באר מרדכי קכח

או לא ודו"ק עיין דרכי תשובה ס"ק ט"ו - טו"ב ודו"ק (כללין סי' רמ"ז). נשאלתי במי שנשתדך עם אשה וקודם התקשרות הלך לטייל עמה ואז עשו תנאים ואח"כ טוען שאינו רואית בעיניה ולא ידע מקודם והיא טוענת שנודע לו מקודם. תשובה נ"ל בס"ד להכיח מדברי התוס' תענית דף ד' יכול אפי' חיגרת שיהי' לה אפי' רגל של עץ ולא יהי' רואה או סומת כגון שיש לה עיניים יפים ואינו רואה כלל עכ"ל ממרוצת דברי התוס' שלא הו' סומא דומי' דחיגרת דהיינו בחירגת משמע שאפי' יש לה רגל של עץ אי אפשר להכיר אבל בסומא דוקא אם כח הראיה חסר אי אפשר להכיר אבל אם יש עין של זכוכית אפשר להכיר ע"כ פשיטא אם טוען שאינו רואית בעין אחת כי כן משמע מהענין אם היא משתי עיני' הלא לא תוכל לראות כלל ולא לילך בעצמה דומי' דמה שכתב התוס' בענין רגל של עץ שמשמע מאחד מרגלי' וע"כ אם הוא שטוען שאינן רואית כלל באחד מעיניה (שניטל כח הראי') פשיטא שהו' טענה אבל בעין של זכוכית הדבר צ"ע הלא ראה ואולי דברו התוס' מזמנם שאז לא הי' אפשר לעשות עין של זכוכית בגוונא שלא יוכר שאינו עין הרואה ואפשר שלא יוכלו כלל לדמותו לעין האמיתי אבל בזמנינו אולי שאני ואי אפשר להכיר ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ב וח"א קצ"ה וק"ל (כללין סי' תר"ה). נדר שהותר מקצתו הותר כולו עיין שו"ע יו"ד סי' רכ"ט בנדר על שני פעולות חלוקות והותר אחד מהם ועיין בגליון מהרש"א בסי' רל"ח בארוכה וראיתי בספר אחד שכתב בפשיטות לענין ב' פעולות לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו ולא הזכיר מכל זה ואני מצאתי בס"ד בירושלמי פ"ק דתענית איכן הותר נדרו של טל (הא לא כתיב אלא ואתנה מטר) ואר"ת אדרעי סברין למימר נדר מכללו הותר כולו (כלומר שהותר מקצתו הותר כולו) וה"נ כיון שהתיר לו הקב"ה שבועת המטר ממילא הותר שבועת הטל והגם שטל ומטר אינו פעולה שוה בכ"ז הו' בכלל נדר שהותר מקצתו וכו' אולם יש לדחות הגם שהו' ב' ענינים בכ"ז הו' קרוב לפעולה אחת הגם שאינו דומה לשלא אעלה לגג, ושלא אוכל נבילות אבל דומה לשלא אוכל בשר ולא אוכל פירות והדבר עדיין צריך לימוד ודו"ק (כללין תר"ד.) כל לשון איתא בירושלמי פ"א דר"ה הלכה י' אמר ר"י דיברה תורה בכל לשון שנאמר והאיש משתאה לה ועיין בראשית רבה פ"ב בן אוני בן צערי בלשון ארמי ואביו קרא לו בנימין בלשון הקודש ועיין ב"ר פ' א' ואהי' אצלו אמון פדגוד והוא מה שקורין פאטאגאג) ועיין כי תבוא (כ"ז ח') באר היטב ובפרש"י מש"ס סוטה דף כ"ג בשבעים לשון ואיתא בש"ס סוכה דל"ה בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא הדר שכן בלשון יוני קורין למים הדור ואיזהו אתרוג שגדל על כל מים (ועיין קידושין ד"ג שצריך להשקותו כירק) והגם שקשה להבין שכישנא דקרא יהי' נסמך על לשון יוני וכן בש"ס שבת דס"ג שכן בלשון יונית (ויש לעיין בסוכה נקיט יוני ובשבת יונית) קורין לכלב למס ובש"ס סנהדרין ד"ד ע"ב טט בכתפי שתיים פת באפרקי שתיים עיי"ש – והדבר בעצמו נלאתי נשוא להבינו וכי ח"ו