באר מרדכי קכב

ש"ך ס"ק א' בא"ד אבל אם בדקה מיד אחר תשמיש ואח"כ ראת' אפי' בתוך השיעור הזה לא מיקרי רדמ"ת ותמה הס"ט וכן המחצית השקל (ועיין בדפוס ווילנא החדש מהגאון מו"ה שלמה כהן דומ"צ דק"ק ווילנא) ובספר לחם ושמלה אות ב' והנלפענ"ד בס"ד בתחילה נבאר דיוק הב"ח ואשר כל דבריו ברוח הקודש עיין בכללין סי' שס"ג ויועתק בפותח שערים בס"ד בערך נבואה, כאשר הביא ק"ז הגאון הגדול זי"ע בספרו דברי יושר משם רבו מהר"ם בענעט זי"ע אב"ד ניקאלשבורג) בדברי הרשב"א שעד שתבדק היינו עד שתקנח אבל לא בעי בדיקה בחורין ובסדקין, וקשה הלא כיון שאשה זאת הוחזקה לראות מדוע לא נבדוק בחורין ובסדקין כי אפי' ס"ס אינו מועיל במקום שאפשר לברר וצ"ע והנלפענ"ד בס"ד הלא נודע למשגב פלוגת' השב יעקב אם בכל בדיקת העד ומצאה דם אי הו' מכונה בשם הרגשה או לא עיין בפי' הש"ס דף נ"ז ומובא בכל הפוסקים וגם אני בעניי הכינותי בהד"ק, בסי' קפ"ג ובכמה מקומות והנ"ל בשנדייק בלישנא דש"ס הרואה דם מחמת תשמיש דם היינו שהו' בהרגשה כי זה החילוק בין כתם לדם ממש כמובא בדברינו שם במהד"ק ע"כ הי' נ"ל שהרשב"א באמת ס"ל שאם הו' בגוונא שהכניסה לעומק א"כ אינו מבורר שהו' מחמת תשמיש שהו' רואה דם כי אולי הרגשת עד ולא הו' רואה דם ורק כתם וחכמינו ז"ל דייקו רואה דם מחמת תשמיש והבן. ובזה הי' נ"ל בס"ד אם יסכימו עמי רבותיי וחביריי יצ"ו למצוא תקנה לאחותינו והיינו שתבדוק בדיקה בחורין ובסדקין וא"כ לשיטת הגאון זי"ע לא הו' טמאה משום נדה רק בהרגשה ולא מוחזקת לרואה דם וזהו כונת הש"ך והגם שאין להחליט שאם בדקה בדיקה בחורין שלא תהי' רואה דם אבל זה ברור אם בדקה תחילה "בקינוח" הי' נ"ל כיון שזה מכונה אם רואת שהו' אדם' וכבר הו' בפעם הזאת בשם רואת דם והגם שכפי הנראה ממהש"ק בריש סי' קפ"ג שפליגי גם בקינוח אם דעת קטן כמוני מכרעת הייתי אומר בדיקה בחורין ובסדקין אינו בשם הרגשה אבל בדיקה בקינוח מכונה בשם זה והבן) וע"כ הודיענו מרן הש"ך במה שהעמיד דבריו באות א' מיד בכדי וכו' שקאי גם על מה שכתוב להלן (ואם נדייק בכר דיבורי הש"ך לפעמים הוסיף אות "וכו"' ולפעמים רק העתיק דברי השו"ע על הענין אשר העמיד דבריו ולדוגמא בסי' קפ"ט אות ל"א הל"ב הוסיף וכו' ובאות ל"ג לא הוסיף ואכמ"ל) והיינו שדייק בדיקת קינוח דווקא וע"כ הודיענו אם תחילה בדקה בקינוח ולא מצאה ואח"כ בדקה בחורין ובסדקין כיון שהוחזקה שלא תראה בקינוח שהו' בהרגשה שאין לתלות שהו' הרגשת העד ואח"כ בדקה בחורין ובסדקין ומצאה ובזה אם מכונה בשם רואה דם נדה נפל ברבבת' פלוגת' הגאונים בתשו' שב יעקב וראת' אחר כך אינו בשם רואה דם מחמת תשמיש ואקוה שכוונתי בס"ד על האמת בכוונת הש"ך זי"ע וע"כ נ"ל למצוא תקנה כאמור שתחילה תבדוק בקינוח שאם הו' דם ממש הי' מוצאת בקינוח ואם לא מצאה ואח"כ תבדוק בחורין ובסדקין ואפי' אם תמצא ע"י בדיקת חורין וסדקין זה הפעם אינו נחשב לכלל ג"פ שתה' מכונה בשם רואה דם ודו"ק ופשיטא שצריכה לחוש ולא תשמש רק ע"י בדיקה תחילה וסוף והדברים ק"ו ממה שהעלה החוו"ד מובא גם בלחם אות א' שאם ראת' אפי' פעם אחת אפי' מופלג מהתשמיש וכו' הרי איתילד ריעות' וצריכה בדיקה