באר מרדכי קכז

ואבזרייהו דעריות ואשה אסורה להסתפר מאיש ודו"ק, (כללין סי' קמ"ז) אנו אין לנו אלא דברי השו"ע, שחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה בסי' ק"ץ ס"א וידוע שבכתמים שומעין להקל ואציע לשון האשכול בריש הלכות נדה הגאון ר' יצחק ז"ל (האלפסי) קצר מאוד בדיני נדה ורוב הלכות בדיני וסתות לא הביא וכו' גם מדיני כתמים לא הביא הרב ועיינתי בכל מילי דרבואתא (שאלתות וה"ג) ולא אשכח בהן ואפשר דס"ל דלא נהגו האידנא ואע"ג דאשכחן דמטמאה בועלה דילמא לטהרות דוקא ועיי"ש בנחל אשכול אות ז' שסיים עכ"פ נראה מהאשכול שהי' מסופק קצת אם כתמים נוהגין האידנא אבל למעשה לא רצה להקל ע"כ ועיין רמב"ן בחידושיו דף כ' וז"ל ושוב ראינו בכתמים שכתב הראב"ד עיינתי וכו' (כמו שהעתקנו) וכבר השיב הרב חתנו ז"ל וסיים הרמב"ן ואין צריך להאריך שהרי הוחזקו בנות ישראל שנהגו איסור בכתמים וקיי"ל דמנהגא דמילתא היא כרב זירא כל אלה דברי הרב ז"ל עכ"ל וכן כתב הר"ן בחידושיו דף נ"ח ד"ה לדברי אין קץ שאין לך אשה טהורה לבעלה שמכאן השיג הראב"ד ז"ל על הרב אב"ד ז"ל במ"ש עיינתי (כמו שהעתקנו לעיל) וזו היא תשו' לדבריו מדאמרינן אין לך שטהורה לבעלה ואין לך אשה שטמאה לבעלה אלמא כתמים לבעל נאמר עכ"ל ועיין בעלי נפש בריש שער הכתמים, שהשיג ג"כ על האומרים שכתמים לא נאמרו לבעלה שסיים ואין אנו צריכין להרבות דברים על זה שהרי הוחזקו בנות ישראל שנוהגות איסור בכתמים וכו' והלכה פסוקה היא עיי"ש. ובספר ערוך לנר ד"ה שטהורה לבעלה והוא בדפי הספר דף ע"ט ע"א בסופו שהביא דברי הר"ן שהעתקנו שסיים ולכן מכל ראי' הראב"ד לענ"ד אין ראי' נגד שיטה זו שכפי הנראה היא גם שיטת הרי"ף שהשמיט כל דיני כתם בהלכותיו עכ"ל ואחר אחרון אני בא במה דאיתא בשו"ע חו"מ סי' כ"ה ס"ב שכל מקום שהאחרונים חולקין על הראשונים קיימ"ל כאחרונים אבל אם דברי הראשונים אינם מפורסמים אין צריך לפסוק מאחרונים שהרי אפשר לא ידעו דברי הראשונים ואי שמיע להו הו' הדרי (ועיין ש"ך סי' קפ"ט ס"ק ע"ג שוסת דרבנן ואזלינן בהו לקולא בכמה דוכתין) ועיין תומים שם אות כ"ב, וכתבתי בגליון ספר דע"ת (ברעזאן) סי' ס"ו אות ז' שנשאל בביצה שהי' בחלבון טפה נוטה לאדום ולא השגיחו לראות אם אדום כדם ונאבדה הטפה ולשו בו עיסה ובישלום ודעת קדשו נוטה להתיר מטעם ס"ס עיי"ש אין דעת פעוטות מכריע בכ"ז יש להסתפק בשנאבדה כתמה ולא בדקו הי' מקום לומר בהיות כי דם כתמים דרבנן (ומצאנו בו הרבה קולית בכתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו בס"י) בזה מי שכוחו גדול יש מקום לצרף דעת האשכול והאלפסי וגדול אחרונים ערוך לנר שהביא סמוכין לו שהאידנא ליכא כתמים וצריך להודיע שדברינו בכתם ובלא הגיע זמן וסתה אבל בהגיע זמן וסתה עיין סי' קפ"ד סעיף ט' ובחוו"ד אפי' בדקה אח"כ ונאבד אסורה עיין פ"ת אות ח"י וממני לא תצא היתר בזה רק יתיעצו עם גדול הוראה יר"א מרבים וכתורה יעשו ודו"ק. גזירה אע"ג דאין גוזרין גזירה לגזירה באיסור כרת גוזרין [ב"י יו"ד סי' קצ"ז] גזירה לא גזרינן בדיעבד אבל לכתחילה גוזרין במילתא דרבנן [טו"ז שם קצ"ח ד' י"ד] התוס' העלו ברכות דף