באר מרדכי קיט

בדקה ביום הראשון וביום השביעי (והנלפענ"ד להחמיר בזה כי הוא איסור דאורייתא ועיין בסי' קצ"ו מ"ש בס"ד, ואיך הדין אם כנס ג' אנשים ושכח אם התירו לו הנדר או שכח אם השלים התענית שקיבל או אם הי' מסייע לעכו"ם בעיבוד עורות או בעבודת הציצת או באפיית הפת (ועיין בשו"ע סי' קי"ג בהג"ה סעיף י"א ובטו"ז שיש ספק אם חיתה הישראל באור מותר) או אם הניח עירוב (עיין סי' ת"ט ס"ו ובטו"ז שם) או אם ספר ספירת העומר או שמע תקיעת שופר או קריאת המגילה וקידוש לבנה או אם תיקן הטעותים בתפילין או בס"ת וכדומה, כי כאשר הרהרתי יש בענינים הנ"ל חילוקי דינים בין אם יש חזקת חיוב או הוא עשיית המצוה או רק הכשר דבר ובין אם כבר נכנס לחיוב או התחיל החיוב או בין עשיית עבירה או תיקן הדבר, (ועיין במג"א סוף סי' תקפ"ט בשם הירושלמי וכו' וצריך עיון ואפשר דמיירי אם שכח אם כיוון או לא וק"ל ותו לא מידי. סימן קפ"ז: (תנינא) שאלה אם הבעל יכול להורות דמי אשתו או האב דמי בתו נדה ואת"ל מותר לאב ולא לבעל, אם יכול האב להורות בגוונא שהיא רואת דם מ"ת שיש לדין בחיות' דהיינו אם לא תהי' צריכה לצאת מבעלה ולגרשה מבית תענוגי' עולמות, ושאר הוראת לקרובי' ובדבר שאיתחזק איסורי. תשובה בס"ד וקודם שנבוא לעמק יהושפט אעשה ציון לתורה, שדבר זה נפתח במקור המשנה נגעים פ"ב ובר"ש שם, והטו"ז יו"ד בסי' ח"י ס"ק ט"ו הביאו ועיין תוס' נדה דף כ' והש"ך בסי' קפ"ח ס"ק ז' הביאו ולא הטו"ז עד שכתב הבאה"ט בסי' ח"י ס"ק כ"ו שלא ראהו, ונודע שרבינו הטו"ז לא כתיב בי' ונעלם וביותר בהביאו דברי הר"ש בנגעים הנ"ל, והר"ש זי"ע הביא דברי הש"ס דנדה דילתה אייתי דמא לקמי' דרבה בר בר חנה עיי"ש והתוס' שם בנדה בד"ה כל יומא דנו ממשכ' דנגעים עיי"ש ויהי' נעלם ממנו דברי הש"ס לענינינו וביותר הר"ש הביאו עד שרבינו בה' נדה שתק לגמרי ורק עשה ציון למה שכתב בסי' שי"ב והביא דברי הר"ש עוד הפעם ושתק מלדון אם נדה בכלל איתחזק איסורי הו' או לא שעל ציר הזה יסובב ההלכה אם מותר להורות דמי אשתו או לא וזה צ"ע גדול, ומסתמא טעמו ונמוקו עמו כאשר נבאר בפנים בס"ד, והש"ך שם בה' בכור שתק לגמרי וכן בה' שחיטה רק בה' נדה הביא דברי התוס' הנ"ל וצ"ע, ועיין בתוי"ט ומעד"מ בהלכות בכור, ועיין בפ"ת שם ס"ק א' ורבותינו האחרונים התהלכו בהלכ' זו ברחבת ידיים בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' קפ"ז עיי"ש שאתבשם בד"ק, וכן ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק סי' ל"ה אם מותר להורות הושט דאווזא הלעוטה והביא דברי הפרמ"ג בה' שחיטה במשבצות שם ואינו כעת לפני ותמהתי שלא הביאו דברי הפרמ"ג או"ח בפתיחה סבר הנהגת או"ה ראשון אות ד', ובגליון שם כתבתי עיין שו"ת מהר"ם שיק סי' ל' הקושי' לדברי הר"ש בטו"ז הנ"ל שבאיתחזק איסורי אינו נאמן מדוע בנדה נאמן אולם לדברי רבינו פרמ"ג בפתיחה הנ"ל מיושב דלא איתחזק מקרי שדמי' פוסקים, ועיין שם עוד בסימן ל"ה ועיין תוס' דף ב' ורמב"ן שם שתלו עליהם כל שלטי הגבורים, ובספר בינת אדם שער בית הנשים סי' ג' העלה עפ"י הר"ש הנ"ל שבהוראה בטביל' דאיתחזק איסורי שהרי בוודאי היא טמאה וטבילה הוא דומי' דשחיט' ממש א"כ אסור להורות ומאסף כל המחנות בספר דע"ת