באר מרדכי קט

כ' אם נמצא עליו דבר חוצץ אבל מספק א"צ לבדוק אם נמצא עליו דבר חוצץ ואילו לר"ה צריך הוא לחזור עליו ולבדוקו ע"כ והנלפענ"ד במה שהתבוננתי בדברי הש"ס הלא מסתמי' מיירי שנמצא עליו דבר חוצץ לא על רובו רק במיעוטו והוא דרבנן כי שיהי' חציצה על רובו הוא דבר שאינו שכיח ובפרט כלישנא דש"ס עד שיאמר ברי לי שלא הי' עלי קודם לכן ואי הו' על רובו מסתמא יודע הוא בכך וע"כ מיירי שהו' על מיעוטו משא"כ ונמצא פגום פגימה הוא דאורייתא ומיירי בשיעור פגימה דאורייתא ועיין להלן דף ח"י ועיין שו"ע סי' ח"י סעיף א' בשוחט בסכין פגום הרי זה נבילה ש"ך שם ס"ק א' ושיעור פגימה בכ"ש וא"כ קושי' הש"ס לר"ח הוא מצד כ"ש מה התם שהו' ענין דרבנן בכ"ז בנמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי ובכ"ז חילוק יש ביניהם וע"כ לר"ה ניחא לשיטת הרמב"ן בנאבד הסכין בחזקת איסור עומדת כי פגימת הסכין בכ"ש מדאורייתא ע"כ עד שלא נודע לנו שאינו פגום אסור משא"כ הכא שהו' ענין רבנן כי הו' רק במיעוטו וע"כ דוקא ונמצא עליו משא"כ בספק א"צ לחוש ובזה נ"ל בביאור דברי רש"י שם נפגמה והפגם קורע וזבחת כתיב וצ"ע וביאור מדוע השמיענו בכאן דיני פגימה אולם נ"ל דשיטת רש"י כשיטת הרמב"ן בנאבד הסכין שאסור ממה שכתב בד"ה כשמעתתי' עיי"ש וע"כ הקדים דכאן מיירי בפגימה דאורייתא וק"ל ובזה נ"ל לתרץ קושי' ב') דרשב"א שם וז"ל ותו ק"ל מאי קא מותיב מיניה לר"ח דשאני סכין דאיכא בדיקה קודם שחיטה והו"ל כחפף סמוך לטבילה דאע"ג דנמצא עליו דבר חוצץ א"צ לחזור ולטבול ואדרבה לר"ה דהא בטבילה בכה"ג עלתה לו טבילה כלומר אילו היתה החפיפה סמוך לטביל' כמו שהשחיטה סמוכה לבדיקת הסכין עכ"ל והנ"ל בס"ד כאמור דהא פגימת הסכין בכ"ש מה"ת משא"כ חציצה מה"ת רק רובו המקפיד וקושי' הש"ס לר"ח כמו שאמרינן גבי טבילה שאם לא הו' החפיפה סמוך לו לא עלתה לו טבילה הגם שהוא מיעוטו רק מדרבנן וא"כ בגוונא זה גבי פגימה שהו' בכ"ש מדאו' בגוונא שנרגש, אפילו קו' הבדיקה קודם השחיטה יש לנו לאסור כי הם שווין בדאו' בכ"ש אפי' סמוך לשחיטה בדיקה ובדרבנן כ"ש באינו סמוך לחפיפה טבילה ובזה ניחא ג"כ לר"ה הגם דבטבילה בגוונא זה סמוך לו עלתה לו טבילה. אם הוא סמוך לו משום שהוא ענין דרבנן משא"כ בשחיטה וק"ל ובדרך הזה אשר שמנו למטרה לנו נ"ל ג"כ לתרץ קושי' הרשב"א שהקשה וא"ת כיון דהשתא ס"ל לר"ח תלי' טעמי להקל משום שבירת עצמות לאחר שחיטה הא אם לא שבר עצמות ודליכא למילתי' דמידי וודאי מודה לי' לר"ה דפסולה וא"כ מה קא מותיב לי' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דליכא למיתלי במידי וכו' והנלפע"ד בס"ד כאמור כי טבילה בליכא למיתלי' במידי ושחיטה באיכא למיתלי' שונין ודו"ק. וע"ד פלפול יש מקום ברא"ש דר"ח ס"ל דפגימת סכין אינן בכ"ש רק כדי שתחגור בו הציפורן ועיין ש"ס להלן דף י"ז ע"ב אר"ל ג' פגימות וכו' ור"ח אף פגימת הסכין וא"כ סכין ג"כ אינו מדאורייתא (ועיין ת"ה בזה מובא בב"י בסי' ח"י) וא"כ נדחה תי' שכתבתי ויש לפלפל בזה ור"ח בסוגיא דהשוחט בסכין ונמצא פגום לשיטתו בסוגיא דף י"ז בסוגי' דפגימת הסכין וע"כ הכשיר ולהלכ' לא קיימ"ל בדף י' כר"ח ולא בדף י"ז ודו"ק ועיין שו"ת רעק"א תנינא סי' קכ"ח שפלפל אי פגימה כ"ש פסול מדאו' ועיין דרכי תשובה