באר מרדכי יא

לו עכ"ל והנלפענ"ד עפ"י הבחיי האמור בראש דברינו בס"ד נכון הדבר שבששת ימי הבריאה לא היתה לילה, וכיום יאיר וכל היום י"ב שעות וא"כ בה' מאות כבר הו' חצות היום ולא מיהר רבינו הרמב"ן הקץ בחשבון שאינו נכון אלא דעת שפתיו ברור מילילו, אולם בב"ר פ' ג' סי' ח' איתא אלא ויהי ערב ויהי בוקר מכאן שהי' סבר הזמנים קודם לכן ופי' במתנת כהונה אף קודם שנתלו המאורות הי' קצוב לפניו שיעור מידת יום ומידת לילה עכ"ל וא"כ דברי מרן החת"ס זי"ע חוזרין ונראין ובכ"ז הדברים עתיקין ואני זבוב קצוץ כנפיים לא אכניס ראשי בין הרים גדולים וגם עפ"י דעת מרן החת"ס בשנת תרח"י כבר הי' לא רק תחילת החמה שיהי' בשנת תק"ן שיקנה ד' "קנין חדש" אלא יהי' זריחת החמה בשגם בשנה זו תרפ"ז בעולם האמת הרמב"ן והחת"ס זי"ע בודאי יפצירו בעדינו לגאלינו כי מר אמר אחדא' אמר (י"ג) ומר אמר "חדא" (י"ג) ולא פליגי ויושלם כבוד שמו ("כ"ו") יתברך בביאת הגואל בבי"א [כללין תתמ"א]. סימן א'. (או"ח סי' ש"ז). שאלה אודות שוכרי החלב שמביאים מהכפרות הסמוכים לעירנו יצ"ו, תוך התחום וחוץ לתחום, וישראלים מחללי שבת הם המוכרים החלב האיך יש לישראל כשר להתנהג בו, דהיינו אם מותר שכאשר יבוא העגלון, עם החלב עם הקנקנים גדולים המלאים, ולתתו לתוך קדירות כי בתוך הקנקנים אי אפשר שישאר החלב כי מתקלקל ואין עם העגלון שום חשבון, ואך ורק המראית העין שעומד שם עגלה בש"ק, ויען שהוא דבר השכיח מאוד ופרנסת הרבה מאחב"י תלוי בזה, אמרתי לעיין במקור ההלכה ונחזי מה דקמן בס"ד: איתא ברמ"א (סי' ש"ז בסופו) עכו"ם שמביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו"ם נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה, ויחשוב עמו אח"כ ע"כ ועיי"ש במג"א (אות ל"ב) אבל אם התבואה של ישראל, אסור לומר לעכו"ם לפנותו וה"ה בכל דבר מוקצה דהו"ל שבות דשבות ועמ"ש בסכ"א עיי"ש, והנה לכאורה מכאן מפורש התירו כיון שהחלב עדיין אינו נקנה לישראל ובפרט כנודע במסחר החלב שפעמים רבות יש אנשטאנד על החלב וא"כ הי' מותר בכ"ז יש מקום עיון מ"ש רמ"א בשם יש מי שמתיר, מי החולק בהיתר זה, והנ"ל כי ז"ל הב"י מ"כ בשם האגודה ראיתי עכו"ם בעלי חובות מביאים עגלות מליאות תבואה ביום ש"ק וישראל נותן לו מפתח אוצרו והעכו"ם נושאים וכו' ולא ראיתי אחד מרבותי מוחה בדבר כי התבואה של עכו"ם עד לאחר שיחשב עמו וא"כ מובן כי רק משתיקת רבותינו נלמד (ואולי הוא משום ענין מוטב שיהיו שוגגין וכאשר הארכנו בכלל זה בס"ד) אבל לא מצאנו התירו בפי', וא"כ גוף הדבר יש לומר שהו' התירו משום הפסד חוב שהקילו בו חכז"ל, ועיין באר היטב (אות כ"ה בסי' ש"ז) בשם דרשות מהרי"א, ועיי"ש ועיין בחיי"א כלל ס"א ס"ג ובספר נזר ישראל סי' ב' אות ה' וכו' עיי"ש, וכנודע שמותר לקבל ע"י עכו"ם בחוב שהו' דבר האבוד, ואפי' אם העכו"ם יכתוב מעצמו ועכ"פ אפי' בחוב אין התירו מבורר וע"כ נקיט רמ"א בשם י"א, אבל בגוונא אחרת כגון הכא למסחר צ"ע אם יש מקום להתיר ובפרט הי' נ"ל לחלק כי למקום האוצר שאני שהו' מחוץ לעיר ואין מקום הילוך הישראלים שם. אבל הכא הרי המראית עין גדול מאוד, (ועוד זאת