בסי' ח"י באות מ"ד ונ"ה, ובכ"ז דברי הפרמ"ג בפתיחה לא הביא, והרמב"ם ג"כ תמוה כי בפרק ט' מה' טומאת צרעת הלכ' וי"ו שפסק שאין רואין נגעים אלא ביום והיינו כר' מאיר שמקיש נגעים לריבים, ואם מקשינן א"כ ג"כ שלא בקרובים והרמב"ם בפרק הנ"ל ה"א, כל הנגעים אדם רואה חוץ מגנעי עצמו והיינו כת"ק ולא כר"מ, וכבר הקש' כן בברכ"י ותומים סי' ה', ועיין בספר ערוך לנר בסוגי' דנדה בד"ה אף רבים ולהלן, וזה יצא ראשונה שנו חכמים בלשון המשנ' כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו רמ"א אף לא נגעי קרוביו והרמב"ם פסק בריש פ"ט מטומאת צרעת כת"ק ויש לעיין לת"ק אם יכול לראות נגעי אשתו שהיא כגופו ובתוספתא איתא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי ר"מ וחכמים אומרים אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו והוא טעות הניכר כי מפורש בש"ס נדה ב' וסנהדרין כ"ד שר"מ ס"ל אף לא נגעי קרובו והגר"א הגיה ור"מ אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרובו, והדבר מובן כי כן איתא שם בפ"א בתוספתא הנ"ל ה"ה, מקיש רבים לנגעים עיי"ש והם דברי ר"מ בש"ס סנהדרין ונדה כנודע ועיין במנחת ביכורים שעמד בזה, והר"ש הביאו כ' ובתרתי פליגי ר"ל לת"ק דוקא של עצמו אבל בגדיו וביתו יכול לראות והסברא נ"ל לת"ק הוא גזה"כ וא"כ דוקא של עצמו ולא משום חשדא וע"כ מותר לראות ביתו ובגדיו משא"כ לר"מ הוא מטעם דמקיש ריבים לנגעים, וא"כ אף לא קרוביו ומובן שלא ביתו ובגדיו. וע"כ לת"ק של אשתו וקרוביו מותר לראות כי אפי' של עצמו אם אינו נוגע לבשרו מותר אבל ביתו ובגדיו מותר ומצאתי כן מפורש בתפא"י וק"ל ואיתא עוד בתוספתא בפ"א הי"א נאמן הכהן לומר נגע זו פשה ונגע זו לא פשה אם בהרת קדמה את שער לבן ואם שער לבן קדמה את הבהרת ונאמן הוא על נגעי עצמו והר"ש והרא"ש הביאום, וז"ל האשר"י כל הנגעים וכו' פי' חוץ מנגעי עצמו דכתיב "וראהו" (שכתוב בנגעי אדם פ' י"ג ג') אשר בו הנגע מראה לכהן אבל לא שירא' הכהן לעצמו ובתוספתא קתני נאמן הכהן לומר נגע זו פשה נגע וכו' (שהבאתי לעיל) פי' שיאמר הוא לכהן עם הארץ כנגע זו טהור ויטהרנו הכהן עם הארץ אבל הוא לא יטהר עצמו עכ"ל עפי"ז מוכח לת"ק נגעי ביתו ובגדיו יכול לראות, וראיתי בתוס' אנשי שם במשניות החדשים שהעתיק בשם האשר"י דכתיב והראה את הכהן [סי' י"ג מ"ט] אשר בו הנגע מראה לכהן אבל לא שיראה הכהן לעצמו הרא"ש וההוא קרא בנגעי בגדים כתיב והול"ל הביא מקרא המוקדם גבי נגעי אדם אחרי הראותו אל הכהן (לה"מ) [שם י"ג ז' י"ז] ובאמת באשר"י שלפנינו איתא קרא דנגעי גופו וחילוק גדול יש בזה שלפי"ז דוקא נגעי עצמו אבל בגדיו וביתו מותר וכן אשתו הגם שהיא כגופו אבל אם הביא האשר"י קרא דנגעי בגדים א"כ גם בגדיו אסור לראות והתפא"י הביא קרא והובא אל הכהן. ועפ"י מה שכתב הר"ש שבתרתי פליגי, והר"ש הביא התוספתא שיהי' בהיפך ממתני' ועיין במלאכת שלמה וכתב שבתרתי פליגי למ"ד חוץ מנגעי עצמו אבל נגעי ביתו ובגדיו וקרובו מותר א"כ ה"ה אשתו אבל אם נאמר שבגדיו וביתו אסור לראות צ"ע בשל אשתו וי"ל שמ"מ מותר בשל אשתו ודו"ק. ובס' משנה אחרונה כתב שעפ"י האשר"י דנגעי ביתו ובגדיו ע"כ אינו רואה דבכולהו כתיב וראה אבל בתוספתא