באר מרדכי קיב

והנה בפרש"י מפורש כן שכ' במסכת פסחים וכן בברכות דף נ"א שפי' חוץ מעל הטבילה דהיינו טבילת קרי [וזה תולה בדברי הש"ס ברכות דף כ"ב ולית הלכתא כוותי' (בטבילת עזרא) ועיי"ש בתוס' אם הא דבטלוהו דוקא לדברי תורה והתוס' לשיטתם בדף נ"א ד"ה מעיקרא והא בהא תליא דאם נאמר דלא בטלוהו לגמרי ע"כ הא דאיתא חוץ מהטבילה דאכתי גברא לא חזי היינו כל טבילת טמאים והוא שיטת רש"י משא"כ לשיטת התוס' דבטלוהו לגמרי וא"כ צ"כ שקאי רק אטבילת גר לחוד (ודו"ק) והא דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן אם הוא לעכובי או רק לכתחילה (והיינו בכל המצות חוץ מברכת הנהנין הסעודה שאיתא בש"ס ברכות דף נ"א שהוא קשי הבנה כאשר תלו בעלי תריסין זיניהם בסוגי' הנ"ל כאשר נדבר להלן בס"ד כיד ד' הטובה עלינו). דעת הג"ה אשר"י פ"ק דחולין וברכות שאם לא ברך קודם עשייתן מברך אח"כ ודעת הרמב"ם בשחיטה וכדומה אם לא בירך קודם עשייתן לא יברך אח"כ ומובא בש"ך יו"ד סי' י"ט ס"ק ג' והכריע כהרמב"ם עיי"ש בפלתי ופר"ח ופרמ"ג: והנלפענ"ד שהרמב"ם לשיטתו במה שפסק בפי"א מהלכות ברכות ה"ז דוקא בטבילת הגר בלבד מברכין אח"כ וא"כ תי' הש"ס דוקא התם גברא לא חזי וכן מוכח מלשונו שכ' שם אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא בטבילת הגר בלבד וא"כ דברי הש"ס הם דוקא ולמעוטי אפי' ברכת המצוה היכא דהי' חזי מעיקרא ע"כ שפיר ס"ל שבכל המצות אם לא בירך מקודם אינו מברך אח"כ אבל הא"ז הו' ס"ל כשיטת הפוסקים שה"ה בכל טבילת נשים מברכים אח"כ וכיון שכן ע"כ הוא משום שבדיעבד יש לברך אפי' אח"כ ע"כ משום טבילת הגר אמרו חז"ל בכל הנשים לברך אח"כ שלא לחלק בענין הטבילה משא"כ לשיטת הרמב"ם שאח"כ אינו ברכה כלל האיך שייך לומר משום שלא לחלק בענין הטבילה יברך בטבילת הנשים בענין שאינו יוצא בו אפי' ז בדיעבד ודו"ק כי הוא נכון. ג') ובכן נבוא לביאור ב) שיטות הללו ונעתיק בזה דברי הש"ס ברכות דף כ"א שעמדו בו הפוסקים בעי מיני' מרב חסדא מי שאכל ושתה ולא בירך אחריו מהו שיחזור ויברך א"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום א) תמוה מדוע הלביש תשו' במעטה משל ומליצה מדוע לא פי' לו שיברך או לא יברך) אמר רבינא הלכך אפי' גמר סעודתו יחזור ויברך דתניא טבל ועלה אומר וכו' ולא היא וכו' התם מעיקרא לא חזי וכבר עמדו המפורשים עיין במהרש"א וצל"ח מאי הלכך דרבינא והנלפענ"ד בס"ד דהנה להלכה קיימ"ל אם נזכר באמצע סעודה חוזר ומברך ואם נזכר אחר הסעודה אינו חוזר ומברך וכמבואר בסי' קס"ז סעיף ח' אולם יש לספק בנזכר בתוך הסעודה על מה מברך אם הוא מברך על מה שיאכל או יברך גם על מה שכבר אכל כיון שהוא עומד בתוך הסעודה [הנה מדברי מהרש"א נראה שהברכה הוא רק על מה שיאכל עוד] וראיתי במעדיו"ט שהעלה שכל זמן שלא גמר סעודתו ומועיל לו לתקן את אשר עיות ולא בירך על מה שאכל והשיג על דברי ק"ז הלבוש זי"ע שהעלה שהברכה על להבא והנלפענ"ד שמהיי"ט גופי' הלביש רבינא דבריו במעטה המשל דאכילת שום להורות נתן שאפי' מה שאכל כבר יכולים לתקן וכן מוכח מדברי הש"ס שבת דף ל"א ע"ב דרש בא עולא מאי דכתיב אל תרשע הרבה וכו' אלא מי שאכל שום והתם הכוונה ע"י שלא יוסיף לרשע ישוב ויתקן את מה שאכל