באר מרדכי קי

בחי': סוגיא דנדה מחלק א') אם סמוך לחפיפה טבלה א"צ טבילה אחרת אפי' נמצא דבר חוצץ ב') אם לאו צריכה טבילה אחרת וביאור הסוגיא דחולין שאפי' נתעסק בו כל היום אחר הטבילה לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי ג') ואם לא חפפה כלל אפי' אם לא נמצא דבר חוצץ לא עלתה לו הטבילה ועיין בת"ה בד"ה וגדולה מזה כ' הראב"ד וכו' ומש"ה כי טבלה בלבד בדיקת הגוף בלא חפיפה לא עלתה לה טבילה ד') בנתנה תבשיל היינו שנתעסקה בדברים החוצצים) בין חפיפה לטבילה אפילו חפפה כראוי וג"כ עיינה קודם הטבילה בכ"ז אינו ולא עלתה לה טבילה אפי' לא נמצא עליה כל דבר חוצץ ה') אולם בנתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים החוצצים ועיינה ולא נמצא כלל ונתעסקה בו אחר הטבילה ס"ל לרשב"א שמועיל והראב"ד ס"ל שבעי ברי כי ולא נתחוורו דבריו בעיני הרשב"א ואפי' בנתעסק בדברים אחרים ג"כ מסתבר לו לרבינו לתלות [וכיון שכן לא זכיתי להבין מ"ש הב"ח בהך דרב גידל שהיינו דוקא בדלא עיינה גופה בתר הכי אבל עיינה גופה בתר נתינת התבשיל או לאחר עסק דברים החוצצים עלתה לה טבילה כן כ' הרשב"א: ברשב"א שלפנינו אדרבה מפורש דרב גידל מיירי דוקא בעיינה וכאמור ודו"ק עיין ב"י] ולפי"ז כיון שרבינו הטור העתיק דברי הרשב"א בת"ה צריכין אנו לפרש דברי קדשו עפ"י המפורש בת"ה וכמו שכתבנו בס"ד בביאור דברי הטור לעיל וז"ל בד"א שלא נתעסקה באותו המין אבל אם נתעסקה בו בין חפיפה לטבילה (אפי' עיינה היטב) צריכה טבילה אחרת שאני תולה במין שנתעסקה בו דהיינו הך דרב גידל ואפי' לא מצאה כלום ובכ"ז דבריי בטלים ומבוטלים לחדש ביאור חדש בדברי הטור זי"ע אשר לא שערום רבותינו וג"כ לשלוח יד להגי' ומרן החת"ס דרכו בקודש לומר חדש אסור מה"ת. בכ"ז לפי גודל התימה ואני נותן דברי אלקים חיים אפתורא דדהבא הי' כ"ל בשו"ע ובטור שא"צ להגי' רק שסידר הסעיפים יהי' כן אחר סעיף י' יאיר נתיב לסעיף י"א מה שהוא אצלינו סעיף י"ג ובזה נבין הכול בס"ד ע"ד נכון וכשיטת הרשב"א בת"ה וביאור השו"ע סעיף ח' הוא שאפי' לא הו' החפיפה סמוך לטבילה מועיל בדיעבד אבל בלא חפיפה אינו מועיל אפי' חפפה מיד אחר הטבילה (סעיף ט' בענין ביהס"ת נדבר להלן ורק בעניני דעסיקנא מדוע כפל בסעיף י"א וג"כ מזה נדבר להלן בס"ד) סעיף י' ליישב סוגי' דחולין וסוגי' דנדה ושיטת הרמב"ם סעיף י"א חפפה קודם טבילה ובין חפיפ' לטבילה נתעסקה בדברים החוצצים או שנתנה לבנה תבשיל וכו' לא עלתה לה טבילה ואפי' אם בדקה מיד אחר טביל' ולא מצאה עליה שום דבר חוצץ שאני אומר בעלייתה מהמים נפל ממנה וצריכה טבילה אחרת וכו' ועיין בת"ה שכן מבואר שמיירי שעיינה קודם טבילה כיון שנתעסקה בין חפיפה לטבילה אינו מועיל. סעיף י"ב (קאי אמימרא דרב גידל הנ"ל) בד"א כשלא נתעסקה באותו המין אחר הטבילה אבל אם נתעסקה בו בין טבילה לבדיקה אינו צריכה טבילה אחרת שאני תולה אותו במין שנתעסקה בו ר"ל וכמו שמפורש בת"ה הארוך כיון שהו' תרתי וזה מפורש בדברי רשב"א ת"ה הארוך (שהעתקתי לעיל בס"ד) הא דרב גידל דוקא כשלא נתעסקה באותו המין אחר שטבלה הא נתעסקה תולה דרגלים לדבר הואי והיתה לה בדיקה קודם טבילה ועוד נתעסקה באותו המין