באר מרדכי קכג

בשו"ת להלכות טריפות לבאר בכל הבדיקת אם הוא לברר האיסור או לברר ההיתר, וכן בכאן הוא רק לברר האיסור והיינו אם נמצא בראשו אבל אם לא נמצא בראשו והגם שלא נמצא מן הצדדין ולא תתברר התירו בכ"ז מותר והש"ך הנ"ל בשם הריצב"א שהרי ע"י שפופרת רגילה לראות כמו באצבעו והבן) וי"ל דלא אמרינן אין כל האצבעות שווין אלא להקל ולא להחמיר וטעמא משום דרוב נשים אין רואות דם מחמת תשמיש הלכך (ר"ל הגם שאשה זו יצאה מרוב נשים) מה דמצאנו למיתלה בה להתירה שלא להוציאה מכלל שאר נשים תלינן כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי בדק ולא מצא בראש המכחול עכ"ל הב"י ועיין בש"ך ס"ק י"ד במהש"ק בביאור שיטתו ושיטת רש"י שלא ס"ל כתי' הב"י הנ"ל אלא שמהיי"ט שאחר שראת' אחר ג' אצבעות ובכל אצבע ג"כ ג' כוחות אז תראה גם ע"י מכחול ומתורץ קושי' התוס' ד"ה ותיבדק אולם הב"י לא ניחא בתי' הזה משום שכתב בד"ה אם רוצה וכו' ולפענ"ד גם דברי רש"י אפשר לפרש כן שמותר לבעל ראשון ע"י בדיקה וא"כ סברה הנ"ל שמובא במהש"ק כאמור לתרץ קושי' הב"י וקושי' הרא"ש אין מקום ע"כ הוצרך לתירוצו וצריכין לבאר דרוב נשים אין רואות מ"ת הגם שזאת יצאה מכלל כל הנשים וצ"ל שהכוונה שהגם שראת' דם בתשמיש המיעוט הזה ג"כ מהרוב מהם אין רואות מחמת תשמיש עיין ש"ס ריש פ"ב דכתובות רוב נשים בתולות נישאות וכל הנישאת בתולה יש להן קול וזו והואיל ואין כה קול יצא' מהרוב ועיין תבו"ש סי' כ"ט וד"מ סי' כ"א וחוו"ד סי' כ' ובשו"ת הארכתי בזה בס"ד ועיין שו"ת יד יצחק ח"ג סי' רנ"ח כתוב עלי' בימי ילדותי ועוד בהלכות מליחה ובכור הארכתי בשו"ת ד' הטוב יזכינו להוציאו לאור אכי"ר - וע"כ רק אם נתברר איסורו שנמצא בראשו אסורה אבל בלא"ה לא ודו"ק. ובזה הסברה נ"ל לבאר מה שהובא בב"י להלן בהך דאם יש לה מכה באותו מקום תולה במכת' שיטת הרשב"א וז"ל (מובא בב"י) בד"ה ונאמנת [מובא ג"כ בטו"ז ס"ק י'] מסתבר' אפי' אינו מרגשת ממש עיי"ש ונאמר לשיטתו הרשב"א ס"ל כשיטת התוס' שגם בבעל ראשון מותר בבדיקם וע"כ צ"ל כתי' הב"י וכן כתב "ואי אפשר לה לידע אלא בבדיקת שפופרת" משמע שא"צ בגוונא זה אפי' בדיקת שפופרת אם יש לה לתלות והיינו שהרוב שרואות אפי' בשעת תשמיש לא הו' מחמת תשמיש אלא אולי מכה מן הצדדין יש ואפי' נודע שמראשו הו' הדם אם יש לתלות במכה תלינן אבל לשיטת רש"י שבבעל הראשון לא מהני צ"כ כתירוץ המהש"ק ובזה נ"ל לבאר בס"ד דברי רש"י זי"ע דף ס"ו ע"א ד"ה ותנשא לאחר כדמפרש לקמי' שאין כל האצבעות שוות עכ"ל וי"ל שהורה לנו שיטתו שהך טעמא דאין כל האצבעות שוות לומר שאפי' אם תרצה לבדוק בבעל הראשון לא יועיל כקושי' הב"י מה יועיל בדיקת שפופרת שמא לא הי' עב כמו השמש וג"כ הלא אין בזה חמימות וי"ל באמת שבבדיקת שפופרת לא יועיל שתוכל להיות אצל בעל הראשון ודו"ק. בש"ס שם הרואה דם מחמת תשמיש פירוש רש"י לאו בבתולה קא מיירי אלא בדם נידות ועיין בב"י ביאורו והנ"ל א) דהנה הן פירקן הוא תינוקת והש"ס לעיל מיירי בדם בתולים ע"כ הודיענו שלאו בדם בתולים ודו"ק ב) נ"ל בס"ד עפ"י דברי ר"ת מובא בד"מ (בשם הג' ש"ד) ס"ק ז' שלא