סי' ח"י ס"ק י"ז ודעת תורה ס"ק ז' ודו"ק, ועיין ב"י בריש סי' ח"י ותולה אם ר"ח פליג בענין זה דפגימת הסכין אם הוא בכ"ש ודו"ק היטב בזה, ומעתה בס"ד ניתנה ונשובה לשיטת הרשב"א אשר בעלי תריסן תלו זיניהם עליו וד' הטוב בעוזרינו. שיטת הרשב"א סוגיא דחולין א') כגון שחפף קודם הטבילה ב') דאי לא חפף אפילו לא נמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה ג') ומיירי נמי כשלא חפף סמוך לטבילה דאי בשחפף סמוך לטבילה אפי' נמצא עליו דבר חוצץ אינו חוזר וטובל כסוגיא בנדה עכ"ל בחי' חולין הנ"ל ורבינו הטור בסי' קצ"ט בהביאו סוגיא דנדה הנ"ל לחלק דאם סמיך לחפיפה טבלה אינו צריכה טבילה אחרת וכמה הוא סמוך כ' הרשב"א עונה שבאות עונה שחפפה טבלה בד"א שלא נתעסקה באותו המין אחר טבילה אבל נתעסקה בו בין טבילה לבדיקה אינה צריכה טבילה אחרת שאני תולה אותו במין שנתעסקה בו עכ"ל ועיין בב"י שרצה לבאר שסוגיא דחולין מיירי שלא היתה החפיפה סמוך לטבילה וע"ז תמה בבאה"ג אות כ"ז דמהדר אהתירא והביא ראי' לאיסור עיי"ש כי הלא בסוגי' דחולין איתא דוקא ברי לי מהני אבל זולת זה לא מהני ובהיות שאני בעניי זכיתי לספר ת"ה הארוך ועיינתי בו ע"כ אמרתי להעתיקו בשער ז' בהעתיקו דברי הש"ס דנדה וז"ל וכבר איפסקי הלכתא סמוך לחפיפה טבילה והלכך אם סמוך לחפיפה טבילה ועיינה בגופה עלתה לה טבילה שאני אומר אחר הטבילה אבל אם לא חפפה ולא עיינה סמוך לטבילה אעפ"י שחופפת ועיינה קודם הטבילה אני אומר בשעת הטבילה הי' שם ולאו אדעתה ומאי סמוך בו ביום שע"י כן נזהרת בחפיפתה יותר כן כ' הר"ז הלוי זצ"ל ודוקא שאינו יודעת אם נתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים החוצצים או לא אבל אם נתעסקה בדברים החוצצים בנתיים אע"פ שטבלה ועלתה ולא נמצא לה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה לא עלתה לה טבילה אע"ג דהשתא ליכא וכו' והא דרב גידל וודאי כשחפפה ועיינה קודם לכן הוא דאל"כ אפי' לא נתנה תבשיל לא עלתה לה טבילה וכו' עכ"ל ועכ"פ כאשר העתקנו לשון ת"ה מהרשב"א לא דיבר שם כאשר הוא לפנינו בטור בד"א בעסק שאתה הטביל' לבדיקה כי אם על זה קאי ירבת הקושי' והתמיהות רק לפי דברי הרשב"א צ"ל ולהגי' בטור ובן צ"ל בד"א שלא נתעסקה באותו המין בין חפיפה לטבילה [או צריך לומר בד"א שלא נתעסקה באותו המין קודם הטבילה] אבל אם נתעסקת בין חפיפה לטבילה אע"פ שטבלה ועלתה ולא נמצא עליה דבר לא עלתה לה טבילה והמעיין בת"ה הארוך הנ"ל יראה שכל הדיבור בזה אם נתעסקה בדברים החוצצים בין חפיפה לטבילה וקודם הטבילה עיינה בעצמה בכ"ז לא עלתה לה מהך דרב גידל ואח"כ סיים הרשב"א שם וז"ל בהך דרב גידל דנתנה תבשיל לא עלתה לה טבילה מסתברא דוקא בשלא נתעסקה באותו המין אחר שטבלה הא נתעסקה תולה דרגלים לדבר הואיל והיתה לה בדיקת קודם טבילה ועוד שנתעסקה באותו המין אחר. שטבלה והר"א ז"ל כ' דאפי' נתעסק כל היום באותו מין לאחר טבילה לא עלתה לו טבילה עד שתאמר ברי לי שלא הי' עליה בשעת הטבילה ואינו מחוור ונראין הדברים, דאפילו לא נתעסקת באותו המין ממש אלא שנתעסקה במינים אחרים שאני אומר כשם שנתעסקה במינים אחרים נתעסקה בזה ולאו אדעתי' אלא שיש להחמיר עכ"ל ה"ק דרשב"א ועכ"פ היוצא לנו מזה דברי קדשו בת"ה שאוחדים הם עם דבריו