באר מרדכי קכד

לולא כבודו זי"ע לא צריכין לכל זה הלא הרשב"א בעצמו עמד בזה וא"ת הלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת כולו ואע"פ שלא ראת' והאיך אתה מתיר את זו בשעת וסת' ועוד הרי דם לפניך וי"ל ההיא דרבנן ומשום דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל הכא ליכא למיקם עלה דמילת' ואין דנים אפשר מאי אפשר שא"כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם עכ"ל וא"כ מתורץ בגוונא שאין התחלה לקושי' שכאן לא הו' בכלל שאפשר למיקם עלה דמילתא שא"כ אתה אוסרה על בעלה והוא אמת ברור ועיין בדגול מרבבה הנ"ל שהראה לש"ס זבחים וגיטין והוא שייך למה שביררנו במהדורא תנינא אם שייך באשה חזקת טהרה ודו"ק. בש"ך ס"ק א' עוררתי הלא הדם שתראה בחורין ובסדקין יהי' תולה בפלוגת' השב יעקב והגאון מו"ה גבריאל אב"ד ניקלסבורג זי"ע מצאתי בתרומת הדשן סי' מ"ז בסופו וז"ל גם אשר כתבת דספיקא דרבנן היא ותמיד רואה הי' בלא הרגשה אין סברה לעולם לומר הרגשת עד הו' (ר"ל שכן דעת השואל) אין נראה דרואה דם מ"ת נמי אין מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמאה אלא אמרינן הרגשת שמש הוא אע"ג בכל פעם בלא תשמיש אינו רואה כלום בלא הרגשה וחשוב לו ספיקא דאורייתא עכ"ל והוא ראי' גדולה לשיטת הסוברים שבדיקת עד דאורייתא וכן מוכח מכאן שרואה דם מ"ת הוא דאוריית' ולא דרבנן ועיין במהדורא קמא שהארכתי בזה בס"ד. בגמרא הרואה דם מחמת תשמיש עיין בש"ך ס"ק ב' מ"ש ועיין חי' חת"ס והנ"ל שכוונת בגוונא שנודע דהיינו שבדקה וכן הוא בשו"ע אע"ז שביארתי בס"ד בש"ך הנ"ל ודו"ק. ש"ך ס"ק כ' בא"ד ולפי"ז נראה דאין להתיר אלא לבעלה וכו' ומשום עגונה וכו' אבל מ"מ צריכה ז' נקיים וכו' נ"ל בס"ד לבאר שהא בהא תליא להטו"ז שסביר' לי' להמרדכי דווקא אם יש לה מכה מותר שלא בשעת וסת וא"כ יש מקום לומר להתירה אפי' לבעלה אבל להש"ך שס"ל שמותר אפי' בלא מכה א"כ האיך נתיר לבעלה ע"כ הוכרח לחלק בזה ובכ"ז צ"ע טובא האיך נאמר להקל בכה"ג שזה הדם גופי' יהי' לבעלה אסורה ולא יהי' צירוף לענין רואה דם ובאמת מצאנו בש"ס כזה דף ט"ו למסקנת הש"ס לרשב"ג האשה טהורה והדם טמא משום שמקור מקומו טמא וכן בהגמי"י מובא בדגול מרבבה סי' ק"ץ בנמצא כתם על דבר שאינו מקבל טומאה שהאשה טמאה עיי"ש. ושקלתי במאזני שכלי לבאר דברי הש"ך והנ"ל דהנה ענין רדמ"ת כל מה שאפשר שלא תהי' בכלל זה צריכין להשתדל וע"כ בלא הית' רצוצין וכאשר נבאר להלן וכן אם יש לה וסת וכו' הגם שפשוט שצריכה ז' נקיים והנה בכאן גם כוונת מרן זי"ע הגם שהיא טמאה בכ"ז לענין חשבון רדמ"ת א"א לחשוב ודו"ק. שם ס"ק כ"ב בהעתקתו דברי סה"ת אי בודקת באותו מקום ומצאה דם או מרגשת וכו' עכ"ל ועיין מ"ש בש"ך ס"ק א' וכן מה שעוררתי לעיל שכוונת הש"ך (בס"ק ב' ולעיל בד"ה בגמרא) אם בודקת: ויהי' תולה בפלוגת' השב יעקב והגאון מו"ה גבריאל זי"ע וכאן מוכח שס"ל שבדיקת עד הו' הרגשה ודו"ק וחידוש שלא הזכירו מזה והבן – סעיף ח' ואם תראה שפסק דם וסת וראיתי על ידי רפואות עיין במהש"ק הכוונה והנלפענ"ד דהנה רפואות בשר ודם אינם בדוקים ר"ל כי כל רפואה הגם