באר מרדכי קכה

ד"ה שאם בסופו ובגליון שלי שם ובשו"ת למורדת הבאתיו בס"ד וכאן עדיף ואין לדון אי בועל נדה כנדה שכאן תלוי כפרת כל ישראל ואפי' אינו מטמאה את בועל' כי מהיי"ט חוששין וצע"ק) ועיין ש"ס יבמות כ"ג ע"ב החליפו מידי ברשיעי עסקינן ושם מיירי בודאי איסור דאורייתא דעריות דחמירי (בכ"מ הגירסא אטו ברשיעי ודקדוקי סופרים יבמות אינו תח"י): בש"ס כתובות ק"ה ע"א אר"י אר"א גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין וכו' מתרומת הלשכה וכו' לא רצו מוסיפין להם לא רצו אטו ברשיעי עסקינן (שנוטלין שכר לדין יותר מכדי חייהן רש"י) אלא לא ספקו אע"פ שלא רצו וזה הוא איסור קל ומדרבנן ובפרט לשקול אם הו' די' ספוקם כי תולה לפי המשפחה ותולה יש די' לו בקב חרובים ויש למזגו צריך תרנגולים מפוטמים וא"כ הוא דבר שאין שיעורו ידוע וצ"ל שהגוזרי גזירות צריכין להיות נקי כפיים ע"כ גם בדבר קל מכנה הש"ס אותם לרשעים וק"ל: בש"ס קידושין כ"ג ע"א יכול יעצים עיניו כמו שלא ראהו אטו ברשיעי עסקינן בתמיה? אלא יכול יעצים עיניו מקמי' דלימטיה זמן חיובא דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי לי' דקאים מקמי' ת"ל תקום והגם שהוא ענין דאורייתא בכ"ז הוא בקיום קום ועשה להכניס עצמו לחיוב ועיין ש"ס מנחות בענין ענישתא אעשה וק"ל ואיתא בש"ס גיטין ל' ע"ב ת"ר וכו' אטו ברשיעי עסקינן דמשקלי דמי ומשווה לי' תרומת מעשר וזהו ענין רמאות ודמי' לש"ס קידושין שזכרנו והבן שהוא דאורייתא: מכל הלין מקומות שהצענו בס"ד מצאנו בש"ס גיטין וקידושין ויבמות שהוא בדאוריית' ממש וביומא בספק דאורייתא זולת בש"ס כתובות שלפענ"ד בס"ד אינו ענין דאורייתא בכ"ז דיינא גזירות צריכין להיות שלמים בדעתם בנקיות כפיים ודו"ק (סי' כ') ועיין בחידושי למשניות תמורה פ"ז מ"ז בתוי"ט ובכריתות פ"ב משנה ד' וירושלמי פרק אחד דיני ממונות ותוס' יבמות ק"ד ד"ה מר סבר ותומים סי' ה' ס"ק ד' ובגליון שלי בס"ד ובמערכת "בעי" אם דרך הש"ס לעשות איבעי בדבר שאסור מצד אחר עיין ב"ח או"ח סי' תרפ"ז ועיין פרמ"ג או"ח סימן קצ"ו משבצות א' ותוי"ט פ"ט דחולין מ"ז ד"ה טמאין ועיין תוס' בכורות די"ד ד"ה כל וכלים פכ"ד ט"ז והדברים ארוכים ומקומו בספרי פותח שערים די הטוב יזכינו להוציאו לאור בסדור נכון אכי"ר: שו"ע סעיף ח' בנאמנות הרופאים עיין בפוסקים ובאה"ט ס"ק י"ז ופ"ת אות כ' ודרכי תשובה ס"ק ע"א וטהרת ישראל ס"ה ס"ק ק"ג ועיי"ש ובספרי מהדורא קמא סי' קצ"ט ס"ב בהג"ה מ"ש בענין מוטטער שפיגעל שהאריכו כל הפוסקים שנפתח בש"ס ולא נסתיים באחרונים ובשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק"ס בד"ה אמנם כשהרופאים אומרים שיש לה אבעבועות על האם אף שמצד נאמנות הרופאים יש לדין הרבה אבל נראה בנ"ד שלא אמרו כן מצד השערה רק מה שראו בעיניהם בכלי הבטה ובזה לכ"ע נאמנים כמ"ש בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' כ"ח וכ"כ בד"ח יו"ד ח"ב סי' ע"ז ובפרט שיש רגלים לדבר שכדברי הרופאים שיש ליחה מעורב בדם (כדאיתא בתשו' פנ"י וס"ט ס"ק י"ד ומקשה זהב י"ב דף פ' ע"א והיכא דהיא רואה כעין מוגלה בוודאי מזה ראי' דמן המכה היא) ועיין נו"ב סי' נ"ה ששאל לרופא ואמר שאי אפשר לאייטער בלי בלי מכה ובתשו' תפ"צ יו"ד סי' כ"ט ובאמרי יושר