באר מרדכי קיד

נמי כיון שערוה למטה מאוד עיי"ש הנה רבינו הטו"ז השיב על ראי' הנ"ל בשו"ע או"ח סי' ע"ד שגרם כ"ז [להב"ח] לפי שהבין לפי דיעה זו (של או"ח) שאין באשה כלל גילוי ערוה אפי' בעומדת, אלא דגם בעומדת גם דיעה זאת מודה שיש איסור אבל לא מצד הלב אלא מצד גילוי ערוה וכמ"ש עיי"ש ובזה מתורץ קושי' הנ"ל של הב"ח כי בעומדת אסור משום גילוי ערוה ועוד נ"ל בס"ד לתרץ קושי' הב"ח דמהיי"ט נקיט יושבת משום סיפא אבל לא האיש אפי' יושב לא נקיט גבי אשה ג"כ יושבת ולשיטת הב"ח ה"ה אפי' עומדת נמי ומתורץ הקושי' אפי' לשיטת הב"ח שאין מדברי הש"ס הנ"ל ראי': הנה רבינו הב"ח החזיק בשיטתו בשו"ע או"ח סי' ע"ד עיי"ש וכן בסי' ר"ו ולפי ווה שהקדמתי לעיל בס"ד שמדברי ר"ה אין הכרח בשיטתו בגוף הענין אי כבו רואה את הערוה אסור או לא א"כ מדברי ר"ה אין להכריח כלל לענין נשים כיון שגם גוף הענין יש פנים לכאן ולכאן במ"ש ר"ה בהית' טליתו חגורה לו על מתניו כמ"ש לעיל ורק המעיין היטב בדברי או"ח הנ"ל שעיקר הוכחה מדדחה דברי ר"ה שאני התם דפני' טוחות בקרקע ולא קיימ"ל כר"ה [ועיין במג"א סי' ר"ו ס"ק ה'] דהנה פשוט וברור מדאורייתא מולא יראה בך ערות דבר שאסור לקרות ולהתפלל נגד ערותו וערות חבירו ובלבו רואה את הערוה הוא מדרבנן והעלה האו"ח כמו דמהני בטוחות בקרקע (משום שערותה אינו בולטת כמו באיש) לענין לאו דאורייתא בלא יראה בך ערות דבר מכ"ש שלבו רואה את הערוה שהוא דרבנן וג"כ נחלקו בו כאמור לעיל דיבורי הש"ס ע"כ אין לך בו אלא חידושו דוקא באיש ולא באשה שהוא למטה אבל ערומה שהוא לאו דאורייתא אין חילוק ביניהם ועיין בלחם חמודות פ"ג דברכות ס"ק קי"ג עיי"ש כעין דברינו, זה מה שעלתה בידינו בס"ד בביאור שיטת הב"ח וק"ז הלבוש שס"ל להל' שצריך שתלביש חלוק שתחבק זרועתי' שהו' לה כחגורה, ועפ"י שיטת הב"ח יש מקום לומר בכוונת רש"י ד"ה כגון שהיו פניו טוחות דבוקות ומכוסות ר"ל והיינו לה לאזור (ובכ"ז דברי הב"ח יחידאי הם וכן הלחם חמודות ס"ל בהלכה כאו"ח והאו"ח הו' ס"ל שתי' הש"ס הוא רק לכסות אבל לא לאזור וק"ל. שיטת הדרישה ותוכן דבריו שהא דאיתא בש"ס דבעי שיהי' פני' טוחות בקרקע אינו משום לבן רואה את הערוה כי בנשים אינו שייך שעיניה ולבה יראו ערות' (הנה מה שהוכיח מדברי האו"ח שגם עיניה רואה את הערוה ליכא הוא תמוה כי רק לבו רואה את הערוה ליכא שהוא מדרבנן אבל עיני' רואה את הערוה הו' בו שהוא דאורייתא ובזה ס"ל כמו הב"ח בהבנת דברי האו"ח שר"ל שגם עיני' רואה את הערוה לא הו' בנשים) ונראה דהצריכו לכסות ערותה אינו אלא משום כבוד השכינה דלאו אורח ארעא שתזכיר את השם וערות' מגולה אלא האי טעמא דהצריכו לבישת חלוק או עכירת מים מפני כבוד השכינה ודו"ק. שיטת הטו"ז זי"ע שערום לא יברך ויתרום וכו' והוא לאו מפורש לא יראה בך ערות דבר ורק בנשים לבו רואה את הערוה ליכא וכיון שהיא מכוסה בבגדה בלא הפסק כלל כתורה עושית אלא שלכתחילה יש לעשות בחיבוק ידים וע"ז אין פקפוק והוכיח שאם האדם עומד במים אפי' צלולים אין בזה גילוי ערוה וראי' שלו מדברי הש"ס ושו"ע או"ח סי' ע"ד ס"ב הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות יכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהי' לבו רואה את הערוה ואם איתא כשיטת הדרישה מה מהני