יתירה כי המוכר הוי ישראל ויש לדין מענין כ"ע ובמק"א הארכתי בזה בס"ד) ואין אנו יכולים לדין לטובת בעל החלב כי הוא מדלת עמינו מחללי שבת בפרהסי' בעו"ה ורק העיקר משום ישראל הבעל החנות הלוקח החלב, ועיין בספר נזר ישראל סי' מ"ג סעיף י"א שם ובלקוטי רימ"א באות י"ט בשם שו"ת בית שלמה ח"א סי' כ"ה בזה, עיי"ש והביא ג"כ דברי השו"מ מהדר"ג ח"ב סי' ק"פ ב"א שדרכו לקנות החלב מעכו"ם ולפעמים מביאים לו החלב בשבת ונוסעים לוואג ושקלין ומודדים החלב, ואח"כ מביאים לבית הקונה והוא אינו מוסר המפתח לאוצרו והמה מביאים החלב במשקל וכ' דאין בזה האיסור דהחלב הוא של עכו"ם ואף אם לפעמים כבר פרע להם החלב וא"כ הוא שלו מ"מ כיון דבידו לברר החלב ולומר שאינו רוצה בזה ולהביא לו חלב אחר וא"כ במלאכתן הם עוסקים עד לאחר השבת, ולרווח' דמילתא יראה שישאר חייב להם עד לאחר השבת סך מועט ואז עכו"ם אדעתא דנפשי' עביד עיי"ש, ועכ"פ מצאנו רבינו מאור הגולה זי"ע בעוזרינו שמתיר לקבל החלב ואפי' בגוונא שצריך מדידה, ומכ"ש בגוונא זה שרק העכו"ם יניח שם ויריק מהקנקנים לתוך הקדירה, כי רק בסימן ש"ז דנין בדיני שבת התלוים בדיבור כנודע, אבל גוף דברי רבינו רק שלפעמים הביא העכו"ם בשבת אבל הכא הו' חק ולא יעבור בכל יום וכן ביום השבת ג"כ לא ישבותו ויש מראית עין שיעמוד העגלה לפני הישראל, כי הוא ענין גדול, והרי ידוע כמה קולמסין נשתברו בענין שכירות, ואריסות בסי' רמ"ג (ובסי' רמ"ד בס"א שאפי' דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו (ועיין בסעיף ד' מלאכת בפרהסי' אפי' במטלטלין כגון בספינה הידוע לישראל דינה כמו מלאכת מחובר ועיי"ש במג"א דוקא שעושה במקום בפרהסי' עיי"ש והדברים ק"ו במקום שמושכר לאחרים בכ"ז אם נקראת שם ישראל מכ"ש, הכא הוא עצמו מחזיר להדרו בתוך ביתו ואינו שלו קרית לי'? והאמת עד לעצמו שהחלב שייך לישראל, והגם שהבאתי בשם שו"מ זי"ע כאמור שם התירו בכ"ז האמת אהוב מכול כאמור. ע"כ הנ"ל להלכה בגוונא זה, דהיינו שהישראל יראה שלא ישלם החלב רק אחר השבת, ועוד זאת יתירה שהעכו"ם לא יעמוד עם העגלה במקום דירת הישראל אלא יעמוד עם העגלה אצל עכו"ם אחר ושם יריקו החלב להקדירה (ובהיות שהו' מילתא דלא אפשר שיעמוד החלב עד יציאת שבת אצל העכו"ם כי העכו"ם יערב בו מים וכהנה), ע"כ הישראל הקונה מותר לעמוד בבית העכו"ם להיות עומד ומשמר שם, אין שום איסור כמבואר שם ברמ"א בסי' ש"ז בסופו שהעכו"ם שעושים גבינה והישראל רואה יקנה חותם ממנו דמ"מ עכו"ם אדעתי' דנפשי' עביד, ואע"פ שהישראל עומד בעדר חודש וכו' ואדעתי' למכרם לישראל קא עביד שרי עיי"ש במג"א ס"ק ג"ל, ובשע"ת אות כ"ו בשם נו"ב בענין השוכרים שוואג, (ועיין בשע"ת סי' רמ"ד בשם שו"ת גו"ר ואין ענינו כ"כ לכאן, כי שם הביא העכו"ם למצרים ביום א' ורק שידעו שהוא מלאכת שבת, (ובענין פלפול ופלוגת' הש"ך בסי' קט"ו עיי"ש במהש"ק סי' ג"ל) ע"כ ימתין השומר ישראל דייקא רביעית שעה עד שלא יהי' בודאי רושם של העגלה ניכר שהביא החלב ואח"כ יוכלו להביא הקדירה של חלב לבית ישראל ובגוונא אחרת לא כנ"ל בס"ד [עיין שו"ת לבושי מרדכי מה"ת או"ח סי' צ"ג ושו"ת הריב"ד