הוצרכו חכמים בדיקת שפופרת אלא באשה שאחר נשואי' נתקלקלה שלא הי' לה ביאות של היתר אבל אם הורגלו בביאות היתר משמע דשרי אע"ג דנתקלקלה ג"פ וכו' עכ"ל ע"כ השמיענו שלאו בבתולה מיירי שהו' מיד אחר נשואין ור"ת מהיי"ט ס"ל שדרוש סמוכים מעניני דש"ס שמיירי בבתולה שרק אחר נשואים אבל אם הי' אח"כ לא ע"כ הישמענו המורה בזה ודו"ק. שו"ע סעיף ה' ואם יש מכה באותו מקום נ"ל בס"ד מסידור לשון השו"ע שנקט בסעיף ב' וכן בסעיף ג' בדיקת שפופרת יש מקום לומר שהגם שבדקה שפופרת בכ"ז אם יש מכה יש לתלות וזה מבואר בש"ך ס"ק ח"י וכן יש לבאר בדברי הש"ס שנקט תחילה שבדקה את עצמה בשפופרת ואח"כ נקט ואם יש לה מכה באותו מקום משמע שאפי' בדקה בשפופרת ג"כ מועיל הבדיקה ודו"ק. בדברי מרדכי שמובא בטו"ז ס"ק ח' ובש"כ ס"ק כ' שאם יש לה וסת אינו רואה דם מחמת תשמיש וצ"ב ונ"ל בס"ד דהנה ענין רדמ"ת עיין בש"ס ממלא ונופצת היא פירש"י מתמלא דם ונפצתו בשעת תשמיש עכ"ל דהנה הדם בא מהעורקים לתוך המקור והם דמים יתירים באשה שנתן השי"ת לה בטבע שיהי' לה לימי עיבורה והנקתה ואז מסולקת דמים היא שהדם הולך דרך העורקים לתוך הרחם ומזה נוצר הולד מצד האשה ועיין רמב"ן ואבן עזרא פ' תזריע ובכללין ביארתי בס"ד או לחלב אשר הדם נעקר ונעשה חלב ואם אינו מעוברת ומניקה אז הדם נתקבץ ולמועד ועונה יוצא לחוץ וע"כ אשה כזה אשר בשעת תשמיש מעט מעט יוצא א"כ ראי' שהו' חולשה בעורקי' שלא תסבול הדם עד העונה וכו' א"כ אשה זו אין לה וסת שאם הו' לה וסת וא"כ הדם עומד ולא יוצא בהתעוררת התשמיש וזה שיטת המרדכי שכיון שהו' לה וסת ראי' שאינו רואה דם מחמת תשמיש שהרוא' דם מח"ת אין לה וסת והוא כפתור ופרח בס"ד ודו"ק. ב"י ד"ה איכא למידק (שזכרנו לעיל בד"ה שו"ע סעיף ד' ב') טעמא דרוב אינן רואות דם מחמת תשמיש הלכך מנאי דאיכא למיתלי בהיתר תלינן עכ"ל וביארתי שהב"י כתב כן עפ"י שיטת התוספות שגם בבעל ראשון מועיל והעמיס שגם שיטת רש"י כן הוא ובזה נ"ל לבאר דעת השו"ע שנקט דעת התוס' בסתם ודעת רש"י בשם י"א משום שזה עיקר לו ומהיי"ט הוצרך לתרצו כי לשיטת רש"י הי' מתורץ בדברי הש"ך שהעמיס הש"ך ס"ק י"ד שזכרנו ובאמת יש לבאר מה השמיענו ויש לסמוך אסברא ראשון להקל הכא בלא"ה היינו מקילין (וצ"ע בספרי כללי הש"ס בס"ד) ומרוצת דברי הב"י היינו שלא נוציא האשה הזה מחזקת רוב נשים והיינו כאמור שאפי' ראת' מחמת תשמיש אולי מהצדדין ואת"ל מן המקור אולי יש כה ונכה אולם ברשב"א בש"ד מובא בב"י מפני מה אמרו שתולה במכתה לפי שאשה בחזקת טהרה עומדת אפי' הגיעה שעת וסת' דרבנן ומספק אל תאסרנו וכו' וכיון שכן זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש ואפי' כשהגיעה וסתה טהורה דאשה בחזקת טהרה עומדת ותולין להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו' עכ"ל ועל קוטב זה סובבים דברי הרשב"א ומוסברים דברי הב"י: והש"ך בס"ק י"ט הביא דברי הרשב"א וכתב ג"כ כפי שאשה בחזקת טהרה עומדת ותמה הדגול מרבבה שהלא אין סומכין על החזקה במקום שיכולים לברר והראה לסי' תל"ז ס"ק ד' במג"א וכוונתו שכאן מעולם לא הי' לה חזקת היתר וכו'