לאחר טבילה עכ"ל הזהב ונכרים בס"ד דברי אמת ובזה יהי' מיושב שאין התחלה לקושי' באה"ג וכוונת הרשב"א פשוטה שהביא ג') חילוקים מחי' רשב"א וב') חלוקים הנוספים מת"ה וכאשר אני בעניי הכינותי לצרפם בצירופי דרבנן בס"ד ומה שהוא אצלינו סעיף י"א הוא להורינו וללמדינו ביאור דברי י"ג כדברי הרשב"א בת"ה ובזה נבין מה שהוסיף בשו"ע בסעיף י"א (כמו שהוא לפנינו וכאשר בעניי הכינותי הוא סעיף י"ב אבל לא חפפה קודם הטבילה אין תולין בו אע"פ שנתעסק' אחר הטבילה וכבר עמדו כל בעלי קרב על שדי מלחמת התורה מה השמיענו בזה עיין טו"ז ס"ק י"ב וש"ך אות י"ז והנלפענ"ד שעפ"י הדרך אשר שמנו לנו למסילה בס"ד יובן היטב כי קאי אהך דרב גידל בנתנה תבשיל לבנה ועיינה ג"כ קודם הטבילה וכדברי הרשב"א ועוד יתירה שנתעסקה באותו המין והגם שאם היתה חפיפה ונתעסק' בו ואח"כ בדקה ואחר הטבילה נתעסק' באותו המין שמהני בכ"ז בכאן לא מהני כיוון שלא היתה החפיפה ולעיל בסעיף ח' לא השמיענו רק בסתם שבלא חפיפה לא מהני בדיקה וכאן הוסיף שאפי' נתעסקה באותו המין אחר הטבילה לא מהני ודו"ק [ועפי"ז נ"ל בס"ד לעורר מ"ש בהג"ה שאם בדקה אחר הטבילה וראתה שלא נדבק [רשב"א] ט"ס כי הב"י הביא דברי הרשב"א בת"ה שלא מהני והוא האשר"י ומרדכי וק"ל. סעיף ט' - י"ב בדין בית הסתרים אם עיינה אחר הטביל' ולא מצאה כלום מועיל (סעיף י"ב הוסיף שאפי' לא עיין אחר הטבילה ורק נתעסק אחר הטבילה בדברים החוצצים מועיל ועיין בש"ך ס"ק י"ט שהראה מקום לסי' קצ"ח ס"ק ל"ג דהרוקח חולק ועיין לעיל בסי' קצ"ח סעיף כ"ה כ"ו ע"כ אמרתי בס"ד להרחיב הדיבור וד' הטוב בעוזרינו עיין בס"ט שם אות נ"ב שעמד בזה מדוע יש להחמיר הלא הוא ענין דרבנן כי בטבילה החמירו יותר עיי"ש שהביא דכן דעת הרמב"ם ועיי"ש בהביאו דברי שו"ת שבו"י ח"א סי' ס"ט והנה לכאורה נ"ל ראי' שאפי' מיעוט לענין חציצה דינו להחמיר כמו דאורייתא מסוגיא דחולין דף י' שמקשה מפגימת הסכין לר"ח מטבל ועלה ומאי קו' וכאשר ביארתי לעיל באורך בס"ד בישוב קו' הרשב"א ומשם תדרשנו ורק באתי בשביל דבר שנתחדש כי מדברי הרוקח הנ"ל למדתי שגירסתו בש"ס חולין טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אע"ג שנתעסקה באותו המין כל היום לא עלתה לה טבילה וכן ראיתי בשלטי הגבורים שהעתיק דברי הש"ס דחולין טבלה ועלתה על האשה אולם מהרמב"ם פ"ב הכ"ג מוכח שגורס מי שטבל ועלה וסיים שם הרמב"ם הרי הוא בטומאתו עד שיאמר יודע אני בודאי שלא היתה עליה הואיל והוחזק טמא העמיד טמא על חזקתו עד שתדע בודאי שטהור ועל דברי הרמב"ם אילו כוונת הס"ט כיון שעיקרו דאורייתא ורק ע"י גלגול הוא דרבנן וכאשר כבר דברנו מזה בסי' קצ"ו בס"ד ועיין שם בשלטי הגבורים ובהביאו שיטת הרמב"ם נראה דס"ל ככ"מ בדברי הרמב"ם פ"ז הלכה י"ז וכן דברי הטור בג' חילוקים ונראה דמיירי דוקא כשלא אמרה ברי לי שלא הי' עליה קודם לכן ולא נתעורר בקושי' הבאה"ג וק"ל ואם נאמר כמו שכתבנו לעיל שצריך להקדים ג"כ בטור הך דנתנה תבשיל לבנה וע"ז קאי בד"א שכ' הכול על נכון ודו"ק. ובדברי הראב"ד אילו שכ' שאם לא הדיחה בית הסתרים ואחר הטבילה כא מצאה דבר חוצץ עלתה לה האריך בספר נחל אשכול בסי' ס"א עיי"ש ותמה על דברי