באר מרדכי קח

ושע"ת או"ח ריש סי' שכ"ו ובסי' כ"ה בנוב"ק שם בענין טבילה ביו"ט להחם בחמין ועיין בס"ט סי' קצ"ז אות ט' ובשו"ת רעק"א זי"ע סי' י"ז ובשו"ע או"ח סי' תקי"א ס"ב ועיי"ש באשל אברהם ובשע"ת שם ועיין פרמ"ג משבצות ס"ק ה' ובשו"ת מרן החת"ס או"ח סי' קמ"ו קמ"ח וד' הטוב יזכינו בבאר רחובות בדברי הנוב"ק יו"ד סימן צ"ט שהעיר בענין רחיצה מפני הרגל עיין בעיקרי הד"ט סי' כ"ב אות כ"ב בשם שו"ת שאג"א אי הו' חיוב בזה"ז לטהר עצמו ברגל ודו"ק. שו"ע סעיף ה' וכו' י"ב שהיא מקורו מדברי הש"ס נדה דף ס"ו וחולין דף י' בסוגיא דשוחט בסכין פגום ורבו בו הקושי' והסתירות כנודע וג"כ שיטת הרמב"ם יש בו הרבה דיעות מה שצ"ע ובפרט דברי הרשב"א בת"ה כאשר כבר עמדו עליו בעלי תריסין דסותר דברי עצמו ועיין טו"ז סעיף קטן י"ב וש"ך ס"ק י"ז: ועיין באר הגולה אות כ"ח וכן עמד באות כ"ז בתימה רבת' על הטור ושלחן ערוך ודברי הלב ארי' בסוגיא דחולין הנ"ל יאיר לנו נתיב להתבונן בדברי קדשו להתלמד לנו וביאור דברי הש"ך זי"ע באות ט"ז י"ז וד' הטוב יהי' בעוזרינו בזכות אבותיי להעלות פנינם ולחוור שמעתתא כשמלה חדשה אכי"ר. וז"ל הש"ס נדה אמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עלי' דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה א"צ לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול א"ד אם באותו היום שחפפה טבלה א"צ לחוף ולטבול וא"ל צריכא לחוף ולטבול א"ב למיסמך חפיפה לטבילה פירש"י ללישנא קמא בעינן סמוך לחפיפה טבילה עכ"ל למיחף ביממא ולמטבל בלילא רש"י לא גריס כן עיין ב"י והנה לכאור' לרבא גופי' דס"ל להלן דף ס"ח מתחילה שאשה חופפת בע"ש וטובלת במו"ש ואח"כ דרש דברים שאמרתי לפנים טעות הם דבעינן סמוך לחפיפה טבילה ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה וא"כ לכאור' הך ב' לישנא פליגי אי קיימ"ל כרבא כמעיקרא או כהדר בי' והנה לכאורה לשיטת רש"י שס"ל שהיכא דאפשר צריך להיות החפיפה ביום וכו' וא"כ הגם דללישנא קמא בעינן סמוך ממש ס"ל לרש"י כלישנא בתרא להלכה (ויש לדחות דס"ל לרש"י שצריך להיות החפיפה סמוך לטבילה ובכ"ז ס"ל שצריך להיות החפיפה ביום וטבילה בלילה והיינו כדברי התוס' להלן דף ס"ח ד"ה כך שמנהג נשים ששהות במרחץ עד הלילה ועיין לעיל סעיף ג' שמנהג הכשר שתתחיל לחוף מבעוד יום ועוסקה בחפיפה עד שתחשך וכו' ודו"ק). אולם הרי"ף זי"ע שהו' מהפך דלישנא קמא אם באותו היום וכו' ולישנא בתרא אם סמוך לחפיפה וג"כ קיימ"ל כלישנא בתרא דצריך להיות סמוך לחפיפה והיינו דס"ל כשיטת שאלתות כנ"ל לכאור' שמכאן יהי' פתח ושער לפלוגתת רש"י ושאילתות ועיין בר"ן וקיימ"ל כלישנא בתרא (דבעינן) כדאסיקנא הלכתא בסמוך דצריכה לחוף בלילה כלומר סמוך לטבילה וכו' אלא דמיירי כשעיינה סמוך לטבילה דאי לא לא היינו מקלינן בדיעבד דעיון דבר תורה וכו' ע"כ ועיין בחי' הריטב"א שכתב לפי גירסת הש"ס קיימ"ל כלישנא קמא דהא איפסקי לקמן היכא דאפשר אשה לא תחוף אלא בלילה וספרים יש דמהפכי לישנא וללישנא בתרא לא בעי סמוך לחפיפה טבילה וקיימ"ל כלישנא בתרא (וכן מצאתי להרב ר' אברהם הראב"ד) עכ"ל והנה הך עניני אי קיימ"ל כלישנא קמא או בתרא עיין בכללי הרי"ף להרב ק"נ ריש מסכת שבת סי' א' והדבר סובל אריכות אולם כיון שהוא ענין דרבנן לקולא וכאשר כתבנו שמיירי שעיינה קודם טבילתה היטב דאי לא לא היינו מקילין בדיעבד דעיון דבר תורה וכאמור וזה פשוט בס"ד וכבר עמדו התוס' על מדוכה זו בד"ה איכא בינייהו סמוך לחפיפה טבילה לא מיירי הכא בהצרכת סמוך לחפיפה טבילה ועיין בהג"ה הב"ח שם נ"ב דאל"כ קשיא רבא דהכא לרבא דסוף שמעתתא דדרש רבא עיין שם וק"ל. ז"ל הר"ן ואיכא דגרסי איכא בינייהו למיחף ביממא ולמיטבל בלילה כלומר ללישנא דאמרינן אם באותו היום שחפפה טבלה אם חפפה ביום וטבלה בלילה כשלא נמצא עליה דבר חוצץ אינה צריכה לחוף ולטבול דהא אמרינן ואם לאו צריכה לחוף ולטבול כלומר מפני שנמצא עליה דבר חוצץ הא לאו הכי אינה צריכה לחוף ולטבול אע"פ שחפפה ביום וטבלה בלילה ולפי גירסא זו למדנו דללישנא בתרא אשה שחפפה ביום וטבלה בלילה צריכה לחזור ולטבול אע"ג דלא אפשר שרינן לקמן עכ"ל בחי' ואלפסי וכתב עליו בהג"ה מהר"ם ובעיניותי לא הבנתי שינוי הגירסאות ודיוקן של הדברים כלפי לייא עכ"ל והנלפענ"ד בס"ד בהיות שראיתי שגם מרן הב"י הביא דברי הר"ן הנ"ל ולא עמד עליו נ"ל שהכוונה דכיון שאמרינן אם נמצא עליו דבר חוצץ דוקא אם טבלה סמוך דהיינו ממש בלי הפסק בין חפיפה לטבילה א"צ לחזור לטבול והיינו דוקא אם נמצא עליו דבר חוצץ משמע אבל לא נמצא עליו דבר חוצץ א"צ סמוך אבל עכ"פ באותו היום וא"כ שפיר למדנו שאשה שחפפה ביום וטבלה בלילה צריכה לחזור ולטבול ודו"ק ועכ"פ היוצא לנו מזה שפיר מובן מדוע לא ס"ל לרש"י כגירסא הנ"ל וכאשר כ' בב"י שנראה דרש"י לא גריס לי' כי לגירסא זו לב' הלשונות יוצא מפורש שהיותר נכון לחוף בלילה ורק שפליגי אם צריכה לחזור ולטבול אם חפפה ביום או לא וק"ל [ובאמת בחידושי הר"ן השמיט הך לפי גירסא זו דלישנא בתרא ואולי מפני קושי' מהר"ם ולפי מה שאמרתי בס"ד נכון הדבר). ב') הקשה בתוס' ד"ה אם והא דאמר בפ"ק דחולין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפי' נתעסק באותו המין כל היום לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי כשלא טבל סמוך לחפיפה עיי"ש אולם בתוס' חולין דף י' ד"ה עד שיאמר כתבו הכא לא מפליג בין טבל סמוך לחפיפה כדמפליג בנדה ואר"ת דהכא [חולין] מיירי שנמצא בגוף וכו' [ולהלן נדבר מתי' הנ"ל בס"ד] וטעמי בעי במה נחלקו ב' דיבורי התוס' וכבר עמד בזה בלב ארי' והנרא' לפענ"ד דהנה בחי' הר"ן וכן ברשב"א בחולין עמדו בקושי' לפי מה שהעיקר בעיניהם לחלק כתי' התוס' בנדה וסוגי' דחולין מיירי שלא היתה החפיפה סמוך לטבילה וא"כ מה מקשי מיניה לר"ח דמיירי בשבדק סכין. סמוך לשחיטה ותי' דבסכין נמי אין בדיקתו סמוך לשחיטה דהא איכא עור שהוא מפסיק ביניהם עיי"ש וע"כ בסוגי' דחולין הו' ס"ל כקושי' הרשב"א וחי' הר"ן. וע"כ לא ניחא להו בזה משא"כ בתוס' נדה הו' ס"ל כתי' ובזה נבין לשון התוס' שעמדו דהכא לא מפליג והיינו שמסוגיא דהכא שמקשי מפגימת הסכין על ענין טבילה שלא הו' סמוך לחפיפה, וראיתי בחי' רשב"א חולין שהקשה לשיטת הרמב"ן ז"ל דלרב הונא אפי' נאבד הסכין בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך בוודאי במה נשחטה א"כ קשה דא"כ מאי סייע' איכא לר"ה מהא לר"ה ג"כ לא ניחה דהא הכא