תורתינו הקדושה יהי' בתורת מקבל ושפחה תירש גבורתה דיבורים מלשונות אחרים והנלפענ"ד בס"ד דהנה כתיב ויהי' כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים והיינו לשון הקודש וא"כ כל העולם הי' רק לשון הקודש ואח"כ כנהוג בכל לשון אשר נתיסד לוקחת משפה אחרת וממנה ראש פינה כשפתה (עיין ר"ן ריש נדרים והדברים ארוכים) ע"כ כל לשון משבעים לשונות לקתחה חלק משפת קדשינו, וא"כ אנו ברוך ד' אשר בחר בנו מכל לשון ונשאר לנו שפה האמיתי ורק ע"י שהורקנו מכלי אל כלי גולה אחר גולה שכחנו שפת קדשינו בטהרת הלשון ועיין ש"ס מו"ק כא הו' ידעה רבנן, ורק בבית רבינו הקדוש השתמשו בטהרת הלשון, וא"כ איזהו ענינים ודיבורים שאבו הם בלשון בטהרתה כי שאנן מואב ובגולה לא הלך וכו' וע"כ יכול להיות לפעמים שאיזהו שם וענין אשר שאבו משפת קדשינו ללשון אחרת והם ישתמשו בו ונוכל ללמוד ממנו כי הוא נמשך משפת קדשינו ושוב עיינתי בירושלמי סוכה פ"ג ה"ה א"ר תנחומא תירגם עקילס הדר הידור אילן שהוא גדל על פני המים ודו"ק וא"כ הוא תרגום ולא יוני וצ"ע וכמ"ש נ"ל נכון בס"ד (כללין סי' שנ"ט). נבואה עיין עקידה וירא שער י"ט ותפלה למשה (אוהל) תהלים צ"ד פסוק י"ט דיש ד' מיני השגות א') אספקלריא המאירה ב') אספקלריא שאינו מאירה מ"מ הוא נבואה אמתי' ג') השגת רוה"ק ד') השגת שכל אנושי עיי"ש, ועיין ש"ס יבמות דף מ"ט כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינו מאירה ומשה נסתכל באספקלריא המתירה ומשנה כלים פ"ל אספקלריה טהורה ועיין דורש לציון בכמ"ק, ובשו"ת מרן דברי חיים חיים ח"ב יו"ד סי' ק' שהעלה שהלומד תורה לשמה ומחבר ספרים כהקדושים אשר בארץ המה יש לו השגת רוה"ק ומ"ש בגליון שם וז"ק עיין בספר שערי קדושה מר"ח וויטאל זי"ע אשר בו מורה דרך ישר כעם קדוש עד שכל איש מישראל יכול שיעלה ויבוא למדריגת רוה"ק אפי' בזה"ז ובחו"כ כי זה יכתוב ידו (בח"ג שער ו') בו שאחר חגי זכרי' מלאכי פסקה הנבואה לגמרי ונשתייר רוה"ק עכ"ל וזאת אשר דיבר בשער ז' בו אל יתייאש האדם כי הנה בפסוק ודבורה אשה נביאה תנא דבי אליהו מעיד אני שמים וארץ בין איש ובין אשה בין כותי ובין ישראל בין עבד ובין שפחה הכול כפי מעשיו רוה"ק שורה עליו הנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוה"ק בזמנינו זה והיו מגידים עתידות ומהם בעלי חכמה לא נתגלה בדורות הקודמין עכ"ל מובא בהקדמת ספר הברית וצ"ל שדייק תנא דבי אליהו "רוה"ק" אבל לא "שכינה" כי בש"ס בב"ת ושרשו ברכות ד"ז הגם שפליגי באינך דהודינו דרכיך אבל בקשתו שלא ישרה שכינה על עכו"ם נתן לו ע"כ צריך לחלק שכינה לחוד וזהו בטל אחר חי"ז"מ אבל רוה"ק אפי' בעכו"ם אם ראוי לכך ולולי שידעתי מך ערכי הייתי אומר דבר חדש בהיות כי בקשת משה ניתן לו שלא ישרה שכינה על עכו"ם ונפלינו אני ועמך כתיב ע"כ הי' אפשר רוה"ק על עכו"ם כיון ששכינה מופלאים אנחנו בו אבל עתה שפסקה נבואה והו' רק רוה"ק מה ונפלינו אני ועמך והדברים עתיקין ודו"ק מ"ח למב"י תרפ"ה לפ"ק עכ"ל שם (כללין שס"ג).