שום תחילה (ועיין בהג"ה מהרי"ץ חיות שם) וזה שהשמיענו שיוכל לתקן את מה שאכל כבר דכל שעודו מתעסק באותו ענין מקרי שפיר עובר לעשייתן ובזה יובנו היטב דברי רבינא שאמר הלכך שעמדו בו מהרש"א וצל"ח ולהנ"ל כיון שיוכל לתקן מה שאכל כבר וא"כ מה לי שכבר גמר כל הסעודה או שעומד באמצע (כי אם הברכה הוא להבא קשה מה עלה על דעת רבינא בהלכך) והיינו הדמיון לטבילה ועיין במעדיו"מ שם ודברי קדשו הם קילורין לעיניים ובזה יובן מה שנתקשה הצל"ח בעי מיני' מר"ח מי שאכל ושתה מהו שיחזור ויברך וקשה כיון שלא בירך עדיין לא שייך לומר שיחזור ויברך ולהנ"ל שנקיט האי לישנא זה הי' פשיטא שאם הוא עומד באמצע אכילה ורוצה עוד לאכול שיברך על מה שיאכל רק עיקר איבעי הוא אם יחזור ויברך על מה שכבר אכל ודו"ק ע"ז השיב מי שאכל שום וכו'. שיחזור ויברך על מה שכבר אכל וע"ז אמר רבא הלכך כיון שיחזור ויברך על מה שכבר אכל א"כ אפילו גמר סעודתו נמי ע"ז משני כיון שגמר סעודתו כבר נדחה לגמרי ובזה מתורצים כל הקושי' כאמור בס"ד וזה יאיר לנו נתיב בדברי הש"ך סי' י"ט ס"ק ג' שהכריע כדעת הרמב"ם וראי' מדאמרינן בברכות בדברי רבינא וכו' ודחי הגמרא שאני התם דגברא לא חזי והראי' מבוארת דלמה לא קאמר אין לדמות ברכת הנהנין לברכת המצות אלא דבאמת אין זה עיקר רק תליא בגברא דחזי ואפי' ברכת המצות אם לא בירך בתחילה אינו מברך אח"כ ע"כ תוכן דברי הש"ך והנלפענ"ד בס"ד שעפ"י דברי המעדיו"ט הנ"ל אין מקום לראי' הש"ך דאיך הו' משני הש"ס ברכת הנהנין אינו יכול לברך אח"כ משא"כ בברכת המצות? הלא גם בברכת הנהנין באכל מקצת סעודה יכול לברך אח"כ דהיינו שיברך על מה שאכל מקודם וכמו שביארנו לעיל בס"ד שכוונת הש"ס שיחזור ויברך דהיינו על מה שכבר אכל וא"כ לא הו' יכול הש"ס לשנות כיון שאפי' בברכת הנהנין שיכול לברך אח"כ והוצרך הש"ס להשמיענו התם (גבי טבילה) גברא לא חזי הכא (גבי ברכת הנהנין) הכא מעיקרא גברא חזי והואיל ואידחי אידחי ר"ל דוקא בכה"ג שכבר גמר סעודתו שכבר נדחה משא"כ אם עומד באמצע הסעודה אז מברך אחר עשייתן על מה שכבר אכל ודו"ק ומזה מוכח שהש"ך הו' ס"ל כשיטת ק"ז הלבוש שמובא במעדיו"ט וכן כתבתי לעיל שכן מוכח ממהרש"א שכוונת הש"ס באיבעי לר"ח היינו אם יברך על להבא וא"כ ליכא גוונ' בברכ' הנהנין שיברך אח"כ ואם נאמ' כשיטת הג"ה אשר"י בכל המצות יברך אח"כ מדוע לא משני כי טביל' שאני שהוא ברכת המצוה וע"כ שפיר יכול לברך אח"כ אע"כ שדייקא דומי' דטבילה שלא יכול לברך מקודם משא"כ בשאר ברכת המצות אם לא בירך מתחילה אינו יכול לברך אחר כך וספר ברכת אברהם שעומד בשיטת הג"ה אשר"י הו' ס"ל כשיטת המעדיו"ט שאיכא גוונא גם בנהנין לברך אח"כ וא"כ נדחית ראי' הש"ך משא"כ הש"ך הו' ס"ל כשיטת ק"ז הלבוש ומהרש"א ונכון ראייתו ודו"ק. והפר"ח שם העלה כדעת הג"ה אשר"י והחילוק בשאר ברכת המצות לכתחילה צריך לברך עובר לעשייתו משא"כ טבילה לכתחילה דוקא אחר עשייתן והפלתי מחזק דברי הש"ך ועיין פרמ"ג שם וק"נ פ"ק דפסחים בתי' ראי' הש"ך מפסחים ועיין שמלה ותו לא מידי וק"ל. עיין פרמ"ג אשל סי' קע"ה בסופו בברכת הטוב והמטיב אם לא בירך קודם כ' הב"י דאיך מברך אח"כ ועד"מ צידד בזה וא"ר בשם פרישה ומיהו כשיש עוד יין בקנקן מברך על מה