כיסוי הלב הלא הוא ערום אע"כ ביושב במים צלולים אין בזה לבו רואה את הערוה ועיי"ש בטו"ז אות א' ובאמת הדרישה בסי' ר' הנ"ל הרגיש בראי' זו מהש"ס דפריך והרי לבו רואה את הערוה וקשה כהנ"ל ותי' דחדא מיני' נקיט ורק קשה מדברי ר"ת שמובא ברא"ש כשהי' רוחץ בחמין צלולים והי' רוצה לשתות מכסה בבגד כדי שלא יהי' לבו רואה את הערוה עיי"ש וקשה הלא ערותו עדיין מגולה ותי' הדרישה דהתם שאני שהי' בכלי שהרי הכלי כיסה כל ערותו עיי"ש ולשיטת הדרישה ניחה נמי הא דאיתא בשו"ע סי' ע"ה ס"ה ערוה בעששית ורואה אותה דרך דפנותי' אסור לקרות נגדה דכתיב לא יראה בך ערות דבר והא מתחזי ויתרץ בטטו"ד לחלק כי בסי' ע"ד ס"ב מיירי בכלי שאינו נראית ולרבינו הטו"ז והש"ך והוא קושיא אלימתא והש"ך עמד בזה ולא הודיענו החילוק ועיין בפרמ"ג בפתיחתו לסי' ע"ד במשבצות א' והנ"ל בס"ד לחלק בין עששיות למים צלולים דהנה רש"י פי' בעששית מחיצת זכוכית אי קלף דק מפסיק ביניהם שבעששית ונראית ממש משא"כ מים ידוע הגם שרואים בכ"ז לא נראית ממש ולא נקראת יראה והנסיון מוכח שהו' חילוק בין מים למים ועיניי ראו שבמי רפואות של גפרית כמעט אינו נראה כלל ובזה נ"ל לבאר מה שכ' רש"י זי"ע בד"ה בעששית כלומר מחיצת וכו' והוא שקשי' לו קושי' הנ"ל מדוע במים צלולים דן הש"ס בענין לבו רואה את הערוה ומשמע פשטות הענין כדברי הטו"ז שמטעם ערום אין בו ומ"ש מערוה בעששית שנקראת לא יראה לזה חילוק ביניהם שבמים צלולים לא נראית ממש כמו ע"י זכוכית והוא דבר אמיתי ובזה לשיטת הטו"ז יבוארו דברי השו"ע על נכון וכשאני לעצמי הי' נ"ל עוד לחלק כי בדברי הרא"ש איתא כשהי' רוחץ בחמין במים צלולים י"ל שע"י הבל החמימות לא נראה אבל בשו"ע השמיט תיבת חמין ע"כ נכון כמ"ש לחלק בין עששית דהיינו זכוכית שהוא נעשית לאורה ובין מים והוא דבר הנראה וק"ל. וכן שיטת הש"ך זי"ע ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד דכיון דעיניו חוץ למים ומסתכל לחוץ ליכא משום גילוי ערוה אולם עיין במג"א סימן ע"ה סעיף ו' היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו דשיטת הב"ח דוקא חזרת פנים ודלא כשיטת השו"ע שגם עצימת עיניו מהני והב"י הביא ראי' מדברי הרשב"א שמובא בב"י סי' ע"ד [וכן הביא הטו"ז והש"ך לראי' בכאן] והמג"א החזיק בזה כשיטת הב"ח דוקא חזרת פנים והראי' מרשב"א הנ"ל שכ' דכיון שעיניו חוץ למים ואינו מסתכל בערוה (שמובא במג"א לעיל סי' ע"ד ס"ק ה') דהתם עכ"פ ערותה מכוסה דמים בהא מיקרי מחיצה לגבי לבו וה"ה לגבי עיניו ואפי"ה אסור להסתכל בה מידי דהו' אערוה בעששית אבל כשהערוה מגולה לא מהני כנמ"ש סי' ע"ד ס"ד (והוא במג"א שם ס"ק ח') ועיין בפרמ"ג בביאורו והנה רבינו הטו"ז בסי' ע"ה ס"ק ג' ג"כ ס"ל כהב"ח נגד דברי הב"י שס"ל שאפי' עצימת עיניים מהני וראי' הב"י מדברי רשב"א הנ"ל ותמוה לכאור' בכאן ביו"ד בנה יסודו על דברי הב"י בשם רשב"א הנ"ל שמשמע שכיון שאינו מסתכל בערותה מהני ושם באו"ח הנ"ל ס"ל דוקא חזרת פנים אבל עצימת עיניים לא מהני והוא סתירה לכאור' וי"ל דשיטת הטו"ז הוא כדברי המג"א ובפר"מ ביאור דעוצם עיניו הו' דרבנן וכן י"ל דאם הוא במים צלולים הוה גם כן מדרבנן כי רק בעששית הרי נראית וע"כ בתרתי במים אפי' צלולים וכן באינו מסתכל מותר לגמרי והב"י הו' ס"ל בביאור