באר מרדכי קכו

נ"ל בס"ד על פי תשובת ברית אברהם מובא בפ"ת סימן קפ"ג ס"ק ב' שרב אחד נסתפק אם נימא דעיקר הטומא' בעקירת הדם בבית הפנימי לבה"ח אבל ביציאת הדם מבית החיצון לחוץ לא מעלה ולא מוריד ותוכל לספור אותו לז' נקיים, או דיציאת הדם מבה"ר לחוץ יחשב ג"כ לביאת טומאה ולא תוכל לצרפו למנין ז"נ והשיב דאין שום טומאה נוספת ביציאת הדם מבהר"ח לחוץ אך אין נפק"מ בזה למ"ש הרב השואל אם תוכל לספור אותו לז"נ כיון שצריכה בדיקת הפסק בטהרה צריכה שתדע שלא הי' שום דם אפי' בבית הרחם דאף דאילו הוי ידעינן בבירור שלא יצא עוד דם הפנימי לבה"ח לא מטמא תו הדם הנשאר בבה"ח מ"מ כל זמן שאינו בודקת בכל בה"ח שלא תמצא שום דם חיישינן שמא יצא עוד מפנימי כיון שהוחזק מעיינה להיות פתוח ועיין ס"ט ולו"ש מובא ג"כ בדרכי תשובה ס"ק ט' עיי"ש וע"כ הנלפענ"ד בתוך אותן ה' ימים כיון שהו' פרוש מבעלה שנוכל בגוונא זה לצרפו לה' ימים ולא עוד אפי' נמשך ב' או ג' בגוונא זה אפשר לצרפו לחמשה ימים הנ"ל כיון שלא הית' עם בעלה כן נראה לפענ"ד להלכה, הבעה"ח יום א' י"ט חשון נייטרא תע"א. יש לזהיר מאוד שלא כאחר להורות דמי נידות וכתמים. דאיתא במסכת שמחות פ"ח בעשרה הרוגי מלכות הי' ר' ישמעאל בוכה ואמר אני בוכה על שאנו נהרגין כשופכי דמים וכמחללי שבתות אמר לו שמא בסעודה הי' יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה אם ענה תענה אותו ומה כתיב בתרי' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים הכוונה עפ"י דברי רש"י שם וה"ה כל אדם אלא שדיבר הכתוב בהווה, והאשה אם לא ברירי' לה טהרת' או טומאתה היא תחת רשות בעלה ובעיני בעלה נקלה היא אז אם אינו ברור ולא הורה בה חכם ובפרט בע"ה, ובבעה"ט שם הביא מסורה תענה ב' אם ענה תענה אם תענה את בנותיי זהו שדרשו אם תענה מתשמיש דילפינן מהכא דכתיב אלמנה ויתום לא תענון שלא יענה אותם מענין אלמנות שלא יניחם צרורות כאלמנות חיות וכאן היא תלוי במאמרו של חכם, ולפי"ז מוכח שביום מצוה לעמוד משינת צהרים אבל בלילה להקיצו אינו מוכח מכאן וה"ה בעגונה צריכין ליזהר שלא להתרשל כי הו' כאלמנה חיה, מה דמים שהו' רק לפי שעה בכלל עינוי הוא ומכ"ש בזה שהו' ממש כאלמנה חיה ועיין בספרי אבידת רבו סי' י"ב ובס' מנחת פתים ממרן הגאון מטארנא זצוק"ל הביא הך דמסכת שמחות וכ' שמשם משמע דאם באו לשאול שאלה להרב על כתם וכדומה צריך השמש להקיץ אותו יעיי"ש ועפ"י גירסת הנחי"ע שם אין ראי' ע"כ ר"ל שהביא גירסת הרמב"ן בזה ואמרת לה המתיני עד שאישן משמע אבל אם ישן א"צ להקיצו והנלפענ"ד קשה מאוד שר' ישמעאל יקל בעינו שאלת נשים מבוא בדמים ויאמר לה המתיני עד שאישן וע"כ הגירס' הנכונה כמו שהוא לפנינו שהשמש יאמר כן בגוונא שיושב בסעודה ונים ולא נים תיר ולא תיר אז יאמר שישן הוא אדל אם ישן אונס הוא וכאשר מבואר בש"ס ברכות דף ד' ע"ב איכא דאמרי משום אונס שינה ובכללין מערכת אלף סי' י"ג ביארתיו בס"ד שבזה פליגי תרי לישנא וללישנא ב' ס"ל שהו' פשיעה, והנה ממשמעות הלשון שהו' סעודת היום וצ"ל שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס כמבואר בש"ס סוכה דף כ"ו ע"ב (ועיין בחי' למסכת סוכה סי' ל' ד' הטוב יזכינו להוציאו לאורה) ע"כ דומה קצת לפשיעה וכאמור שהו' רק ישן בסעודה ויעיר מיד והשמש אומר שישן וג"כ יש לעורר כיון שישב בסעודה אם מותר להורות ועיין שו"ע חו"מ סי' ז' ובחי' שם ועיין שו"ת רשב"א סי' רמ"ז וש"ך יו"ד סי' רמ"ב סעיף י"ט בדברי הש"ס שרב לא אוקי אמורא מיומא טבא לחברי' וצ"ל שבדבר פשוט שאני ועיין בשו"ת הרשב"א הנ"ל, ועיין שמואל א' סי' ב' פסוק ואשר ישכבון את הנשים עיין פירש"י בשם רבותינו שמתוך ששהו את קיניהם והם היו ממתינים עד שתראה קיניהם קריבין מעלה עליהם כאילו שוכבים וא"כ המורה צריך ליזהר בזה שלא לאחר מחמת התרשלות ובלילה אם אפשר לראות דמים עיין ש"ס נדה דף כ' ע"ב רבי בדק לאור הכר עיין שם היטב ודו"ק, ועיין במנחת פתים סי' קפ"ח עיי"ש ועיין ירושלמי פ"ב דסנהדרין והגהות רי"ש כ"ז זצ"ל. לברר אי מותר ליטול לידים ממים ששאבו עכו"ם נדה ויולדת או להניח לערות מהם לנטילה. איתא בתוספתא (ידים פ"א ה"ז) הכל כשרים ליתן לידים אפי' טמא מת אפי' בועל נדה, כל שאינו מטמא את המים במשא כשר ליתן לידים ועיין תוס' נדה דף ע"א ד"ה המערה, ור"ש ידים פ"א בסופו ופי' האשר"י שם והכל מבואר בב"י או"ח סי' קנ"ט סי"א שהכול כשרים ליתן מים לידים אפי' חש"ו עכו"ם ונדה ורש"ל פכ"ה סי' כ"ה הועתק בטו"ז שם ס"ק ט"ו שסיים ואשרי מי שיכול לזהר שלא ליטול מים אפי' ששאבן עכו"ם או נדה וכ"ש שלא ליטול ידיו מהם ודברי מג"א שם צ"ע שכתב אחר שהעתק רש"ל הנ"ל ונ"ל דוקא כשיוצק על ידיו אבל אם מביא מים לכלי לית לן בה ותמה הבאה"ט דהא רש"ל כתב בהדיא אפי' ששאבן עכו"ם ועיין במהש"ק אולם נכון כי המעיין ברש"ל בהביאו תשו' מהר"ם מ"צ שמה ששאבו עכו"ם אי אפשר ליזהר אבל שלא לקבל נטילה מעכו"ם אפשר ליזהר והנה זהו פשוט וברור שעכו"ם רק משום שעשאן כזבין אבל לא מדאורייתא אבל נדה מדאוריית' והשמיענו המג"א כשיוצק על ידיו יש ליזהר אפי' בעכו"ם אבל להביא אפי' בנדה א"צ ליזהר ועיין בעט"ז שהעתיר רש"ל ותמצא כדברינו וזהו כוונת המג"א, ומ"ש העט"ז הנ"ל בנדה היינו בתו נדה דאי באשתו נדה הא אסור ברחיצה כידוע מאמר חז"ל כל מלאכה שאשה עושה לבעל' כדה עושה לבעלה וכו' וגם אשה אחרת אסורה אפי' בלא נדה ומשבצות כתב י"ל אשה מחברתה נדה וק"ל, וכן בעכו"ם מותר ליתן לאשה ישראלית כי אין כדה בעכו"ם עיין רמב"ם פ"ד מא"ב ה"ד עיי"ש ודו"ק. נשאלתי אם מותר להסתפר מאשה נדה וכן אם האשה צאהן-ארצטין אם מותר להניח לתקן שיניו. תשובה בס"ד עיין סי' קצ"ה ס"ב שלא יגע אפי' באצבע קטנה ומנח"י שמובא בפ"ת ס"ק ד' לאסור לאשה נדה להסיר מבעלה נוצה דרך נפיחה עייי"ש ושם וברכ"י לענין לזרוק מידה לידו ובכ"ז דבר ברור לא ידעתי עד שמצאתי בס"ד במהרש"א שבועות דף ג' ד"ה ועל הזקן שאין להאיש להניח להסתפר עצמו מהאשה כי אסור להשתמש מהאשה ע"כ וכמו כן אם האשה היא צאהן-ארצט פשיטא שאסור לאיש לילך אצלה לעסוק ברפואות והדברים ק"ו וכן אסורה להאשה להסתפר מהאיש וגם זה הוא מדרכי היצה"ר במה שמכונה בשם בובען פריזור שעפ"י רוב איש מתקן שערם אוי לדור שכך עלתה בימיו שהוא לאו מפורש בתורת לא ילבש גבר שמלת אשה כמובן. -