באר מרדכי קיא

הש"ך בס"ק ל"ב שכ' להקל כיון שאינה צריכה ביאת מים תולין להקל וקשה הא עכ"פ חציצה פוסלת בבית הסתרים ותי' שעפ"כ הו' ראוי לביאת מים ואח"כ דרך כדברי הס"ט לפלפל אם ביהס"ת מדאו' בעינן ראוי לביאת מים והעלה סברא חדשה דמה דמיעוט אינו חוצץ דוקא אם בא כל הגוף במים והגם שיש בו חציצה בכ"ז המיעוט בטל אבל לכ"ע אם נשאר אבר בחוץ פשיטא שאינו טביל' דלמדנו מובא השמש וטהר ולפי"ז כשלמדנו דבית הסתרים צריכין ראוי לביאת מים היינו לאו מטעם חציצה אלא משום שאז הו' כחוץ למים וכיון שמה"ת צריכין להיות ראוי לביאת מים ע"כ הקפידו אפי' על חציצה ושפיר מובן הגם שאם סגר פיו שלא הוי טבילה משום שנידן כאילו אותו החלק חוץ למים אבל אם ראוי לביאת מים והחציצה בו שפיר הו' מה"ת טבילה כי ראוי לביאת מים וסרה קושי' ומיושב מה שהקיל הראב"ד בספיקו והעתקתי כל ד"ק כי השמיענו פנים בהלכה: בהג"ה סעיף י"ג בהג"ה מיהו אם בדקה אינו צריכה טבילה אחרת וראיתי בשמלה אות ט"ז נרא' דלאו דוקא אפילו לכתחילה יכולה לטבול ע"כ והנלפענ"ד הלא כבר העירותי לעיל בס"ד דהרשב"א חולק וכאשר מפורש בת"ה וע"כ שפיר נקיט הרמ"א דוקא בדיעבד ודו"ק. וכאשר בינותי ראיתי בספר בעלי נפש בדיני חפיפה בהביאו ספרי על בשרה אם באותו היום שחפפה טבלה אינו צריכ' לחוף ולטבול ואם לאו ואע"פ שנתעסקה באותו המין כל היום לא עלתה לה טבילה עד שתאמר ברי לי שלא היי עלי' בשעת טבילה ע"כ ועיי"ש ונראה שאסמכתא בעלמא היא כי חפיפה הוא תקנת עזרא וק"ל ועיין בס' האשכול בסי' ס"ד בהביאו סוגיא דנדה וחולין ועיי"ש שמתחילה מחלק בין הסוגיא בין אי הו' באותו עונה וכאשר ס"ל בבעל נפש ואח"כ מחלק בתי' אחרים של התוס' דהתם בגברא איירי לטהרות עיי"ש נ"ל שתולה בגירסת הש"ס אם גי' הש"ס דחולין טבל ועלה יש מקום לזה משא"כ אי הגירסא טבלה נשים מסתמא הוא לבעלה אולם רוב הגי' טבל וא"כ אגברא קאי ולטהרות ויצא דברינו בטהרה ועיין בדקדוקי סופרים בהגהות אות ז' מוכח ג"כ שקאי אגברא וק"ל ברוך השם שעזרינו לסיים הסי' כן אזכה לסיים הספר הזה מתוך נחת וספרים אחרים אכי"ר. סי' רי"ש: דיני ברכת הטבילה. וקודם בואי שערי הלכה זו שנתעוררו הפוסקים בענין אי יאות לברך בעודה ערומה משום לא יראה בך ערות דבר וכן בחלוקה אי שייך גם בנשים לבו רואה את הערוה שהאריכו בו גדולי הפוסקים כאשר נדבר בו להלן בס"ד לבאר שיטת א) הדרישה ב) הב"ח ג) והטו"ז ד) והש"ך הי' נ"ל בס"ד: דבר חדש (אפי' אם נאמר כשיטת הב"ח שגם בנשים שייך לבו רואה את הערוה עיין בק"א ביו"ד ובאו"ח סי' ר"ו] כי כמו שמצאנו שכתב הרא"ש בפרק מי שמתו וכו' סי' נ"ב הלכך המל את הגר צריך לכסות ערותו בשעת הברכה וכו' והר"ר יונה ז"ל כ' בוודאי בקטן כ"כ לא חשבינן לי' ערוה וא"צ לכסותו בשעת הברכה וגם כראה כיון דלתקוני מילה קאתי קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש ואין באותו שעה משום לא יראה בך ערות דבר עיי"ש בדברי חמודות לפי"ז אף בגר גדול א"צ לכסות עיי"ש ועיין בטושו"ע יו"ד סי' רס"ה סעיף ח' עיי"ש ובש"ך שם ס"ק ח"י מוכח דסברת הרא"ש דכיון דלתקוני מילה