וחקירת עדים כתחילת הדין. וראיתי בחידושי הרשב"א ד"ה ואימא הכא נמי אמר קרא כי חק לישראל "וטעמ' דגמר' דהכי הו' כתחילת הדין דעלמ' ולא אפשר בלילה" ומיושב בזה היטב לישנא דש"ס דלמסקנ' הו' מקודש מקודש רק כתחילת הדין ואין דנין אלא ביום. המורם מדברי הש"ס דקבלת עדות הו' כתחילת הדין ועיין תוס' כגון שראוהו בלילה ואין קבלת עדות אלא ביום אפילו בדיני ממונות דקרי חקירת עדות כתחילת הדין. ותמוה טובא במסכת שבועות דף כ' ע"ב מבואר דקבלת עדות הוא כגמר הדין לענין דבעי עדים בעמידה עיי"ש והוא קושי' הפנ"י וטורי אבן דכאן [ובענין זה אי קבלת עדות הו' כתחילת הדין או כגמור הדין הרבה סתירת התוס' סנהדרין דף ל"ד ע"ב ד"ה יום לתחילת הדין כתבו דקבלת עדות הו' כתחילת הדין ובדף י"ט ריש ע"א כתבו א"נ הכא הוי קבלת עדות וקבלת עדות כשעת גמר דין דשעת קבלת עדות כמו גמר דין חשיב [עיין בגליון שם]. אולם המעיין ירא' שינוי לשון בדף י"ט כ' וקבלת עדות הו' "כשעת" גומר דין ובדף ל"ד כ' סתם וקבלת עדות הו' כתחילת הדין ולא "כשעת" וצ"ע. ועיין פלפלא חריפתא פרק ריש נוחלין שגריס בדברי התוס' דכאן "בשעת תחילת הדין" עיי"ש שעמד בקושי' הנ"ל באות י' ודו"ק. ועפ"י דברי קדשו יש להעמיס כי האמת עד לעצמו שקבלת עדות לא הו' בגמר דין אלא שהו' בשעת תחילת הדין ורק לגבי עדים הו' "כשעת" גמר דין כיון שגמרו להגיד עדותם נגמר הכול מצידם. ג') וביותר מבואר הסוגי' בדף י"א במסכת סנהדרין ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוהו אינו מעוברת ואין מקדשין את החודש אלא ביום אם קדשוהו בלילה אינו מקודשת. ד') מבואר בסוגי' דבב"ת דף קי"ג ע"ב לענין נחלות והי' ביום הנחילו בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה. ה') ועיין סנהדרין דף ל"ד נגעים ביום דכתיב ביום הראות בו. ו') איתא במתני' מסכת יבמות דף כ"ד חלצה בלילה חליצתה כשירה ור"א פוסל וקיימ"ל כר"א. ז') אולם לענין דין יש בו ב' חלוקות כדאיתא במתני' דף כ"ב דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ודיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. – ועיין בגמר' דף ל"ד שילפינן מקראי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והי' ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת הדין ולילה לגמר דין. ור"מ חולק בדבר וס"ל דמקשינן רבים לנגעים לגמרי שיהי' דייקא ביום אפי' גמר דין ומבואר ג"כ בש"ס יבמות לענין חליצה (ועיין באות ו') דכ"ע ס"ל דלא מקשינן רבים לנגעים ורק שפליגי אי חליצה הו' כתחילת הדין או כגמר דין וקיימ"ל שהו' כגמר דין. ח') קבלת עדות הוא כתחילת הדין ואין דנין אלא ביום ועיין בשו"ע סי' כ"ח סעיף כ"ד והוא מבואר בדברי התוס' ר"ה שזכרנו. ט') קנין סודר יכול להיות בלילה ועיין ש"ך סי' ה' אות ד' עיי"ש. ולענין אם עברו ודנו אם דיניהם דין יש מבוכה גדולה בין הפוסקים שיטת הירושלמי מובא בתוס' יבמות דף ק"ד וברא"ש שם נראה שס"ל שדיניהם דין ועיין ברא"ש פרק יש נוחלין שהביא בזה שיטת הרשב"ם (ועיין בתוי"ט ריש פ"ד דסנהדרין ד"ה דנין ביום שס"ל דגם שיטת הירושלמי שפסול עיי"ש). - ובאמת לולא שידעתי מנך ערכי עלי לא זכיתי להבין דהנה זה ברור שהך דינא שדנין ביום וגומרין בלילה שנלמד מקראי הוא דאורייתא וכיון שכן האיך יש מקום לומר שאם עברו ודנו כי בדאורייתא אין לחלק בין לכתחיל' לדיעבד ועיין להלן סי' ו' בשו"ת לחליצה ועיין במג"א סי' קמ"א עיי"ש] "(ולענין אי משום כבוד המלך יש להתיר איסור תורה עיין שד"ח מערכת תחומין". - וכאן כיון שנלמד מקראי האיך יש מקום לומר שאם עברו ודנו דיניהם דין, וד' הטוב יאיר עיני. - ולומר דבר חדש דשיטת הירושלמי יהיה אי עביד מהני זה נראה דוחק. – [ובאמת שיטת רוב הפוסקים שאם עבר ודן תחילת הדין בלילה אין דינו דין ועיין בסמ"ע סי' ה' ס"ק ח' ובש"כ אות ה' עיי"ש והוא שיטת הטור וי"ל שפליגי אם הוא דרשה גמורה או אסמכתא] והגם שלא זכיתי להבין הירושלמי בעו"ה בכ"ז יש מקום עט"י לומר שגם בתלמודין מוכח כוותי' והוא בסנהדרין דף כ"ד ההוא סמאי דהו' בשבביתי' דר"י דהו' דאין דינא ולא אמר ר"י ולא מידי