שמועיל לאשה אחת אבל מזיק לאשה אחרת וע"כ כתב הרמב"ם שלא ישמשו ברפואות בפתיחה לזרעים עיי"ש וזה הכוונה אם ראינו שפסק גם דם וסת הרגילה לה א"כ ידענו שהו' מועיל כי יש דברים העוצרים הדם כענין טאנאגען אשר נותנים הרופאים נגד זליחת הדם הן מבפנים והן במחוץ אשר נהוג ליקח למילת קטן לעצור דם ודו"ק בטו"ז ס"ק י"ד אף שהו' ביניהם ביאת של היתר כאן לא מהני ועיין עוד בס"ק טז וס"ק ח' ומנחת יעקב ס"ק י"ד: שו"ע שם סעיף י"א ואם קבעה וסת לראות דם מחמת תשמיש ג' זימנא וסת שוה מותרת לשמש בין וסת לוסת והנה צ"ע לי עיון טובא אם בגוונא זה הראי' ראשונ' נחשבת או לא והנה רבינו הש"ך רמז בס"ק ל"ה דאי אפשר וסת הפלגה בלי ראי' שנייה וספיקי הוא מהא דאיתא בסי' קפ"ט בסעיף י"ב וסת הסירוג ראי' ראשונ' מן המנין לד"ה ועיין בטו"ז ס"ק י"ב כיון שגם בפעם ראשון ניכר הגם שהו' בריחוק מקום שהו' יותר מן חודש כיון שהו' לזמן קבועה ולא דמי לסעיף ז' שפליגי שלא ניכר בראשונה שהו' בדילוג והנה בכאן למה נדיינו והוא בהיות שזה שינוי גדול לראות מחמת תשמיש וא"כ גם בפעם א' ניכר ויצורף לג"פ אבל בכ"ז הזמן שתרא' ומחמת תשמיש לא יהי' נודע לנו רק בפעם שנייה האיך נדיינו כי לכאורה לישנא דמחבר מוכח מדנקט שהרי לא קבעה בג' וסתות שווין ואם קבעה וסת' לראי' ג' זימנא וסתה שוה מותרת לשמש בין וסת לוסת משמע שג' פעמים הו' עם ראי' ראשונה והטעם שזה דומה לסעיף י"ב ועיין היטב בטו"ז הנ"ל וצ"ל שהו' ג"פ לתשמיש אבל בכ"ז מכח הסברא והענין אינו כן הלא לא ניכר רק אח"כ והענין הו' ספק גדול אצלי: וד' הטוב יאיר עיני אכי"ר. בבית מאיר מובא בפ"ת ס"ק נ"א נסתפק אי רדמ"ת קיל איסורו כי דבעידן דבא עלי' טהורה היא עיי"ש ועיין מה שכתבתי בס"ד לעיל בשו"ת לדין אם הבעל יכול להורות דמי אשתו כשהיא בספק רדמ"ת שצריכין להציע לפני גדולים. ש"ך ס"ק ט"ז כתב הפרישה סי"א דלאו ברשיעי עסקינן עיין בכללין מערכת אטו ברשיעי עסקינן באר רחובות וז"ל ועיין ש"ס יומא דף ו' ע"א ויש לבאר אם אמר כהאי לישנא דווקא בוודאי או בספק איסור דאוריית' או עכ"פ באיסור דרבנן או בדבר שלא הו' אפי' דרבנן אלא שלא נאה ויאה. בש"ס יומא הנ"ל דפריך הש"ס למה מפרישין כהן גדול מביתו תניא ר"י ב"ב אמר שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עלי' אטו ברשיעי עסקינן שיבוא על ספק נדה והיינו דאורייתא ממש ובפרט לפי מה שהעלה הנוב"י שפרישה סמוך לוסת הוא דאורייתא אפי' למ"ד וסת דרבנן (שהארכתי במהדורא קמא סי' קפ"ד ופתיחה סי' קפ"ז) והגאון מהרש"ק בספר עבודת עבודה בריש פ"ב השיג עליו בראייתו מדחיישינן שמא ימות ועיין נוב"ת סי' ק"ג ושו"ת שיבת ציון סי' מ"א ומלא הרועים מערכת וסתות אות י"ב ושו"מ ח"א סי' דק"ן ושד"ח מערכת פרישה ואכמ"ל, (ואגב אעיר בש"ס שמשני שמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה ופליגי אי בועל נדה כנדה צ"ע לפי מה שהעלו התוס' בריש מכילתין ד"ה וחכמים וז"ל אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפי' לתרתי ותלת ואפי' לזמן מרובה ועיין תוס' כתובות סוף פרק שני ושו"ת אמרי יושר ח"א קט"ו בסופו ותוס' ריש כתובות