הנ"ל סימן צ"ז הביא כהנ"ל בשם שו"ת בית שלמה ח"ב סי' כ"ח שכל פלוגת' הפוסקים רק בדבר שאומרים עפ"י השערה ולא בדבר שלמראה עיניהם ישפוטו שרואין מכה או במשמוש ידיים שלכ"ע נאמנים עיי"ש ובסי' קנ"ה ועיין בשו"ת מורי פרי השדה ח"ד סי' פ"ח מבאר כמין חומר והעלה בסופו ו' חילוקים שכולם עולים להלכה ובסי' ק' ודו"ק והנה ענין מירתת הוא ממש סברת אומן לא מרעי אמנתו ורק שמירתת הוא באיש פשוט שלא יהי' נתפס כגנב ואומן לא מרעי אומנתו הוא באיש יודע מדע חכמה ותבונה ובכללין סי' תקי"ד כתבתי "מרתת" [עיין יו"ד צ"ח וש"ך יו"ד ש"ב ס"ק ד' ופרמ"ג רנ"ג משבצות ח"י] נ"ל כלל חדש בס"ד דהיינו דוקא אם זה הנחשד יודע שמי ששומר בזה הוא מבין ויודע בטוב הענין והוא מפורש בש"ס ע"ז כ"ב ע"ב אינהו דידעו בהדדי' מרתתי אנן דלא ידעינן בהו לא מרתתי ועיי"ש בפירש"י ד"ה מכתבא ובזה נ"ל לבאר דברי רש"י להלן כ"ו ע"א ד"ה ואחרות וכו' דאגב דחשידי יהבו ישראל עיניהו עלה ומרתתי וכו' עכ"ל ר"ל שהיא יודעת שהיא חשודה ומבינה שישראל יודעת בטובה וענינה מרתתי אבל אם אפשר שתתן מבחוץ שלא תהי' יודעת בטובה לא ודו"ק ועיין בתוס' להלן דף ס"א ע"א בד"ה המטהר בקושי' ר"ת היכא פריך בגמרא והאיכא רוכלין ותמצא סברא הנ"ל ודו"ק עכ"ל ובענין אומן לא מרעי אומנתו אם הוא אפי' בדבר שנוגע לסכנת נפשות עיין בחידושי ע"ז דף כ"ז בתוס' ד"ה ברופא מומחה חלקי הבונה והסותר וכן למדתי מדברי הב"י מובא בש"ך סי' קנ"ד א' שדוקא אם אין לתלות אלא בו עיי"ש הטיב. – ועפ"י מה שהעלתי להלן בסי' קצ"ט ס"ב בס"ד שאם שני רופאים אומרים זה שלא בפני זה שהיינו שלא הי' לאחד ידיעה שנשאל חבירו אז מוכח שנכונים דבריהם אבל אם היו ביחד והגם שאח"כ אמרו שהסכימו לדיעה אחד יש לחוש לגומלין אם אחד מהרופאים הוא גדול במעלה עפ"י מה דפליגי בש"ס כתובות דף כ"ד ע"א אי חיישינן לגומלין ומסיק הש"ס ע"ז דף ס"א ע"ב אמר רבא אפי' למ"ד דלא חיישינן לגומלין ה"מ דלא מירתת מיני' אבל הכא כיון דמירתת מיני' מחפה עלי' זכותא והבאתיו בכללין סי' תת"ט ע"כ על דברי הרופאים לסמוך עליהם צ"ע רב, ואין לדמות ענין אחד עם חבירו וג"כ צ"ע אם שניים הם בדיעה חדא בגוונא שהוא להתיר ואחד הוא נגדם ע"כ צריך התבונן אם זה בדיעתו גדול מהם מה שמכונה שפעציאל ארצט ופראפעססאר וג"כ יש לחקור בקאראקטער שלו ויש לדין עפ"י סברת חידושי הר"ן סנהדרין ברוב שאם חד מחודד טוב שבכ"ז אזלינן בתר רוב כי כן גזרה התורה אבל בכאן שתולה במומחה המפורסם למומחה דעתו יותר מכרעת מהרבה שאינם מומחין ובכאן חד דמחודד טובא עדיף מרוב שאינם מחודדים בהבנה, והעיקר בזה לדין במתינות וכתורה יעשה להתיעץ עם גדולי תורה ביראה קדומה ודו"ק נשאלתי באשה שהגיע זמן וסת' וכבר הרגישה באברי' שהאורח יבוא ובכ"ז הגם שראת' בו ביום אבל לא היתה מראה טמאה גמורה רק דיהי' מראית' ומה שראת' הית' רק ע"י שהכניסה בעומק באותו מקום עד מקום שאפשרי וביום שאח"ז ראת' ממש דם וכו' אם גם יום הראשון נחשב לה' ימים או לא. תשובה בס"ד שנחשב לה' ימים הלא ידועים דברי הרמ"א בסי' קצ"ו סעיף י"א שכל אשה שרואות אפילו כתם צריכה להמתין ה' ימים וכו' ותספור ז' נקיים, והנה יום ה' הוא הוספה ואנחנו קבלניו כאשר העיד בנו אדונינו בעל המפה וכן נוהגין במדינות אילו ואין לשנות, בכ"ז