ודו"ק. שם ס"ק ה' אלא תתגרש ולענין הכתובה עיין באע"ז סי' קי"ז ס"א שמבואר שאם הוא בתחילת נשואי' ר"ל כמבואר בב"ש ס"ק ד' דהיינו באלמנה אבל אחר כך נסתחפה שדהו עיי"ש ועיין בב"י בכאן וז"ל אבל מ"מ חייבין אשם תלוי וסוברים הסמ"ג וכו' שמאחר שחייבין אשם תלוי וכו' ואע"פ שאינו נאסרה אלא מספק אין לה כתובה שהממע"ה א"נ כיון שע"י כן אינו רשאי לקיימה הוי מקח טעות ואינו רשאי לקיימה ע"כ ועיין ומ"ש בס"ד בטו"ז סוף סי' קפ"ה במהדורא תנינא ועיין בספר דעת תורה סי' א' ס"ק כ' וסי' ב' ס"ק מ"ד שכתב בשם שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' א' ברב שאסר שו"ב שאסור לאכול משחיטתו אבל מ"מ צריכין ליתן שכרו משלם כפועל עיי"ש חבל נביאים באבד חזקתו אי אבד חזקת ממון שלו וכתבתי בגליון שם ודנתי בס"ד בזה בשו"ת למורדת לענין חזקת ממון שלה והדברים עתיקין ודו"ק שם ס"ק ב' ג"פ דהיינו עוד ב"פ ותמה המנח"י הלא הש"ך לשיטתו בסי' קפ"ו ס"ל שאשה שאין לה וסת א"צ בדיקה וא"כ האיך הוחזקה בפעם ראשון והניחו בצ"ע והנלפענ"ד תי' אימיתי בס"ד דהנה בשו"ע אע"ז סי' קט"ז איתא בזה"ל הנושא אשה ובדקה עצמה וכו' אם אירע זה פעם אחר פעם ג"פ וא"כ פשוט דכוונת השו"ע וכו' בגוונא שנודע לנו ואדרבה הקושי' יהי' תירוצו שהקש' המנח"י בס"ק זה מדוע העתיק לישנא דש"ס ולא לשון הרמב"ם זהו גופי' שראה להשמיענו בגוונא דבדק ואין ספק שהו' מקודם ודו"ק. שם ס"ק ו' תתגרש ותנשא ל"ג ועיין באע"ז סי' ט' מ"ש בזה הכוונה שתמה לשיטת רש"י שמובא באע"ז סי' ט' דה"ה אשה שנתגרשה שני פעמים אין לישא אות' וא"כ בכאן האיך תנשא לג' והנלפענ"ד בס"ד לתרץ דהנה הטעם שמחלא גרם שאינו יכולה לדור עם איש וא"כ י"ל דוקא אם נגרשה מב' אנשים וע"כ הוא נחשבת לב' פעמים שאם לא יכולה לדור עם איש אחד מדוע נתגרשה עוד מאיש אחר אבל הכא הו' רק ריעותא אחת שרואה דמ"ת וזהו שאני ועיין בהג"ה שו"ע אע"ז ובאר הטיב אות ח' ודו"ק. ובעיקר הענין אני תמה על שיטת רש"י זי"ע ממקרא מפורש דברים כ"ד פסוק ג' ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וכו' או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחת' משמע אבל אחר מותר לקחת' ות"ל לשיטת רש"י בשנתגרשה ב"פ אסורה להנשא וצ"ל שלא הו' אסור גמיר לרש"י ורק מהיי"ט דייק בהג"ה אין לישא אותה ודו"ק אבל תמוה הלא הו' כדבר המפורש מן התורה אין כח ביד חכמים לאסור ואפשר שאינו כדבר המפורש ממש כי רק מדיוק נלמוד ובכ"ז צ"ע ועיין בשד"ח כללים בענין זה אבל קושיא מקרא אין דרך לנטות לפענ"ד ואפשר לומר דסקד"א דכיון דבעל הראשון יחזור וישאה (ובתשו' לקטלנית ביארתי ועיין בכללין סי' תש"ב), א"כ מוכח שלא מזלא גרם שהרי חזר ונשאה וכן בעלה השני באמת מותר לחזור ולישא אות' אבל אחר בודאי אסור לישא אותה ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח בס"ד. שו"ע סעיף ד' וב' ועיין בב"י וז"ל ואיכא למידק בבדיק' זו כשלא נמצא על ראש המכחול אמאי אמרינן בידוע שהוא מן הצדדין וכו' (ור"ל כמבואר בש"ך ס"ק י"א משמע דאם לא נמצא על המוך בין שנמצא בצדדי השפוררת ובין שלא נמצא עליו מותרת והיינו כמו שהארכתי בס"ד