קאתי קאמר רק בקטן שא"צ לכסות אבל לא בגדול ולא אלים סברא הנ"ל נגד סברת המעדיו"ט הנ"ל וכן מוכח בשו"ע או"ח בסי' ע"ה סעיף ד' ובהג"ה שם דיש מתירין לקרות נגד ערות קטן כ"ז שאינו ראוי לביאה דהוא סברת הרא"ש ועיי"ש במג"א ס"ק ח' שאוסר נגיעה אולם בא"ר (מובא במהש"ק) ס"ל דגם נגיעה מותר מצד סברת הרא"ש הנ"ל ועיין בפרמ"ג כי למשמש בו יכולים ע"י ד"א וכן נוהגין למשמשו בצבת של כסף והמורים היוצא מזה (ובפרט כמבואר בביאור הגר"א בשו"ע יו"ד סי' הנ"ל שנתעורר במ"ש בשו"ע א"צ לכסות וז"ל ול"נ דאיסורי איכא דצריך לאחוז המילה בשעה שמברך כי כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ע"כ) כיון דלתקוני גברא הו' הטבילה אין בזה לא יראה בך ערות דבר וכן והי' מחניך קדוש ואם נאמר כן יובנו דברי הטור שכ' וכן כ' הרא"ש כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול שהמהיי"ט כיון שלתקוני גברא מותר לברך כשעומדת בלבושיה והיינו אם נאמר כסברת המעדני יו"ט שמורה פשטות לשון הרא"ש הנ"ל שאפי' בגר גדול כיון שכן מצותו אין בזה לא יראה ערות דבר במילתו אולם באמת קשה מדוע הטור בנו העתיק דברי הרא"ש שאמר סברא הנ"ל רק בקטן שפליגו בו הפוסקים ע"כ מצד סברא זו הכריע משום שמצותו בכך כשיטה זו ונ"ל בס"ד דהנה איתא בירושלמי ברכות פ' הרואה הל"ג [מובא בר"ן פ"ק דפסחים] כל הברכות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מקידושין בבעילה וכ' הרמב"ן דהיי"ט משום שאין לברך אז משום לא יראה בך ערות דבר וכו' והתוספות כתבו דכי אמרינן כן הנ"מ כשעושה המצוה הוא שמברך אבל כשאחר מברך לא עיי"ש בר"ן ואם נאמר כסברת הרא"ש הנ"ל מה לא יראה בך ערות דבר יש בזה כיון שמצותו בכך אלא ע"כ שגם בזה יש לא יראה ערות דבר דאל"כ מדוע כ' הרא"ש כשלובשת חלוקה תברך אם איתא קודם לבישת חלוקה ג"כ תברך כיון שמצותה בכך אלא ע"כ שהרא"ש לא אמר סברת הנ"ל רק לסניף להכריע בין השיטות אי במילת קטן יש לא יראה בך ערות דבר כי הרא"ש לא אמרו אלא לסניף ועכ"פ היוצא לנו מזה בהלכה זו לסניף נ"ל בס"ד סברא הנ"ל כי אין להוסיף חומרת במקום שאין איסור דאורייתא או איסור דרבנן מפורש עכ"פ להחמיר בו כי יש לומר כי מצותו בכך ודו"ק (ובזה נראה לי בס"ד לבאר מה שהעירותי בסימן קצ"ה): בש"ס פסחים ז' (ושאר מקומות) ב) הלכה רווחת כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן (והוא מדרבנן דהלא ברכת המצות כולם מדרבנן חוץ מברכת המזון [וברכה אחת מעין שלש פליגי] ועיין רמב"ם בפ"א מהלכות ברכות) אלא אמר רב חסדא חוץ מן הטביל' לבד איתמר תניא נמי הכי טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך וכו' על הטבילה ונחלקו אבות העולם האלפסי מפרשו בשם רבנן דטבילת הגר לבד אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואח"כ טובלין וכן הוא שיטת הרמב"ם בפי"א מה' ברכות ה"ז והוא שיטת פר"ח בשם הגאון והרוקח ור"ת בשם רב האי גאון וצוה ר"ת להודיע לנשים לפרסם הדבר שיברכו על הטבילה קודם הטבילה אבל בה"ג ור"ש ור"י וס"ה בכל חייבי טבילות ברישא טובלין ואח"כ מברכים