כ"ג ד"ה גזירה הגם שהו' גזירה לגזירה בכה"ג דאי לא קיימא הא לא קיימא הא גזרינן וש"ס ביצה ריש ד"ג הוא גופי' גזירה ואיך נגזור גזירה לגזירה עיי"ש ובמקומות המצוינים בגליון רי"פ זי"ע ושד"ח גימ"ל מאות א' ז' עיי"ש, בגוף אחד גוזרין גזירה לגזירה עיין תוס' ע"ז דט"ו ע"א ד"ה והשתא דברי הר"ר שמעי' ומהר"ם לובלין נתקשה בדבריהם אבל במהרש"א ביארו בפרמ"ג סי' קנ"ה משבצות א' נסתפק אי בדררא דממונא גזרינן גזירה גזירה (כללין סי' שמ"ו) חייב אדם לפקוד את אשתו ביום שיוצא לדרך (יבמות דס"ב שו"ע או"ח ר"מ ס"א) נשאלתי אם האשה יוצאת לדרך אם חייב לפקדה ונ"ל בס"ד ממשמעות לשון רש"י בש"ס שם משום שמתאוה לו באותו שעה ביותר מוכח לכאורה שאם האשה הולכת ונוסעת לדרך כא, אולם אם נאמר שהטעם משום עבירה והרהורי עבירה כשיוצא לדרך וכל הדרכים בחזקת סכנה ובפרט סכנת הנפש הי' מקום לומר שאין חילוק וצ"ע לברר הענין וקצרתי (כללין סי' מ"ג). ושבעת נסתפקתי כפי מה דפליגי בש"ס ברכות ר' מאיר וחכמים אי ושבעת זהו שתייה באכל דבילה שמינה ונצטרך לשתות מים אם מותר לברך אחריו קודם שישתה מים וכן אם אכל פת הבא בכיסנין וצריך לברך ברכה אחת מעין שלשה וצמא למים אם זהו דוקא כשצריך בה"מ או אפי' בכל אכילה אסור לברך ברכה אחרונה ויש מקום לומר לשיטת הסוברים ברכה אחת מעין ג' הוא דאוריית' לא נכון לברך אחריו זולת אם ישתה וצריך עיון וקצרתי (כללין סי' קל"א) אומר מותר שוגג הוא חוץ מעריות דהיינו אשת איש משום דכתיב ומעלה בו מעל מהרי"ק שורש קס"ז מובא בטו"ז יו"ד צ"ט ובהג"ה שו"ע אע"ז קע"ח ס"א וב"ש ס"ק ד' והכוונה כמו שלא יעלה על האדם לומר מי שכותב שטר וקרא לפניו וחתמו בפני עדים שיאמר שלא ידע מה כתב בו ק"ו ובן בנו של ק"ו הכול יודעים למה כלה נכנסת לחופה, וכי יעלה על לב האדם מעולם שלא ידע שהנשואין כדמו"י הם שתהי' מותרת לו ואסורה לכל העולם, ע"כ אין שייך בו ענין אומר מותר, ודו"ק ועוד נ"ל בשפיכת דמים נמי הוי דומה לזה כי מי אשר לא ידע חק נמוסי שאסור להרוג, ובזה נ"ל לבאר דברי רש"י מכות י"ז מזיד פשיטא בר קטלא הוא אמר רבה פרט לאומר מותר עיי"ש בתוס' וז"ל רש"י וזהו מזיד שלו והכוונה כי הוא דת נמוסי ולכאורה דאורייתא והוא מזיד כי לא מצאנו שיסתפק אדם מעולם בזה שיסבור שמותר להרוג ועיין מג"א ק"ד ס"ק ז' שנתעורר בזה ועיין שו"ת רעק"א סי' ר"ו, ויש להסתפק במשמשתו נדה אם אומרת שסברה שהוא מותר עיין בשו"ע אע"ז סי' קט"ז וש"ס כתובות בסוגיא דמשמשתו נדה וצ"ע וקצרתי (כללין סימן קס"ז). לא ילבש גבר שמלת אשה עיין בשו"ע יו"ד סי' קפ"ב ס"ו אסור ללקט אפי' שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר (משמע אבל בהיפך מי שלקט השחורות מתוך הלבנות אין איסור עיין טו"ז שם) נסתפקתי בשער שמקצתו לבן ומקצתו שחור עדיין אם אסור או לא, ונ"ל בס"ד שיהי' מצד הסברה גם בזה שייך לא ילבש גבר ולכאור' הי' מקום לדין לענין חצי שיעור דחצי שיעור ויהי' כענין מיעוטא דמיעוטא (עיין בכללין סי' תשי"ג - תש"ח - וקצרתי) אבל כאן זיל בתר טעמא אם אפי' מקצתו הו' בו ענין לא ילבש אולם בזה יהי' תולה אה מלקט שער אחד אם הו' בו איסור דאורייתא